יוריקה! מצאנו נוצה! 2010. 8. 5
כולם מציצים, מחכים לראות מה יהיה.
אלה הולכות להיות לא סתם שיחות. אלה הולכות להיות "שיחות קירבה". אולי זה רק הפירוש הפרוורטי שלי למילה "קירבה". לפי הבנתי יש למילה הזו משמעות אינטימית. ככה משמעות של קרוב לבבות. לא סתם אינטרסים. אלא ככה, אני אוותר קצת, אתה תוותר קצת. אני אעשה מחווה, אתה תעשה מחווה. נקרב חזה אל חזה, נקרב לב אל לב עד שהלמות ליבי תשתלב בהלמות ליבך, עד שנלך יד ביד, אפילו אם יהיה זה עד האופק הקרוב. עד שנגיע ללחיצת יד שנולדה משיחות ישירות אפילו אם לא תהיה זו לחיצת יד של שניים שהגיעו להסכמה אלא לחיצת יד של שלושה ואולי יותר, אני ואתה והשדכן, המתווך, המאיים, הכופה, המפעיל סנקציות.
אז כולם מציצים, יהיה שידוך?... יהיה זיווג?... מי יעלה ומי ירד? מי יזכה ומי יפסיד? לא, אין זו שאלה פשוטה! כל מציץ ומציץ יש לו ענין בתוצאה וכל מציץ יש בידו להשפיע על התוצאה. לכל מציץ ומציץ יש את האפשרות לעכב, לפוצץ, לשנות ואפילו למנוע את השידוך הזה, את הזיווג הזה. אז מה הטעם בכל שיחות הקירבה האלה? מה הטעם בכל האינטימיות הזו? מה הטעם בכל התיווך-שידוך-זיווג האלה? שוב אנחנו חוזרים למשבצת הראשונה ולשאלה הבסיסית והקריטית... יש פרטנר, או אין פרטנר?
אני לא יודע איזה דירוג יהיה המתאים ביותר. אני גם לא יכול להעריך למי מהמציצים תהיה האפשרות להשפיע על התהליך עד להצלחתו או כישלונו. אני גם לא בטוח שיש דירוג כזה או שלכל אחד ואחד יש האפשרות הזו.
אומרים לנו כי הנה המשיח בפתח. והוא מקסים ושחור וגבוה וכל מילה שלו היא מילה ושלא צריך לצפות ליותר מזה, כי אין לו יותר ממילים. אומרים לנו שזו רק התחלה. אחרי הקירבה, מבטיחים לנו יבואו השיחות הישירות, פנים אל פנים, ויש האומרים כי זה אופייני לבני האדם, הרי רק בני האדם עושים אהבה פנים אל פנים. טוב, אנחנו יודעים כי השימוש במושג "עושים אהבה" הוא רק אחת מצורות הביטוי. כדי שאף אחד לא ייעלב, לא אפרט פה את כל הביטויים האחרים הקיימים להמחיש בצורה גרפית יותר את המושג האלוהי הזה, רק זיכרו... עושים אהבה! וזה בטח מצביע על קירבה. שיחות קירבה וכל השאר.
מעניין במיוחד הוא שדווקא הלא-מאמינים הם אלה הרואים את המשיח הנזכר. הם לא רק רואים אותו, הם מזמינים אותו למהר ולבוא במהרה בימינו. הם מאמינים שרק הוא יוכל לכפות עלינו את מה שאנחנו לא מצליחים לכפות על עצמנו. הם מאמינים שרק הם יודעים מה שטוב בשבילנו (תפיסה בולשביקית ידועה שהיתה גם נר לרגליו של "אבי האומה" שלנו), כי אנחנו, כלומר לא הם, אנחנו מטומטמים שלא מבינים שככל שנוותר יותר כך נזכה ליותר. שככל שהוויתור העכשווי יכאב יותר כך יכאב לנו פחות בעתיד, ולו מהסיבה שבעתיד לא ישארו לנו וויתורים כואבים. (נשמע הגיוני...לא?).
אז הנה, ימי המשיח הם כבר כאן (כמעט) ויש עם מי לדבר ולא רק לדבר, אלא לחתום על חוזה אמיתי כתוב שחור על גבי לבן. יש נשיא ותיק שקוראים לו מחמוד עבאס אך כדי שנדע שהוא אדם אמיתי ולא רק פיקציה, מזכירים לנו תמיד בסוגריים שהוא מוכר יותר בשם אבו-מאזן, ויש לו גם עבר אמיתי כמכחיש שואה, דבר שעושה אותו למבין עניין. ויש לנו ראש ממשלה, איזה אחד שקוראים לו פייאד, או משהו כזה. וכדאי שנדע שאפילו שהם יושבים ברמאללה הם ללא הירהור וללא עירעור הם המייצגים את העם "ה"פלשתיני. הם והם בלבד ואין בלתם!
אבל... רגע רגע!
בזמן האחרון אנחנו שומעים על הנייה שהוא "ראש ממשלת רצועת עזה". ראש ממשלה כשר למהדרין. ראש ממשלה שזכה למעמדו בבחירות חופשיות ודמוקרטיות. נכון שיש מאבק דמים בין ממשלתו שהיא ממשלת החמאס לבין ממשלת פייאד שהיא ממשלת פתח. בין ממשלת הנייה שהיא ממשלת רצועת עזה לבין ממשלת פייאד שהיא ממשלה של מה שנקרא "הגדה המערבית" או אם תרצו, בפי בעלי התפיסה הלאומית הרחבה יותר: "פלסטין".
תנסו לראות מה יקרה אם תגידו לממשלת רצועת עזה שממשלת הגדה המערבית היא ממשלת מדינת פלסטין.
אני מוכן להעניק פרס למי שיצליח להכפיף את ממשלת רצועת עזה לממשלת הישות הפלשתינית (תכתירו את מי שתרצו בתואר הזה). עד עכשיו הם רק מוכנים להרוג אחד את השני, ובהחלט כדאי למדינת ישראל לחשוב עם מי היא מוכנה לשתף פעולה. יש בינינו, הישראלים, כאלה שחושבים שהגיע הזמן להחליף מילים ולא רק אש, עם החמאס. טוב, שיהיו בריאים, כי אנחנו יודעים שאמונה, אפילו אם אין לה כל בסיס, אם לא מתים ממנה, נשארים בריאים.
אנחנו יכולים להיות גם מאמינים נאיבים וטיפשים לחשוב שאולי ננסה להכפיף את נבחרי הישות הפלשתים השולטים בשטחי יהודה ושומרון לממשלת רצועת עזה. יש בינינו כאלה שחושבים שגם זה אפשרי. נכון, ייתכן שכמה עשרות, או מאות, או אולי כמה אלפים של ערבים, אלה שקוראים להם פלשתינים, ישלמו על כך בחייהם. אז מה, זה לא מחיר כדאי כדי להשיג אחדות לאומית? הרי בסופו של דבר פתח וחמאס הם כולם בני העם הערבי/פלשתיני ואם יהיה צורך לחסל בהזדמנות זו גם כמה חברי אירגונים אחרים זה יהיה רק לטובה.
רגע, מה יגידו על כך חברי ההנהגה היושבים בדמשק. האם הם יסכימו שהנהגת יהודה ושומרון, או אולי הם יסכימו שהנהגת רצועת עזה, אלה או אלה, בנפרד או ביחד, יהיו אלה שינהיגו את העם והמדינה הערבית/פלשתינית? נאמר: אשרי המאמין.
אין צורך להזכיר את אלה המכונים "פליטים". אלה היושבים בסוריה או בלבנון. אולי גם אלה היושבים בירדן. או אלה שהיגרו לכל מדינות העולם. הרי במדיניות העולמית, גם של הפתח וגם של החמאס וגם של כל מי ומי בעולם שחושב שהוא חיב לדחוף את האף ולבחוש בנושא הסיכסוך הישראלי/ערבי, כולם, אבל כולם, טוענים שדאגתם העיקרית ואפילו הבלעדית היא לדאוג לגורלם ולעתידם של הפליטים האלה. יש להם עתיד רק אם ישובו לבתיהם, הקיימים והלא קיימים, כלומר, המפתח לפתרון הסיכסוך הישראלי/ערבי, הוא "זכות השיבה".
חישבו לרגע. אם פתרון הסיכסוך הוא בפתרון בעיית הפליטים, הרי שהם, הפליטים, הם הראויים להיות השליטים של המדינה הפלשתינית. טוב, תגידו את זה למנהיגי הפתח ביהודה ושומרון. או לחילופין למנהיגי החמאס ברצועת עזה. תגידו ותראו מה יקרה.
מציאות זו מחזירה אותנו לשאלה שכבר היתה לשאלה "קלאסית": היש פרטנר? ואם יש, מי הוא?
כל העולם יודע להגיד לנו: חפשו את הנוצה. מתחתיה נמצא הפרטנר ושם גם יימצא הפתרון. האמנם !?
יש בינינו רבים האוהבים להתרפק בגעגועים על אריק שרון.לאריק שרון היה נסיון מסויים בחקלאות. היה זה הוא שהגדיר את מחמוד עבאס / אבו מאזן כאפרוח ללא נוצות. עברו מספר שנים מאז נפרד אריק שרון מהפוליטיקה והפוליטיקה נפרדה ממנו. והינה, התבוננות יסודית תגלה לנו כי בשנים האלה הצליח מחמוד עבאס להצמיח נוצה או שתיים. קצת עזרה מישראל. קצת עזרה מצה"ל. גם האמריקנים החלו בשנים האחרונות לאמן כוחות צבאיים שקוראים להם כוחות ביטחון, והם חלק משמעותי מהרוח הגבית שהנשיא הידיד אובמה אוהב להעניק לערבים. כל אלה הם אולי נוצות. אבל אני בטוח שמחמוד עבאס, שאיננו טיפש, יודע שכמה נוצות עוד לא עושות אפרוח לתרנגול. הוא יודע בוודאות שאם ילך, ולו צעד אחד כלפי ישראל, יהיו רבים מבני עמו שיעשו כל מאמץ לתלוש לו את הנוצות האלה, ואולי באותה ההזדמנות יתלשו לו גם את ראשו.
העולם אומר לנו לחפש את הנוצה. כמעט אף אחד לא אומר לנו לנהל משא ומתן רציני עם החמאס. את זה אומרים לנו כמה ישראלים שאומרים את זה משום שהם יודעים שאף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות, ואף אחד גם לא יראה בכך "מדיניות" שיש מאחריה איזה שהוא סיכוי למשהו חוץ מהרצון שדבר מה יירשם לזכותם.
העולם, ויהיה זה מי שיהיה, אומר לנו, "הנה מנהיג שאמנם עוד עוטה פלומה רבה, אך יש לו גם נוצות. הוא המנהיג. הוא הצ'יף. הוא הפרטנר ואין בלתו. אבל מה לעשות, שדווקא הוא מסרב לנהל עם ישראל משא ומתן. הוא מציע משא ומתן עם עצמו ועם הידיד הגדול צ'יף אובמה. הוא יציע נוסחה שהוא יודע שאף אחד לא יקבל. ונשיא ארה"ב יאנוס את ישראל לקבל אותה. אני מוכן להמר על כך שגם הוא וגם הנשיא וגם כל העולם יודעים שאין לנוסחה הזו כל סיכוי, אבל הוא מאמין כי זה יירשם לזכותו כמי שעשה מאמץ להגיע להסכם עם ישראל, ויציג שוב את ישראל כסרבנית שלום.
בקלסיקה ההיסטורית/פוליטית נפוצה התמונה בה משמשת נוצה לחתימה על הסכמים. אני חושב שהנוצות של מחמוד עבאס עוד לא מספיק קשות ויציבות שאפשר להשתמש בהן לחתימה על הסכם כל שהוא ובוודאי לא על הסכם לסיום סכסוך שנמשך יותר ממאה שנים.
