בכל יום אנחנו מתים בגלל אסרטיביות שהורגת 

הדימוי הלא מהותי של המהות האימפוטנטית של מדינה שלמה.. מהווה את אחד הכישלונות הגדולים של מערכת הישראלית בכללותה...

אין כאן כל כוונה להאשים באורח בלעדי את מערכת החינוך שלא השכילה להחדיר ערכים ונורמות מהותיים...

כמו גם אין כל כוונה להאשים את אמצעי התקשורת האלקטרוניים שמעבירים מסרים ברמה של טלה-נובלה בלתי נגמרת...

גם אין כל מטרה להאשים את המערכת הכלכלית יוצרת טיפוסים המחפשים פורקן רגעי בכל מיני תחליפי תרבות בלתי שגרתיים..

בעקרון, העובדה נותרה בעינה... המערכת החברתית הישראלית כשלה כשלון מהותי ולא כשל נקודתי...

הידיעות מורות על מבנה חברתי של חברה פאודלית הכוללת וסלים ובעלי אחוזות עשירים... מציגות מפלט רגעי של מעמד פועלים מתוסכל....

כאשר המהדירים את המסורת, רואים במצב מעין מסר אפוקליפטי על אחרית ימים קרבה.. וכל מחישי הקצים כבר טוענים שמשיח מגיע כי אלו חבליו...

עוד מבקשים הנביאים וההוזים לראות בחברה מעין "בבל הסובאת ואוכלת את ילדיה"... כך, שטבעי שיחפשו תשובות בזאנדר או בתרבות האשנטי...

מעין, חלופה תרבותית למבנה רקוב של חברה מערבית כביכול.. כמו זו שאנו מעריכים שקיימת אצלנו..

יתרה מזו, גם בצד האחר של תפיסת התרבות המעוותת מביאה הצגה נוספת לעיר ה"אורות החשוכים".. כאן נראה את אלו המתחפרים בתרבות הרבנית של הגישה היהודית העממית...

תפיסות שכאלו אינם התופעה עצמה..אלא התוצאה של חוסר הבנה מהותי ונטייה כמעט טבעת להאדיר את ההופעה ולא את המהות...האסנטיאלית עצמה...

וכי אין לנו מהות? האם אין לנו מבנה... גם בתקופות הקשות ביותר בחיי העם היהודי, התרבות הקהילתית היהודית הוכיחה עצמה והחזיקה מעמד...

בעת ההיא, כאשר כל איש לנפשו, המשיכו מוסדות הקהילה היהודית בגטאות, במחנות ההשמדה ובשאר האתרים הלא אנושיים בהם חיו, להחזיק מעמד ולתפקד...

הניגוד הנוכחי של זאת היא דווקא עיראק. בעיראק לאחר המלחמה האחרונה, התפרקה לגמרי החברה.. כל איש הישר בעיניו יעשה..

זה שודד מכולת וזה רוצח שכן וזה חומס רכוש וכך הלאה...

אולם, בעת הקשה ביותר שלנו, לא הפכנו עורנו, לפחות באחוזים ניכרים, להיות אחרים מאשר יהודים בני תרבות המתקשים לשרוד בתנאי הגיהינום הנאצי...

נשאלת השאלה הרלוונטית מדוע.. והתשובה שלנו היא היהודים בנו לעצמם במהלך השנים הארוכות של הגלות, קהילה שלא הסתמכה על שלטון חוץ.. אלא הייתה אוטונומית לחלוטין?

המבנה הקהילתי הזה, נוצל אומנם ע"י הנאצים הרשעים והם עשו בו שימוש נרחב בכל אתר ואתר אליו הגיעו.

בעזרת המבנה הקהילתי המסודר שלנו בגולה, יכלו הנאצים וכך גם שאר צוררי ישראל, להגיע למטרתם הזמנית של השמדת ישראל סבא?

כיום, אין לנו למעשה כל קהילה בישראל.. כלל!

כיום, אנו חיים בעיר קטנה בניכור מלנכולי בסיסי. כאשר כל אחד מעצם היותו חי, לא סופר את חברו לידו.

אנו מספיק אסרטיביים, קרי, אגואיסטים כדי להתעלם מכלל הדברים המתרחשים אצלנו. בדיוק כמו גיבור הסרט להיות שם, אנו מנסים להחליף ערוצים בטלוויזיה של החיים..

בטלוויזיה הזו, החיים הינם אפיזודה חולפת של אופרת סבון בלתי מוצלחת בה, האבא נושא לאישה את הבת של הבת שלו מאישה אחרת, שהתגרשה מבנו השלישי שנולד לו מאשתו הראשונה ומבעלה לשעבר?

כאשר ההפתעה הבלתי מזיקה, היחידה באופרה זו, מהווה אינטריגה פוליטית של שמור לי ואשמור לך במסווה של חברות ואחווה מזויפת של אחים לנשק כביכול..

בנוסף, אנו שוחים נגד זרם ההחלטות הרציונאליות של להיות עם חופשי בארצנו, ומוכרים כל עץ רענן שתחתיו יכולנו לשבת לבטח?

זאת, בעבור חופן דולרים מזוהם בנפט ו/או בג'וק מחשבים הנושא בקרבו וירוס תולעת אדיר?

העצה שלי לנו.. חברים יקרים, לקראת יום כיפור הבא עלינו לטובה - בואו נתעשת ונחזור להיות קהילה השומרת על זקניה, ילדיה, יתומיה וענייה וכל אוכלוסייה אחרת החלשה באמת..

בואו נשכח את החוויה הבלתי רציונאלית של המבנה החברתי הנוכחי של המדינה ונתקן זאת ונהפוך סוף כל סוף לקהילה חיה ונושמת כמו שאנחנו צריכים להיות?

מכל מקום, פוליטיקה אינה מילה גסה דווקא. היא באה מהמילה היוונית פוליס, עיר או מהמילה הצרפתית פוליטס, נימוס. למרות שאני רואה דווקא את הפרוש מהמילה הצרפתית, הואיל והתחלנו לכנות את המאמצים הפוליטיים בשם זה, רק בעקבות המהפכה הצרפתית המסמלת את תחילת העידן המודרני של האנושות.

למרות שאין למעשה כאן כל ביקורת, יש כאן מוסר השכל. ומוסר ההשכל שלנו, בא כתוצאה מהעדר התכונות המהותיות המאפיינות עם.

במילים אחרות, ישנם הוכחות מסוימות אשר מחליטות עבור קיבוץ אנשים אם הוא עם או סתם קבוצה אגריגט של אגריגטים. קרי, אוסף של אוספים של בני אנוש החיים במקום נתון.

אחת ההוכחות לכך, היא דווקא מושג ה"בגידה". כאשר אנחנו מנסים להגדיר בגידה, אנו לוקחים בחשבון משתנים אופרטיביים המתארים את המעשה שלא יעשה ביחס לנורמות וערכים חברתיים נתונים. קבוצה שאיננה עם מתאיינת לכן, בהרבה מצבי בגידה.

הטעם לכך, פשוט מאוד. אין ערכים ונורמות שיחברו את אותו אגריגט חברתי. לכן, כל איש שאינו מקובל יקרא בוגד. קחו למשל אצל הפלסטינאים. אצלם ישנם הרבה מעשה בגידה או מה שמכונה בגידה. במיוחד בתחום של השיתוף פעולה עם ה"אויב".

ככל שיתרבו מעשה הבגידה בישראל, כך נבין כי אנחנו כעם פוחתים והולכים. ישנם סיבות רבות לביצוע בגידה. חלקם "מוצדקות" בעיני הבוגד וחלקם אינם מוצדקות אפילו בעיניו של הבוגד.

כמובן, שכל אדם ינסה ל"הרגיע" את המצפון שלו בכך שהוא מאשים אחרים כדי לתרץ את מעשיו. אבל, גם כך בסופו של יום, אותו אדם יחוש שבגד.

אלמנט הבגידה מגיע דווקא מתוך הכרה שמותר לי כפרט לקחת את הדין לעצמי ולהביע את דעתי גם כשהיא תפגע באחרים. אפילו אותם אחרים משמעותיים, כמו בני משפחה וקרובים מדרגות שונות.

לפחות על פי הסטטיסטיקה, מספר הבגידות שהיו עם קום המדינה בטלו בשישים. לא מצאת אף אדם בישוב, כמעט אשר מכר נשק לאויב, או ידיעות ו/או כל מידע אשר גרם לנזק למדינה.

עם השנים, נתגלו מספר קטן של בוגדים אשר בגדו או ריגלו למען גוף אחר בטוענה של אידיאולוגיה אחרת ו/או אוטופיה אחרת. גם זה היה בטל בשישים וזניח מאוד. עד היום ישנם הדים לבגידתו של אודי אדיב והקבוצה שלו. פעולה שגרמה לכמעט קרע בחברה.

לצערי, היום מתרבים יותר מקרה הבגידה הכוללים מכירת נשק, מידע ומה לא. הבעיה הקשה היא שאפילו בגידה כזו, איננה אידיאולוגית והיא בעיקרה על רקע צרכני. כן, רקע צרכני, של צריכת סמים או צורך בצריכה אחרת.

זה אינו סוד שדור פוחת והולך, והיום על רקע ההתבהמות של החברה הישראלית, אנו נמצאים בפתחו של גיהינום אשר עשוי לבלוע אותנו כמו בולען בערבה.

הסיבה לכך, שהאסרטיביות שלנו הורגת אותנו. כמו כל דבר אחר, המטוטלת של ההתנהגות החברתית בישראל, נעה בקצב מטורף מקיצוניות אחת לשנייה כדי להתייצב. השאלה עם נוכל להתייצב בלא מנגנונים הבולמים את הקיצוניות מדרדר אותנו לגיהינום?

לצערי, אין בנמצא מנגנונים אחרים למעט טוב ליבם של אנשים. כן, אותם אנשים אשר לקחו על עצמם עול של חברה בגלל הרצון שלהם לתרום ולהעניק לאלו שלא שפר גורלם.

ביום שנחליט שאנו רוצים להיות חברה מתוקנת עלינו להתנער מאותה אסרטיביות בהמתית של אני ואפסי עוד ולהציע לנו אלטרנטיבה טובה יותר. אלטרנטיבה אשר תיתן לנו מנהיגות טובה יותר, בעלי עסקים אחראים יותר, עובדים מסורים יותר וכמובן, דור צעיר מתחשב יותר ויפה שעה אחת קודם.