אני לא חושב שאי פעם אצליח לרדת לעומק ההתלהבות של הקהל האמריקאי מז'אנר סרטי "תאוריית הקשר" למינהן. את הנטייה להאמין שיש איזו יד מכוונת עלומה מאחורי כל עובדת חיים פשוטה או תקרית פוליטית כזו או אחרת אני מוצא כמייגעת למדי.
אולי זו התרפיה של אומה שצריכה לצאת כל הזמן למלחמות המתרחשות במרחק של יבשת אחת או שתיים מחופיה והיא זקוקה להסבר ריאלי וטוב על כל מהלך מהסוג הזה. מהלך שבסופו של דבר משפיע גם על חייו של האמריקאי הממוצע.
ואחרי שאני מכיר אחר כבוד בקיומו של הז'אנר גם אם הוא לא מחביבי, עדיין אני נאלץ להודות שהמועמד ממנצ'וריה סובל מאותם התחלואים של כל הפקה הוליוודית גדולת ממדים המאכלסת כוכבי ענק, החל בשחקנים :דנזל וושיגנטון ומריל סטריפ וכלה בבמאי כוכב על בעצמו: ג'ונתן דמי. התוצאה, כצפוי מתבטאת בתסריט מבולבל, לא קוהרנטי במיוחד והרבה מאד סצינות שמשרתות את כוכבי הסרט על פי דרישת סוכניהם והרבה פחות לפי קו העלילתי ברור ובהיר שישרת את העלילה.
במרכזה של הדרמה הזו עומדת מלחמת המפרץ הקודמת בשילוב מירוץ נשיאות פיקטיבי בארצות הברית משהו שנשמע על פניו כמו מתכון מצויין לדרמה ריאלסטית. אבל זהו. שלא.
למרות כל המרכיבים העכשווים הקיימים בסרט, עירוב של סינדרום מלחמת המפרץ התמוה שמעולם לא הוכח, קצת מציאות, המון דמיון וקו עלילתי מדע בדיוני מופרך משהו על המצאה שתהפוך אותנו לסוג של רובוטים- כל אלו מביאים את הסרט הזה אל עבר משוכות סרט קלישאי מייגע במיוחד.
אני נוהג לקום באמצע בסרטים מהסוג הזה, אין לי זמן או עצבים לראות סרטים לא טובים. אבל משהו בסרט הזה בכל אופן משאיר אותך עד לסופו סקרן ובעיקר מתרשם מהופעות המשחק של השחקנים הראשיים. ג'ונתן דמי כבר ידע ימים יפים יותר אבל מה לעשות שמריל סטריפ שהייתה חסרה כל כך על המסך היא בול פגיעה בכל דקה שהיא נמצאת עליו ואתה פשוט מחכה לראות עוד ועוד ממנה. מסקירה ארוכה של הקריירה המפוארת שלה עולה שמעולם לא שיחקה דמות כל כך מניפולטיבית, בוטה ואגרסיבית. התוצאה, מרהיבה למדי לפחות בגיזרה שלה.
המועמד ממנצוריה מתבסס גם על כוח המשיכה של דנזל וושינגטון ככוכב. הוא מספק את המיטב בתוך סרט בינוניאבל הוא עדין הוא לא סיבה מספקת שלא לקום מהכיסא. משהו בו כגיבור ניירוטי לא עובר בצורה אמינה ונכונה. וכל ליהוק שלו כאדם חסר ישע ומבולבל הוא מראש שגוי בעייני.
חכו לדי וי די. אולי אפילו לשידור בכבלים או בלוויין. משהו אומר לי שזה יראה יותר טוב משם.
אולי זו התרפיה של אומה שצריכה לצאת כל הזמן למלחמות המתרחשות במרחק של יבשת אחת או שתיים מחופיה והיא זקוקה להסבר ריאלי וטוב על כל מהלך מהסוג הזה. מהלך שבסופו של דבר משפיע גם על חייו של האמריקאי הממוצע.
ואחרי שאני מכיר אחר כבוד בקיומו של הז'אנר גם אם הוא לא מחביבי, עדיין אני נאלץ להודות שהמועמד ממנצ'וריה סובל מאותם התחלואים של כל הפקה הוליוודית גדולת ממדים המאכלסת כוכבי ענק, החל בשחקנים :דנזל וושיגנטון ומריל סטריפ וכלה בבמאי כוכב על בעצמו: ג'ונתן דמי. התוצאה, כצפוי מתבטאת בתסריט מבולבל, לא קוהרנטי במיוחד והרבה מאד סצינות שמשרתות את כוכבי הסרט על פי דרישת סוכניהם והרבה פחות לפי קו העלילתי ברור ובהיר שישרת את העלילה.
במרכזה של הדרמה הזו עומדת מלחמת המפרץ הקודמת בשילוב מירוץ נשיאות פיקטיבי בארצות הברית משהו שנשמע על פניו כמו מתכון מצויין לדרמה ריאלסטית. אבל זהו. שלא.
למרות כל המרכיבים העכשווים הקיימים בסרט, עירוב של סינדרום מלחמת המפרץ התמוה שמעולם לא הוכח, קצת מציאות, המון דמיון וקו עלילתי מדע בדיוני מופרך משהו על המצאה שתהפוך אותנו לסוג של רובוטים- כל אלו מביאים את הסרט הזה אל עבר משוכות סרט קלישאי מייגע במיוחד.
אני נוהג לקום באמצע בסרטים מהסוג הזה, אין לי זמן או עצבים לראות סרטים לא טובים. אבל משהו בסרט הזה בכל אופן משאיר אותך עד לסופו סקרן ובעיקר מתרשם מהופעות המשחק של השחקנים הראשיים. ג'ונתן דמי כבר ידע ימים יפים יותר אבל מה לעשות שמריל סטריפ שהייתה חסרה כל כך על המסך היא בול פגיעה בכל דקה שהיא נמצאת עליו ואתה פשוט מחכה לראות עוד ועוד ממנה. מסקירה ארוכה של הקריירה המפוארת שלה עולה שמעולם לא שיחקה דמות כל כך מניפולטיבית, בוטה ואגרסיבית. התוצאה, מרהיבה למדי לפחות בגיזרה שלה.
המועמד ממנצוריה מתבסס גם על כוח המשיכה של דנזל וושינגטון ככוכב. הוא מספק את המיטב בתוך סרט בינוניאבל הוא עדין הוא לא סיבה מספקת שלא לקום מהכיסא. משהו בו כגיבור ניירוטי לא עובר בצורה אמינה ונכונה. וכל ליהוק שלו כאדם חסר ישע ומבולבל הוא מראש שגוי בעייני.
חכו לדי וי די. אולי אפילו לשידור בכבלים או בלוויין. משהו אומר לי שזה יראה יותר טוב משם.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
