האם יהיה אפשר להקנות לסטודנט זמן איכותי יותר כדי ללמוד? האם יוכל הסטודנט להפחית במידה ניכרת את שיתוף הפעולה שלו עם כוחות השוק המניפולטיביים? ובכלל, האם יהיה אפשר לפתח באוניברסיטה הוויה תרבותית אחרת, ולשים את הדגש על המהותי ולא על הטפל, על הצדק ועל היושר ולא על המניפולציה והתרמית?
באקדמיה יש תכנים עשירים רעיונית המאפשרים לפתח גישות ביקורתיות כלפי המציאות. אין ספק שתכנים רבים כתובים ברמת ניסוח גבוהה וללא שגיאות לשון, אך חלקם זקוקים לעורך לשוני שיעשה עריכה לשונית, הגהה ובדיקת טעויות הפיסוק שסביר להניח שישנם. אקדמיה החושפת את תלמידיה לעיונים הפילוסופיים, לחשיבה ההגותית ולמגוון מקורותיה של התפיסה ההומניסטית, מספקת לתלמידיה במה לבטא את דעתם, ומאפשרת להם לממש את עצמם כסובייקטים לכל דבר. המקורות המגוונים משרים קסם רוחני מרתק ומסעיר על ציבור הלומדים, ומוכיחים כי פתיחותה של האנושות היא אין-סופית, וכי רק כללי המציאות מצרים את צעדיה.
האקדמיה היא מקום שבו אין גבול לידע באשר הוא, והיא טומנת בחובה הזדמנות נדירה להציץ אל עולם העיון, ההגות והידע, המשמש קרקע מוצקה להתפתחותם ולצמיחתם של תלמידים אוטונומיים יותר, סולידריים יותר, המחויבים לערכים הנעלים ביותר. האקדמיה מאפשרת לערוך מחקר אובייקטיבי על התהליכים התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים ללא משוא פנים, והמדען או הפילוסוף המקדמים את שדה המחקר, מעשירים את תוכני הלימוד בנושאים הקרובים לשדה מחקרם ופותחים לסטודנט צוהר לעולמות חדשים, שרוחו אינה פגשה בהם מעולם.
עם זאת האוניברסיטה, שהפכה את עצמה לשדה פעילות אינסטרומנטלי, תכליתי וכוחני, אינה מדרבנת את יושביה לפתח באקדמיה דיאלוג על סוגיות הצדק, על המוסר ועל האושר, ולעצב אלטרנטיבה תבונית ופרקטית למציאות. אי לכך חייבת האוניברסיטה כבר עתה ליצור מרחב סטרילי הנפרד מכוחות השוק המשחרים לפתחה, לשנות בתוכה את כללי המשחק המושתתים על תחרותיות, הישגיות ואינדיווידואליזם פראי, שהפכו לסמלי המשטר הקפיטליסטי, להשפיע על יושביה להיות מאוחדים כדי ליצור מציאות מפויסת יותר, שוויונית יותר ומוסרית יותר, להפיח את התקווה האוטופית להירקמותה של מציאות סולידרית יותר, ולהנהיג מרחב ציבורי ותרבותי לא אלים. הסטודנטים צריכים לחוש את השוני הטמון בין מסגרת זו לבין יתר המסגרות החינוכיות, לחשוב אחרת, ולהתפתח כבני אדם אוטונומיים, הרוצים לחולל שינוי חברתי.
למעשה, האוניברסיטה התנתקה מהמסורת ההומניסטית, והפיכתה לאיבר נוסף של המנגנון הקפיטליסטי העלימה כמעט לחלוטין את סיכוייה לשמש כמוסד המורם מעל המאבקים הכוחניים, הפוליטיים והכלכליים, המאפיינים את תרבותנו. יתרה מזו, הישאבותה אל כללי השוק והתחרות עם כוחות השוק השקיעו את שמשה וגם השפיעו על תפקוד האינדיווידואליים שבה, שאינם מבקשים דבר זולת סיפוקיהם המידיים.
לפיכך, בלי חינוך להומניזם באוניברסיטה ובלי יצירת דיאלוג אקדמי ותבוני שיתחיל באקדמיה, יהיה קשה מאוד ליצור חברה מפויסת יותר, שוויונית יותר וצודקת יותר, ולשחרר את בני האדם מכבילותם למערכת.
הוצאה לאור מפרסמת לעתים ספרים אקדמיים שתורמים רבות להשכלה ולידע.
ניר שגב - עורך לשוני וסופר צללים
