כאדם הרואה את עצמו כמתפתח ושואט קדימה על מנת להשיג וללמוד עולות בי לא מעט מחשבות של למה אני עושה זאת. מה משמעות חיי? אני רואה את העולם סביבי ואני מצליח להבחין כי קיימות עבורי תמיד אפשרויות רבות לעשייה אך תמיד אני מבחין בין האופציות כטובות ורעות. אני מנסה לבחון כל אופציה ולראות את משמעותה בחיי. את מה היא תעשה או לא תעשה עבורי והאם היא טובה לי ותשרת את דרכי כפי שאני רואה אותה בנקודת זמן מסוימת. כשאני בוחן את העולם על הטוב ועל הלא טוב שבו אני מתחיל להבחין כי אני לא מצליח להפריד בין ההפכים הקיימים. אינני מסוגל להבחין באור אם אני לא מודע לחושך. אינני יכול להחליט כי דבר כלשהוא הינו טוב אם אינני יודע לקבוע מה רע וכן הלאה. לאט ניתן ללמוד כי העולם מהווה שלמות של ניגודים או במשפט: קיימת אחוות ניגודים. דהיינו העולם מושלם כפי שהוא עם היין והיאנג, האור והחושך, הטוב והרע, ההצלחה והכישלון. בהביני כי העולם שלם רק כשלמות של ניגודים אני יכול לנסות ולבחון את משמעות חיי כמושג יחסי ולא כשל הצלחה וכשלון בכל תחום בו אבחן אותם. על מנת להגיע לכל דבר נדרש זמן ושינוי מתמיד. כלל טבע אומר: מה שחי נמצא בתנועה. מה שעומד מת. ההבנה כי אני משתנה החל מרמת המולקולה הבסיסית ביותר של גופי דרך תאי גופי, השרירים, מחשבותיי ובעצם כל דבר משליך באופן ישיר על החיים, כל דבר נמצא בתנועה מתמדת ובשינוי בלתי נפסק. גם חומר מוצק כפלדה אם נתבונן בו מבעד למיקרוסקופ נבחין כי גם הוא נמצא בתנועה מתמדת, כלומר השאלה היא אינה האם הוא בתנועה, בשינוי כי אם מה רמת השינוי. בהתאמה גם חיי נמצאים בשינוי מתמיד וברגע שאני מבין את זה אני מתחיל להבין את משמעות מעגלי החיים. אם נדמיין עיגול או ליתר דיוק אליפסה שאני מהווה נקודה הנעה על גבי הרדיוס שלה כשחלקה העליון הינו "הצלחה" וחלקה התחתון הינו "כשלון" אוכל לראות איך חיי נמצאים בתנועה מתמדת מלמעלה למטה וחוזר חלילה כאשר הנקודה העליונה באליפסה היא שיא ההצלחה מסוג הדברים שאנו זוכים להם מעט בחיים כגון זכייה באליפות אירופה בכדור סל, והנקודה התחתונה ביותר באליפסה היא שיא הכישלון הנקודות הנמוכות בחיינו בהם ניתן לכלול מצבים של התפרקות כלכלית טוטאלית ואיבוד כל, אובדן משפחה וכו. מרבית חיינו אינם נמצאים בנקודות השיא או השפל כי אם באמצע אך יש לזכור מתוך אותה הבנה של תנועה מתמדת כי גם אם אני נמצא למעלה ולמרות שטבעית אני ארצה להקפיא את הרגשתי ואת המצב, התנועה מטה היא בטוחה וטבעית ובאותה המידה בתחתית חיי במקום השפל ביותר אני אדע כי תנועת חיי תוציא אותי משם. ההבדל בין הנקודות נמצא בטבע האדם בלבד. בעוד שבשיא אנסה לעשות הכול על מנת להישאר ואדבוק בדבר באחד שהביא אותי לשם בנקודת השפל אנסה לעשות הכול על מנת לצאת כמה שיותר מהר משם ואעשה הכול לעיתים עד כדי בזבוז כוח ומשאבים חסר הגיון ולו רק לצאת משם וכמה שיותר מהר. בנקודה זו עצתי הטובה ביותר היא : דבקו בדבר האחד הטוב ביותר שאתם יודעים לעשות. זו הדרך היחידה למעלה. אמונתי היא כי קיים משולש עליו כל אדם מבוסס וקודקודיו הם: אהבה לעצמי, אמונה בעתיד(מתוך עשייה) ואהבה זוגית. אני מאמין כי כל עוד אדם מודע לעשייתו, מאמין בדרכו וסולל לו אהבה לחיים אין דבר המסוגל לעמוד בדרכו. בהביני את שלמות הניגודים בשילוב עם הזרימה המתמדת של החיים אני יכול להתחיל ולהבין את תהליכי החיים. אך גם ברגע זה בו מתחיל להירקם המבנה הכול כך חמקמק של העולם הרגשי, רוחני, אנרגטי, מה חשוב יותר, להיות רוחני או פיזי? להתמקד בנפשי או בגופי? אז קודם כל אנו חיים בעולם גשמי, פיזי ואין יכולת לשום אדם להיות רוחני מבלי לספק לגופו את צרכיו הבסיסיים. איך תוכל לחיות את החיים במלואם אם לא תוכל לראות מעבר לגופך ותחשוב כל הזמן על: רעב, כאב, תשוקה או כל חסך פיזי אחר. טענתי היא כי יש לממש את גופך ולחיות אותו ולהשלים את המעגל עם העולם שמעבר. ממש את עצמך קודם כל כגבר/אישה כאבא/אמא כעובד/ת וכן הלאה. ההמשך כשאתה כבר פתחת את הדלת לעולם יבוא מאליו. מספרים על בודהא שישב בסגפנות מלאה באחת מתקופות חייו ושמע לפתע על הנהר מורה לנבל המלמד את תלמידו ואומר: "אם תמתח את המיתר חזק מדי הוא יקרע ואם הוא יהיה רפוי לא יצא ממנו צליל". משפט זה כך אומרים הביא לו את ההארה בהבינו כי האמת נמצאת תמיד באמצע, בשילוב העדין של החיים. גם בחיבור בין העולם הפיזי לרוחני. שוב אני מגיע למסקנה כי העולם מושלם כפי שהוא. העולם נע תמיד ומשלב את כל ההפכים ואינו יכול להיות אחרת. אז... מה משעות החיים? ראשית אני אדגיש כי אמונתי היא שאני בחרתי את עצמי לחיים אלו על מראה גופי, משפחתי, חיי, התנהלותם, מצבי הכספי, ו"פגמי". כל נקודה במשוואה המורכבת בטרוף הזו נועדה לתת לי את ההזדמנות לממש את עצמי במה שבחרתי לעשות. נשמתי האנרגטית היא זו שבחרה את צורתי הפיזית על מנת לתת לי את האופציה לבצע תיקון כלשהוא, שהיא בעולמה האנרגטי אינה יכולה לעשות. היא צריכה את ההתגלמות הפיזית הזו. במחשבה זו אני מוליד את ההבנה כי כל מה "שקורה" לי בדרכי אני יוצר, אני בורא ואני ממשיך לברוא את משמעותי וחיי כפי ואיך שאני בוחר לעשות זאת בכל רגע ורגע מחיי. אז מה סוף סוף משמעות חיי? אין משמעות לחיים, מלבד זו שאתה נותן לעצמך. אתה הנך תוצר של כל מה עשית והעתיד הינו תוצר של כל מה שאתה עושה מרגע זה ואילך.
