חברות הליגה הערבית אישרו עקרונית לאבו מאזן לקדם מו"מ ישיר בין הרשות הפלסטינית לישראל. אבו מאזן הציג בצורה ברורה את דרישתו: "ברגע שנקבל ערבויות להפסקת ההתנחלויות, נעבור מיד לשיחות ישירות".
התוצאה של שיחות ישירות היא ברורה – לחץ בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית בזמן קצר. לכן, ישראל אף היא צריכה להציג בצורה חד משמעית את דרישתה לפני קיום השיחות - הכרה בישראל כמדינת העם היהודי.
סירובו של ראש ממשלת ישראל להמשיך בהקפאת הבנייה לאחר חודש ספטמבר עשוי להציג את ישראל כאבן נגף בפני היכולת להשיג שלום אזורי.
בעולם הערבי מצביעים על היוזמה הסעודית כתנאי לשלום עם ישראל. במסגרת היוזמה על ישראל להסכים לכינונה של מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים ולאפשר שיבת פליטים לתחומיה.
בעבר הלא רחוק נמנו הסעודים עם שוללי השלום עם ישראל ועמדו מאחורי החלטות ועידת ח'ארטום - לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בה ולא לעריכת משא ומתן עמה. רבים מן הטרוריסטים בארגון הג'יהאד העולמי ובראשם בן לאדן מוצאם בסעודיה. אז איך דווקא סעודיה היא המחותנת הראשית להשגת הסדר שלום באזורנו?
היוזמה הסעודית שהונחה בשנת 2002 העבירה את הכדור למגרש הישראלי. במקום להתמודד עם הטענה שסעודיה היא כר גידול לטרוריסטים, הסעודים הניחו מתווה לפתרון הסכסוך במזרח התיכון. הליגה הערבית בחוכמה רבה, אימצה את התוכנית וראשי מדינות דיקטטוריות הפכו באחת למנהיגים רלבנטיים.
באותו האופן, בפסגת ח'ארטום החליטו מנהיגי המדינות הערביות - לראשונה - לנקוט דרכים מדיניות ודיפלומטיות להשבת אדמותיהם הכבושות. עד אז הם דיברו תמיד על דרכים צבאיות. העולם כולו, לרבות ארצות הברית, ראה בכך תפנית וביטוי למתינות ואימץ אותן אל חיקו.
מנהיג נוסף הנתפס כמתון הנו אבו מאזן. אבו מאזן טען לאחרונה בפני מנהיגים יהודיים בארצות הברית כי "לעולם לא אשלול את זכות העם היהודי על ארץ ישראל, זה מופיע גם בקוראן".
מאידך, דורש נתניהו מן הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, משמע, להכיר בזכות של עם ישראל להקים מדינה לאומית בשטחי ארץ ישראל.
הפער בין הצדדים נראה סמנטי – במקום לא לשלול – להכיר. אולם, בפועל מדובר בהבדל מהותי – נקיטת צעד אקטיבי ולא פסיבי.
בעקבות זאת, נתניהו נתפס כנוקשה בעוד אבו מאזן נתפס כמתון.
הסיבה שהפלסטינים אינם מכירים בישראל, היא כיוון שהם עדיין לא ויתרו על תוכניתם להקים את פלסטין השלמה. ולמה שיעשו זאת, בזמן שהם חשים שדעת הקהל המערבית והממשלים המערביים תומכים בהם כפי שלא תמכו בעבר.
לצד הצעדים שנקטה ישראל של נתניהו: קבלת השיח של שתי מדינות לשני עמים, הסרת מחסומים, הקפאת ההתנחלויות והקפאה דה פקטו במזרח ירושלים - הפלסטינים לא צעדו אף לא סנטימטר אחד.
דומה כי הפלסטינים בטוחים בעצמם. זה צריך להדאיג את נתניהו.
בנימין נתניהו יצטרך לפנות לממשלתו ולבקש את אישורה להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים. לשם כך הוא יתבקש להציג הישגים. באותו האופן שהפלסטינים מתבססים על יוזמת השלום הסעודית ודורשים את הקפאת הבנייה, על ישראל להבהיר כי לשלום עמה יש מחיר. מדינות ערב צריכות להבין כי יהיה עליהן להכיר בישראל כבמדינתו של העם היהודי, ולא בזכות הנרכשת בלבד של העם היהודי-ישראלי להקים מדינה בפלסטין.
באותו אופן שבו הערבים טוענים לבלעדיות "מולדת" על פלסטין עליהם להכיר בזכויותיהם ה"מולדות" של היהודים.
בנוסף לכך, לישראל יש את הזכות לדרוש ממדינות ערב לפתור את בעיית הפליטים באמצעות שילובם של הפליטים במקומות מושבם על ידי הענקת זכויות מלאות הכוללות אזרחות מלאה ודיור נאות, או באמצעות יישובם בצורה מושכלת בשטחי הרשות הפלסטינית בכפוף לרציונל כלכלי.
כל עוד לא הושגו תנאים אלה על ישראל לשמור על האינטרסים הקיומיים שלה ולא לשמוט מידיה נכסים כאלה ואחרים. ישראל צריכה לקבל אף היא תמורה בעד האגרה.
הכותב הוא מזרחן המתמחה בנושא הסכסוך הישראלי - ערבי
ד"ר יחיאל שבי , מזרחן המתמחה בסכסוך הישראלי-ערבי www.drshabi.com
