סוגית על פמיניזם דוגמאת פרנקי היקר
חד הוריות כל כך באופנה עכשיו שאיפושהוא נשכחה בעצם המטרה של כל המסגרת של התא המשפחתי.
נדמה לי שאם גבר היה עושה את פרנקי היקר, מישהו כבר היה טורח לצלוב אותו מכל הכיוונים. הסרט הקטן והמרגש הזה הוא ללא ספק הפתעת סוף החורף וכל מי שמחפש ריגוש של מלודרמה מדוייקת וסוחטת דמעות מוזמן פשוט ללכת ולצפות בסרט היפיפה הזה.
אני יודע שעל קצה אחד של המשוואה יש את מייקל ג'קסון האיש ותרומת הזרע ועל הקצה השני כמה מגעילות ממקום העבודה הקודם שלי וכולם ביחד עסוקים בביוץ חד הורי שכזה שהוא בהגדרה טובה, גם אם מעט בעייתית בא למלא אחר הצורך של אנשים להפוך להורים.
את התא המשפחתי המסורתי נוטים להספיד מזה כמה שנים במאמרים מאד מלומדים, ו"פרנקי היקר" הוא סוג של שיעור, קולנועי אומנם ולא אקדמאי, אבל כזה שעולים בו כמה טיעונים לא רעים בעד זוגיות מהסוג הישן והטוב.
במרכזו של הסרט אם חד הורית המגדלת בעצמה ביחד עם אימה את ילדה היחיד תוך כדי שהיא במנוסה מבעל אלים במיוחד. היא ממציאה עבור בנה אב דמיוני המפליג על ספינות, לכן בעצם אין אפשרות לפגוש אותו, מתכתבת איתו במקומו ומנסה להמשיך בסוג של שיגרה עד שכל הפנטזיה שבנתה לעצמה מתרסקת: האוניה הדמיונית עם האב הדמיוני נעצרת בנמל במקום מגוריה ולא נותר לה אלא לשכור גבר ליום אחד לתפקיד האב או לפוצץ את הבועה שיצרה לעצמה.
שונה אורבך, הבימאית שגם צילמה את הסרט הזה מעיזה לעשות משהו שאף אחד לא מעיז לומר כבר המון זמן, זה די פשוט אבל עדין מדהים:1. אבא זה דבר די חשוב. מספיק חשוב אפילו בשביל להמציא אותו. 2. לרצות לגדל ילד ביחד עם שותף זו בעצם אופציה מועדפת.
אני מעיז להמר שגם הצינקנים הגדולים ביותר יזילו דמעה לפחות בנקודה אחת בסרט החכם והרגיש הזה. לא זה המקום לדבר בשבחו של הקולנוע הבריטי המשובח, כשהוא כזה הוא הרי פשוט סוחף.
מה שאולי הכי מעניין היא העובדה שכל מאמר שנכתב על הסרט פשוט טורח להדגיש כמה הוא טוב, ונדמה לי שהוא הרבה מעבר לזה, הוא חשוב לא רק כי הוא יפה, אלא מכיוון שהוא מבוסס על מחשבה רומנטית שנדמה הייתה שעברה מהעולם, ביחד זה הרבה יותר טוב מלבד.
חד הוריות כל כך באופנה עכשיו שאיפושהוא נשכחה בעצם המטרה של כל המסגרת של התא המשפחתי.
נדמה לי שאם גבר היה עושה את פרנקי היקר, מישהו כבר היה טורח לצלוב אותו מכל הכיוונים. הסרט הקטן והמרגש הזה הוא ללא ספק הפתעת סוף החורף וכל מי שמחפש ריגוש של מלודרמה מדוייקת וסוחטת דמעות מוזמן פשוט ללכת ולצפות בסרט היפיפה הזה.
אני יודע שעל קצה אחד של המשוואה יש את מייקל ג'קסון האיש ותרומת הזרע ועל הקצה השני כמה מגעילות ממקום העבודה הקודם שלי וכולם ביחד עסוקים בביוץ חד הורי שכזה שהוא בהגדרה טובה, גם אם מעט בעייתית בא למלא אחר הצורך של אנשים להפוך להורים.
את התא המשפחתי המסורתי נוטים להספיד מזה כמה שנים במאמרים מאד מלומדים, ו"פרנקי היקר" הוא סוג של שיעור, קולנועי אומנם ולא אקדמאי, אבל כזה שעולים בו כמה טיעונים לא רעים בעד זוגיות מהסוג הישן והטוב.
במרכזו של הסרט אם חד הורית המגדלת בעצמה ביחד עם אימה את ילדה היחיד תוך כדי שהיא במנוסה מבעל אלים במיוחד. היא ממציאה עבור בנה אב דמיוני המפליג על ספינות, לכן בעצם אין אפשרות לפגוש אותו, מתכתבת איתו במקומו ומנסה להמשיך בסוג של שיגרה עד שכל הפנטזיה שבנתה לעצמה מתרסקת: האוניה הדמיונית עם האב הדמיוני נעצרת בנמל במקום מגוריה ולא נותר לה אלא לשכור גבר ליום אחד לתפקיד האב או לפוצץ את הבועה שיצרה לעצמה.
שונה אורבך, הבימאית שגם צילמה את הסרט הזה מעיזה לעשות משהו שאף אחד לא מעיז לומר כבר המון זמן, זה די פשוט אבל עדין מדהים:1. אבא זה דבר די חשוב. מספיק חשוב אפילו בשביל להמציא אותו. 2. לרצות לגדל ילד ביחד עם שותף זו בעצם אופציה מועדפת.
אני מעיז להמר שגם הצינקנים הגדולים ביותר יזילו דמעה לפחות בנקודה אחת בסרט החכם והרגיש הזה. לא זה המקום לדבר בשבחו של הקולנוע הבריטי המשובח, כשהוא כזה הוא הרי פשוט סוחף.
מה שאולי הכי מעניין היא העובדה שכל מאמר שנכתב על הסרט פשוט טורח להדגיש כמה הוא טוב, ונדמה לי שהוא הרבה מעבר לזה, הוא חשוב לא רק כי הוא יפה, אלא מכיוון שהוא מבוסס על מחשבה רומנטית שנדמה הייתה שעברה מהעולם, ביחד זה הרבה יותר טוב מלבד.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
