דור הסנדוויץ - דור של פעם או דור של טעם 

דור הסנדוויץ - דור של פעם או דור של טעם

דור הסנדוויץ הוגדר מאז ומתמיד כדור הנמצא בין הטיפול בהוריו המזדקנים לילדיו וקרוע בין המחויבויות השונות האישיות, המשפחתיות, המקצועיות, והכלכליות.

ההתמודדות האישית כללה בין השאר את תקופת הבלות ואיתות לגבי תחילת ההזדקנות: יריד בתפקודים גופניים כמו ראייה, שמיעה, מיניות , שיער מאפיר, קמטים ותחילתן של מחלות שונות כמו יתר לחץ דם, סוכרת ולב.

ההתמודדות המשפחתית כללה את הטיפול בילדים המתבגרים ואלו שעזבו את הבית ויצרו את תופעת ה"קן המתרוקן" שהותיר את הזוגיות החשופה במבחן.

ברמה המקצועית, היתה זו תקופה של שגשוג בקריירה, תקופה בה כל הכישורים והמיומנויות הוצגו לביטוי בעוז ויצרו אפשרויות של התקדמות במקצוע בו עוסקים מאז ומתמיד.

כיום , חלו תמורות המשנות מעט את המפה:

העלייה בתוחלת החיים ואריכות הימים יצרו את אותו דור הסנדוויץ דאז, כקבוצה גדולה מאד של זקנים הזקוקים לטיפול ומצויים בגיל הרבה יותר מבוגר מהזקנים שהם הכירו בעבר. דור הסנדוויץ שהוגדר אז כבני 35-50 נע היום קדימה והוא בן 45-65 . קבוצה זו מהווה כיום כ-20% מאוכלוסית ישראל.

המשפחה המודרנית של היום הפכה להיות רב-דורית. ארבעה דורות ולעיתים אף חמישה בפרק חיים אחד . מצד אחד , ריבוי הדורות מחזק את התא המשפחתי ומאידך קיימת מורכבות רבה, מתעוררים קשיים, קונפליקטים ועולים מגוון  של רגשות מעורבים.

הדור הזה הוא דור מיוחד במינו, הוא בעצמו ה"גיל השלישי" המטופל בהורים מה"גיל הרביעי". עוד לא היה דור כדוגמתו בהיסטוריה האנושית ולכן עליו לשרטט בעצמו את המפה עבור הן עבור עצמו והן עבור הדורות הבאים.

היום, אדם בן 65-70 יכול להיות מטופל בהורים בני 90+, ילדיו יהיו בני 45-50 ואף ייתכן שהם בעצמם כבר סבא-סבתא. מן העבר השני - בקרב בני ה-45-55 יש כאלו שהנם הורים לילדים קטנים מאד או מתבגרים שהרי היום נישאים בגיל מאוחר או נישאים בשנית ומקימים משפחה נוספת בשנים הללו.

רוב בני הגיל הזה עדיין עובדים ואף מצויים בעיצומה של קריירה משגשגת הדורשת השקעת זמן ואנרגיה,  אך  עקב השינויים הכלכליים העולמיים, מתקיימים תהליכי פרישה מוקדמת ממקומות עבודה ובני ה- 50+ מוצאים עצמם מתמודדים גם עם אירוע הפרישה שהוא כשלעצמו די טראומטי עבורם. אירוע המחייב אותם למצוא עיסוק או קריירה שניים בתקופה שעולם העבודה איננו ידידותי כלל למבוגרים מעל גיל 40.

כך שהיום, בתקופה יחסית קצרה  עוברת קבוצה זו אירועי ומעברי חיים רבים במקביל הגורמים טלטלה בכל תחומי החיים .

בן דור הסנדוויץ, חי היום בתקופה מבולבלת ועורך חשבון נפש נוקב בחייו:

תחושת המחויבות למשפחה המורחבת (ילדים ונכדים מול הורים(  מעפילה ומאפילה על המחויבות לעצמו.

דרישות הקריירה והתפתחות בתוכה מחד מול אפשרויות הפרישה והבהלה מהעתיד מאידך מעסיקות אותו, ובצד הדרישות המשפחתיות - כמו לסייע לילדים לשמור על הנכדים או סיוע כלכלי ו/או טיפול בהורים סיעודיים  - אין לו את הפניות הרגשית והזמן הנדרשים על מנת להתמודד עם  ענייניו האישיים שלו כמו למשל זוגיות, או לחלופין מציאת בן זוג, התמודדות עם ההזדקנות ושמירה על בריאות פיסית ונפשית וצמיחה והתפתחות אישית, מימוש והגשמה במישורים השונים.

לעיתים, עקב נסיבות שונות, יש המוצאים עצמם לוקחים את ההורים הסיעודיים אליהם הביתה על מנת להקל את הטיפול בהם. הסיוע הניתן מהמוסדות השונים כמו הביטוח הלאומי וקופות החולים השונות אינו מספיק ואותם 'ילדים', בני 50-60-70 כורעים תחת נטל הטיפול וחווים עצירת חייהם שלהם.

בנוסף, הם חווים "היפוך תפקידים" הם הופכים להיות המטפלים של הוריהם. ובמצב זה גם מתחילים תהליכים של פרידה מדמות ההורה  שליווה אותם מיום היוולדם.

במצב כלכלי ירוד, הם גם מסייעים כספית לילדים שלהם או לחלופין, על מנת לחסוך הוצאות הם משמשים בייביסיטר לנכדיהם. דבר שדורש מהם השקעת זמן ואנרגיה נוספים.

לעיתים אנו מוצאים את ההיפוך ל'קן המתרוקן' והוא מתמלא שנית על ידי הילדים בני  ה- 25-30 ששבו מה'טיול הגדול' או מהיותם סטודנטים מחוץ לעיר וחוזרים להתגורר עם ההורים עד שהם מוצאים את עצמם ומעצבים את עתידם, בגיל מאוחר יחסית.

לפני כמה חודשים, הכרתי את נורית, בת 49 שפרשה במסגרת הסכם פרישה בארגונה לאחר 27 שנות עבודה והתמסרות אליה. בגלל הפנסיה הנמוכה, וההוצאות הגבוהות, עליה למצוא עבודה בשוק העבודה הפרוע המעדיף עובדים (עבדים) צעירים.

נורית מתגוררת בצפון הארץ, הוריה מתגוררים במרכזה והיא נוסעת פעמיים בשבוע לסייע להם. בשנתיים האחרונות, חיתנה 2 מילדיה, היא סבתא צעירה לנכד אחד ועומדת להיות סבתא לנכד שיוולד מביתה הגרה באמצע הדרך בין צפון למרכז הארץ וכבר ביקשה את עזרתה הצמודה עם הלידה. נורית הנה חד הורית המגדלת לבד את ילדיה מזה 15 שנים.

נורית הינה בת "יחידה" בין 4 אחים וחשה כי מחובתה המוסרית, והמשפחתית לתת תשומת לב מרבית להוריה המזדקנים.

לאחיה שחלקם מתגוררים בסמוך להורים,  הסידור נוח מאד כיון שהם עסוקים בפרנסת המשפחות שלהם ואינם מתפנים לביקורים שוטפים. נשותיהם לעיתים מסייעות במקומם , אך לנורית זה לא עוזר, היא חשה שמחובתה לבקר את הוריה באופן הזה.

בנוסף, נורית סופגת את כעסי ההורים ותסכולם שלהם על מצבם המתדרדר ועליה להכיל אותם כשהיא שומעת רבות עד כמה האחים שלה "מסכנים ועובדים קשה"  , עד כמה הם ילדים טובים ומפרנסים ודואגים למשפחתם. נורית סיפרה לי בכאב כי מעולם לא שמעה דברי שבח והלל המופנים אליה. ההורים רואים בעזרה שלה דבר מובן מאליו.

מתוך חוויות אלו בקרב בני דור הסדוויץ, עולות גם רגשות אשם כלפי כל הסובבים אותם עקב עומס ניכר במחויבויות שאינו מאפשר להם "להיות בסדר" עם כולם . הם נותנים  מעצמם ואת עצמם במלואם ולמרות זאת חשים כי הם אינם מספיק טובים עבור הקרובים להם ועבור עצמם. תחושות קשות וחוסר שביעות רצון מביאות לרגשות עזים של תסכול, כעס, חרדה ולעיתים אף דיכאון

לאחר שהעזה להביע את רגשות הכעס והתסכול על המצב, על ההורים, על האחים, על הילדים ועל העולם כולו, לאחר ששיחררה ופרקה את המטען הכבד שנשאה, התפנתה נורית לבחון את תחומי חייה השונים ואת מידת חשיבותם לעומת משך הזמן שהיא עוסקת בהם ומשקיעה בהם מעצמה. נורית החלה להציב סדרי עדיפויות ולתחום את פעילויותיה השונות באופן  שהיא נותנת מענה גם לצרכיה וחשה בו נוח מחד ועדיין יכולה להעניק לסביבה מאידך.
 נורית התאמנה על הדרך בה היא תקיים שיחות הן עם ילדיה והן עם אחיה והוריה .
לאחר מכן, היא הודיעה לילדיה מה הם הימים הנוחים לה לסייע להם ולביתה הודיעה כי תהיה לה לעזר לאחר הלידה למשך חודש למספר ימים בשבוע. להוריה הודיע שהיא תמשיך לבקר אותם פעמיים בשבוע אך פחות שעות בכל פעם וביתר ימי השבוע יגיעו גם אחיה על פי חלוקה ביניהם. החלטה זאת כבר סוכמה בינה לבין אחיה לאחר שביקשה מהם להיפגש והציעה תכנית לחלוקת  הנטל בין כולם .
תכנית ברורה זו איפשרה לנורית לתכנן את דרך חיפוש העבודה המתאימה לה וכן את הפעילויות האחרות הקשורות בלמידה והתפתחות אישית וחברתית שנורית כה התאוותה להם.

בתקופה זו רבים מוצאים עצמם במרכזה של דרמת החיים המפגישה אירועים משמעותיים יחדיו. כמו למשל הדוגמא הבאה המתארת איך בתקופת זמן קצרה מאד שגרת החיים המוכרת המשמשת כעוגן, משתנה במהירות ובקיצוניות ויוצרת מהפך  בסביבת המחיה.

לדוגמא,  כנרת, בת 54 , אשר הקימה עסק עצמאי משלה הפועל מזה שנתיים ועקב מחלה וירידה בתפקוד של האם נאלצה לקחת אותה להתגורר עימה. בעלה של כינרת שזה עתה פרש מעבודתו ומתמודד עם חייו החדשים חש אי נוחות רבה עם המצב. בתקופה בה ציפה להיות יותר עם אשתו , לבלות יחדיו ולקבל את תמיכתה בעת השינוי הדרמטי בחייו, הוא מוצא את עצמו זנוח, לבד, מאוכזב מהשינוי בתכניותיו וכועס. החל ביניהם ריחוק שהשפיע על מצב רוחה של כנרת שציפתה לקבל את מלוא התמיכה מבעלה על הטיפול המעייף באמה.
כנרת שמה לב שהילדים שיצאו לאחרונה מהבית, בעיקר עקב המצב, ממעטים לבקר ועל מנת לראות אותם עליה לנסוע מחוץ לעיר פעמיים בשבוע. העסק שלה, אותו הקימה בעמל וציפתה להשקיע בו עוד ועוד, נפגע והכנסותיה ירדו . כנרת נאלצת כעת לעבוד בשעות לא שגרתיות על מנת שתוכל להמשיך ולקיים עצמה ואת העסק.
בימים אלו היא עסוקה וטרודה בסידורים אינסופיים שיאפשרו לתת טיפול נאות לאמה ומתרוצצת בין המשרדים  והמוסדות השונים. היא רצוצה ושחוקה , תשושה פיזית ונפשית ומצבריה מרוקנים לחלוטין.
המערכת המשפחתית שהייתה עד כה ברורה: היא ובעלה עבדו  באופן מסודר, 2 הילדים התגוררו בבית ואת הסבתא הלכו לבקר בימי שישי או שבת, התחלפה במערכת אחרת, לא מוכרת - הבעל בבית לאחר הפרישה, הילדים מחוצה לו והאמא אצלה. החיים אינם עוד כפי שהיו.

יחד עם זאת, יש קבוצה נרחבת של בני הגיל הזה אשר מחויבים יותר להתפתחות האישית שלהם ובתקופה זו, בה ניסיון ותבונת החיים, הכסף שצברו, והזמן שיש להם חוברים להם יחדיו - מבקשים לבלות את עצמם לדעת, מתיירים בארץ ובעולם לתקופות ארוכות,  לוקחים חלק בתכניות לימודים אוניברסיטאיות או של המכללות השונות, מתפתחים ואף מתנסים בקריירה שנייה בין אם כשכירים או עצמאיים. אלו בעיקר אותם 'ילדים' החשים משוחררים מנטל הטיפול הרב ומצליחים למצוא איזון בין המחויבות לחייהם שלהם ובין המחויבות לשאר המשפחה.

לדוגמא אציג את דן, בן 68 , פרש לפני 4 שנים והחל לעסוק כמתנדב בשיטור הקהילתי.
אימו של דן בת 92 נעזרת במטפלת ומסרבת לצאת לדיור מוגן.ביתה הוא מבצרה לדבריה. 2 ילדיו נשואים עם ילדים : הבן בן ה-40 מונה לתפקיד בכיר וביקש מהוריו לסייע לו בשמירה והעסקת הילדים בחופשת הקיץ, בשיתוף עם הורי אשתו.  הבת בת 44 מגדלת 4 ילדים בגילאים 8-18. גם היא ביקשה בעת הזו סיוע מהוריה לילדיה הצעירים.
דן ואשתו, שפרשה אף היא לאחרונה ומטופלת בשני הורים מבוגרים, אם כי עדיין לא סיעודיים, חשים שחייהם אינם מנוהלים כפי שהם רוצים. חלום הפרישה שטוו יחדיו , נגוז.
כשהגיעו אלי - לא ידעו איך 'לחלק את העוגה' וביקשו לעשות סדר בחייהם ולהציב יותר גבולות לתפקידים השונים. בעיקר היה להם חשוב לממש את חלום הנסיעה שלהם מבלי לחוש רגשות אשם כלפי בני המשפחה המורחבת.
לאחר כמה מפגשים בהם התאמנו על יצירת הגבולות שלהם והצגתם בפני בני המשפחה ובמיוחד עבדו על איך להפוך את רגשות האשם המתסכלים ומעכבים לרגשות בונים ומקדמים, התפנו לתכנן ולבצע את הטיול שעליו חלמו וכן את התכניות העתידיות לשנות הגמלאות שלהם  תוך  חלוקה רצויה של הסיוע למשפחה המורחבת.

 מה עושים?

הגדרת גבולות עצמיים ברורים - עד כמה נותנים מעצמנו לסביבה, כמה אני לעשות ולהיות עבור אחרים  וכמה עבור עצמנו. חשוב להבהיר את זה לסביבה ולבקש שיכבדו זאת. 

סדרי עדיפויות-  הגדרת המחויבויות השונות לפי סדרי עדיפויות וחלוקת  האנרגיה בין כולם מבלי לשכוח את ה'עצמי'.

שיתוף - לקבוע מתי ואיך לשתף אנשים אחרים ודעת ולהעז לבקש עזרה . לשתף את כל בני המשפחה ולחלק את הנטל. לעיתים נדמה כי במשפחה בת כמה ילדים, הנטל נופל רק על בן/בת אחד ה'מתנדב' או ה'פנוי' ביותר וכולם סומכים על הטיפול שלו . יש ליצור הסכמים ברורים בין כולם ולדאוג שהתכנית מתקיימת כסדרה.

להתייעץ- להתייעץ עם גורמים מקצועיים הן ברשויות המקומיות, הן במוסד לביטוח לאומי והן גורמי טיפול פרטיים ולדעת לקבל את עזרתם. לעיתים מתקיימות קבוצות תמיכה ספציפיות בנושא זה.

להטעין את המצברים - לפרגן לעצמנו, לנסוע לחופשה, לבלות עם בן הזוג, להמשיך ולהחזיק בסדר יום שהוא רצוי תוך שילוב של המחויבויות השונות במידה מתאימה

לקבל את עצמנו - לראות את עצמנו כשלמים למרות היותנו לא מושלמים, דהיינו - אף אדם אינו כל יכול ועליו ללמוד לקחת את המציאות באופן שמאפשר זרימת חיים ההולמת אותו. 

והעיקר - חיים רק פעם אחת, הבה נג'נגל את החיים כך שנוכל להינות מהם, שנוכל גם לתת, גם לקבל וגם להיות מרוצים ושבעי רצון מכל מה שקורה. והכל - במידה.