מצלמות מהירות: תקינות בדיקת המשטרה למצלמות מהירות 

המשטרה עושה שימוש במכשירים רבים על מנת למדוד את מהירות הרכבים הנעים בדרך וליתן דו"ח תנועה לנהגים העוברים את המהירות המותרת. המכשירים בהם משתמשת המשטרה מסוגלים למדוד את מהירות כלי הרכב הנעים לקראתם או המתרחקים מהם ולצלם באמצעות מצלמות מהירות נייחות או ניידות המוצבות בכבישים את הרכבים הנוסעים מעל המהירות המותרת.

כיום ישנם שני סוגי מצלמות מהירות המוצבות בכבישי ישראל:

1.       F6 מצלמות מהירות ניידות – ממא"ל מולטנובה נייד– שהינה מצלמת מהירות ניידת המותקנת בדרך כלל על גבי ניידת מוסווית של המשטרה החונה בצד הדרך, כאשר לפעמים תא המטען אף יהיה פתוח על מנת ליצור מעין הסוואה של רכב שעצר בצד לתקן משהו.

 2.        F6Aעמודי מצלמות מהירות - ממא"ל מולטנובה נייח – שהינה מצלמת מהירות נייחת המוצבת בדרך כלל על עמוד. זו מכמונת קבועה ומבחינה טכנית יש לה את אותם המאפיינים של מצלמת המהירות המותקנת על ניידת המשטרה.

נשאלת השאלה האם מצלמות מהירות המוצבות בכבישי ישראל אכן אמינות וכן האם המשטרה מבצעת את בדיקות התקינות הנדרשות לכל מכשיר ומכשיר כולל "כיול" מצלמות המהירות???

מפסק דין שניתן לפני מספר ימים עולה כי קיים יסוד לטענה כי המשטרה ככל הנראה אינה מבצעת "כיול" כנדרש, בפסק הדין זוכתה נהגת שטענה לכך שהמשטרה אינה מבצעת "כיול" וכן בדיקות תקינות הנדרשות המקרה של מצלמות מהירות.

מפסק דין שניתן לפני מספר ימים (ביום: 8.8.10) על ידי כבוד בית המשפט המחוזי מחוז מרכז  (עפ"ת 9534-06-10 דריזין נ' מדינת ישראל, פסק דין של כבוד השופטת נגה אהד), השופטת נגה אהד זיכתה נהגת שצולמה לכאורה על ידי מצלמת מהירות כשהיא נוסעת במהירות מעל המותר, מהסיבה שהמשטרה ככל הנראה אינה מבצעת "כיול" כנדרש למצלמות מהירות שברשותה.

הנהגת טענה כי המכשיר לא "כויל" בהתאם לדרישות מכון התקנים ולא נעשו לו בדיקות התקינות הנדרשות בהתאם המשטרה לעומת זאת טענה כי הם כן מבצעים את הבדיקות הנדרשות וכן "כיול" כנדרש למכשירים, ובכלל זה למצלמות מהירות שברשותה. אך על פי עדות מנהל מעבדות האלקטרוניקה במכון התקנים שהעיד בפני כבוד בית המשפט באותו תיק, המשטרה אינה עובדת עם מכון התקנים ולא ברור היכן המשטרה מבצעת את "הכיול" שהיא טוענת שהיא מצבעת דבר שעשוי לערער את אמינותן של מצלמות מהירות. 

כבוד השופטת נגה אהד בפסק הדין קובעת, כי אחד מהתנאים למהימנותן של מצלמות המהירות היא אחזקתן בצורה שוטפת ותקינה וכן "כיול" שהינו חלק מהתחזוקה השוטפת והתקינה של המכשירים.

ה-"כיול" מבצע בדיקה של המכשיר ובודק כי המכשיר אכן מבצע את פעולתו כנדרש, הבדיקה משווה בין תוצאות המכשיר הנבדק לתוצאות האמת האמורות להינתן על ידי המכשיר, ראוי לציין כי בדיקה מעין זו צריך שתעשה במעבדה מורשית. במקרה בו המכשיר הנבדק מראה תוצאות לא מדויקות ושאינם תואמות את תוצאות האמת, יש צורך לבצע למכשיר "כיוון/איפוס" על מנת לאפס את המכשיר בהתאם לאב הטיפוס או אב המדידה של המכשיר.

על פי פסק הדין, ישנם מקרים רבים בהם המשטרה מבצעת בדיקות תקינות למכשירים שברשותה (כגון מצלמות מהירות, ממל"ז וכדומה), אך ככל הנראה אינה מבצעת למכשירים הללו בדיקת "כיול" בהתאם לדרישות התקן ו/או מכון התקנים.

כידוע, דרישת ה-"כיול" הינה חלק מתחזוקתו השוטפת של המכשיר ובכלל זה מצלמות מהירות, עניין זה נקבע בפסק דין "לוין" (תת 16915/97, מדינת ישראל נ' לוין עמיקם, וכן פסק דין שני באותו עניין שניתן ביום 24.2.09 וכן ע"פ 5355/08, מדינת ישראל נ' עמיקם לוין שניתן ביום 2.3.10) על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי.

כבוד השופטת רחל ברקאי בע"פ 5355/08 מדינת ישראל נגד לוין קובעת, כי דרישת ה-"כיול" של מצלמות מהירות באמצעות מעבדה מורשית הינה דרישה הכרחית ובלעדיה לא ניתן לומר שתוצאת הבדיקה הינה תוצאה אמינה:

"שאלת הצורך בכיול מכשירי מדידת מהירות (במקרה דנן הממל"ז) בהם עושה משטרת ישראל שימוש ומעמידה על פי תוצאות המדידה הנמדדת באמצעות המכשירים, אזרחים לדין, הינה סוגיה שהוכרעה לפני חודשים מספר בפרשה לה נדרשתי בע"פ 4556/97 מדינת ישראל נ' דומב - ניתן ביום 26.10.09 – (להלן:"פרשת דומב"). באותו עניין קבעתי כי בהעדר כיול מכשיר מדידת המהירות על ידי מעבדה מורשית (באותו עניין – מכשיר המולטנובה FA6) אין לומר כי מדובר בתוצאת מדידה אמינה עליה ניתן לבסס קביעה מעל לכל ספק סביר ובהתאם הרשעה."

 למעשה, כאשר נהג מקבל דו"ח מהירות על ידי מצלמות מהירות, רצוי שיתייעץ עם עורך דין שיבדוק עבורו את האפשרות לבטל את הדו"ח בין היתר באמצעות תקיפת מהימנותו של הדו"ח ו"כיול" מצלמות המהירות.

תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.