הגשר התשעי 

הגשר התשעי המצב היה בלתי נסבל. כל החברים נעלמו מאחורי הפלסמות. לא היה עם מי להיפגש כולם בהו שעות במונדיאל המשעמם. הוווזלות הרועשות בתוספת מזג אויר בלתי נסבל, גרמו לי להתנתק מהארץ הרותחת ולשגר את עצמי ואת אשתי למסע שורשים לבודפסט היפיפייה. למרות ההתראה הקצרה יחסית, אשתי חפרה באינטרנט שעות וראיינה כמאתיים איש ואישה כדי להרכיב טבלת מסלולים, ביקורים ואטרקציות בארץ הולדתי. לאחר טיסה לא קלה, תהליך הקליטה במלון היה חלק,אחרי התארגנות קצרה ירדנו במצב רוח מרומם לארוחת הבקר. מצב הרוח הזה החזיק מעמד כשלש עשרה דקות עד הרגע בו אשתי בעטה בי בחוזקה מתחת לשולחן, נתנה בי מבט שמשדר אימה ופחד,וסיננה: "הגשר נפל." מכל החומר שאשתי אספה על בודפסט זכרתי שיש שמונה גשרים על הדנובה המחברים את בודה עם פסט. כדי לתרגל במקצת את ההונגרית החלודה שלי, שאלתי את המלצרית שבדיוק פינתה לנו, איזה מהגשרים נפל. הצעירונת המפוחדת כמעט הפילה את המגש ונסה בבהלה למטבח. לפתע אשתי לפתה את ידי בחוזקה והחלה לגרור אותי החוצה לעבר המעלית.ניסיתי לתפוס את השולחן ורהיטים נוספים בדרך אך מהנחישות שלה ומהתנהגותה ההיסטרית הבנתי שהגשר הזה היה יקר לה ביותר. אני מכיר את אשתי כמעט ארבעה עשורים ועברתי איתה משברים מכל הסוגים, אך זכרתי שתמיד שמרה על פסון ועל שפיות מרבית. לכן כשלחשה לי במעלית שהגשר לא רק נפל אלא שכנראה היא בלעה אותו, חשבתי שהיא ירדה לגמרי מהפסים. רק בחדר נפל לי האסימון כאשר ראיתי את "האין גשר" שבמרכז שורת השיניים התחתונה. היות והמראה היה קשה עד קשה מאוד אשתי הייתה בהיסטריה מוחלטת, היא אמרה לי תוך כדי בכי קורע לב שעלי לבחור בין שתי אפשרויות: האחת לשכור מטוס פרטי ולחזור מייד לארץ, והשנייה לשבת איתה בשירותים עד שהגשר יעבור את כל המסלול החוצה. בגלל שיקולים כלכליים בחרתי באפשרות השנייה וכדי לא לאבד זמן יקר יצאתי לסיבוב מהיר כדי לקנות את כל סוגי המשלשלים הקיימים בשוק ההונגרי. בדרך חזרה קניתי עשרים חוברות "סודוקו" כדי להנעים ככל שניתן את שהותנו בשירותים בימים הקרובים. כמו כן קניתי כבל מאריך שבעזרתו הכנסתי גם את הטלויזיה למוצב הפיקוד. השעות הראשונות "בבור" היו מרתקות ביותר.אשתי ניהלה משא ומתן נוקשה עם הביטוח בארץ, עם רופא השיניים שלה וגם עם טכנאי השיניים שאמור לבנות גשר חדש בהקדם האפשרי. בקו השני צלצלתי לטובה רופאת המשפחה כדי שתסביר לי בפרטי פרטים על המסלול שהגשר צריך לעבור וזמן נחיתה משוער באסלה. ההסברים שלה רק בלבלו אותי מה שגרם לי לחפש פתרונות יצירתיים. ניסיתי בכל דרך אפשרית לשכנע את אשתי לצאת מהשירותים ולהשתמש בחיתולים, או להיכנס לחנות ספורט ולקנות מגן שיניים של מתאגרפים. לצערי לא הועילו כל מאמצי גם לא הסבריי הפסיכולוגיים על היופי הפנימי שלה שמחפה ושקובע. ביום השלישי שלה על האסלה, נכמרו רחמיי עליה, הלכתי וקניתי לה סיר לילה מאמייל מעוטר באיורים של כיפה אדומה. כדי להחזיר את אשתי מהבידוד החברתי, מיקמתי את הסיר על כורסת הטלביזיה ובעזרת מפת השולחן כיסיתי אותה עד המותן כדי שנוכל לקבל אורחים בחדרנו. כך מוקפים בחברים מלוא החדר, ראינו את גמר "המונדיאל". רגע לא קל עברתי עם הבקעת שער הניצחון הספרדי, פחדתי שאשתי תקפוץ ממקומה. אף אחד מהנוכחים לא הבין למה אשתי לא זזה ממקומה ולמה היא לא מדברת אלא מהנהנת בלבד. בין האורחים היה ניסים מנס ציונה פנסיונר של המשטרה שערב ערב סיפר לנו על חוויותיו מהשרות ביחידה המרכזית בה התמחה במיוחד בתפיסת כייסים. הסיפורים שלו היו מרתקים ביותר. באחד הערבים סיפר איך תפס כייסים מיומנים בחופשתו הקודמת בברצלונה. היו גם חמש אחיות מקסימות משערים שהיו מאד זהירות עם הכסף לכן לא יצאו לטיולים המאורגנים והסתפקו רק בשמיעת החוויות של האחרים. אני חושב שהיו שתי סיבות עיקריות להצלחת ערבי ההווי והם הכיבוד שהכנתי כל ערב עם מיטב העוגות ההונגריות והעובדה שלא היה מה לעשות בערבים בסביבות המלון. הערב האחרון היה עצוב קמעה לנוכח העובדה שצוענייה בת עשר כייסה את ניסים. בין לבין נמשך המשא ומתן עם הביטוח ואכן הפער הלך והצטמצם. מה שנשאר פתוח הייתה השאלה מי יממן את משלוח הגשר היקר אלינו. היות ואת גברת פנינה האחראית הבלעדית היה קשה להסיג נאלצנו להתקפל מפאת חוסר זמן. ביום האחרון לשהותנו קרו שני דברים משמחים. האחד שהשליח הגיע עם הגשר והשני שמלצר מצא את הגשר המקורי בתחתית כוס המיץ שאשתי שתתה עם הגעתנו למלון. היות ונשארו רק מספר שעות לסוף הנופשון, לקחנו סיור של שלש שעות בבודפסט היפיפייה בה שמחנו לראות שכל הגשרים שעל הדנובה עומדים במקומם וכך גם הגשר של אשתי. הספקנו עוד לקנות מתנות לכל הנכדים חוץ ממרים הקטנה והחמודה, לה הבאתי סיר לילה עם כיפה אדומה.