טעימות
הייתי באמצע הגלישה באיי-סיישל הקסומים באחד החופים היפים בעולם, כשלפתע הבחנתי באיתות המראה שנכנס דואר חדש לתיבה.
נפרדתי בחיפזון מגן העדן ותקתקתי על העכבר כדי לדעת מה בני רוצה ממני חצי שעה אחרי חצות. חששותיי התאמתו במלואן כאשר קראתי את הודעתו הקצרה המורה לי ולאשתי להתייצב לטעימות למחרת בערב באחד הקיבוצים בהרי מנשה. בפעם הראשונה והשנייה שנקראנו לדגל די נהנינו מהמטעמים ולמרות שזה שבר לנו את הדיאטה, שיתפנו פעולה והבענו את דעתנו המקצועית על הפרודוקטים השונים. אך אחרי שלושה ארבעה ערבים של בליסה, פיתחנו נוגדנים עזים לאוכל של חתונות. השבתי מייד שלצערי לא אוכל לעזור מכיוון שיש לי פטור מרופא בגלל בעיות כולסטרול. בני, שהוא עקשן לא קטן, לא ויתר ותוך כדי שיחה גלש לתיק הרפואי שלי ואמר שלא יקרה לי כלום אם אחרוג בעוד כמה אחוזים, בדיוק כמו שאני חורג בבנק. גם עובד, אבא של רווית כלתי, ניסה להתחמק אך מבט חודר אחד מאשתו שיכנע אותו לוותר על ניסיונות ההשתמטות. לבסוף, כמו ילדים טובים, התייצבנו, ארבעת ההורים, בשערי הקיבוץ הצפוני בלילה חשוך וקר, לעוד גיבושון ומשמרת קשה אצל ילדינו.
איציק בעל הקייטרינג, קיבל אותנו לשיחת תדרוך בה למדנו שעלינו לטעום מכל התפריט, שכולל מאה ועשרים פריטים. בלי לבזבז זמן הגיע הגל הראשון שנקרא תפריט מזנונים. התפריט כלל עשרים וארבע סוגים של תרכובות עם שמות לועזיים, שאין סיכוי לבטא אותם כהלכה כמו, טארטלט קרם חצילים בלאדי, או יקיטורי סינטה ברוטב טריאקי וגם טארט טאטן עגבניות שרי. מכל אלו נתבקשנו לבחור שנים-עשר סוגים. היות ונשותינו לא מחפפות כמונו, נצטווינו לטעום מכולם. באיזה שהוא שלב ניסיתי לדלג על פריט זה או אחר אך מרפק חזק שנתקע בצלעותיי הזכירו לי חד-משמעית שלא באתי ליהנות אלא לעבוד. אחרי גריסת טורטיות ושבלולים עם צ'ילי לרוב הרגשתי מפוצץ אך ידעתי שאין לי שום סיכוי לפרוש היות ואנחנו נמצאים רק במשחק המקדים.
איציק הבוס הודיע לנו בשלב הזה, שתוך שלוש דקות יגיע הגל השני עם המנות העיקריות המחולקות לדגים, לבעלי כנף, לבשרים בגריל ובתנורי עישון. בשביל להקשות עלינו יותר הוא הוסיף שבשלב הראשון נטעם מכל הדגים והבשרים ורק אחר כך יגיעו התוספות. עובד הבחין בתפר שבין שני הגלים, ניצל רגע שבו מירי אשתו היתה עסוקה בלמידת החומר וחמק החוצה להצית סיגריה. מירי, שגם היא לא באה ליהנות אלא לעבוד, הוציאה קלסר עב כרס והראתה לאשתי את תוצאות הסקר שערכה בחודש האחרון, בקרב חברי הסתדרות המורים בקשר להעדפות בתפריט החתונות: לפי סקר זה מסתבר שחברי הארגון מרחובות ודרומה מתגברים את המנות העיקריות על חשבון המזנונים בקבלת הפנים ואילו בצפון אוהבים במיוחד את המתוק האקטיבי שזה הגשת המתוקים השונים ישירות לרחבת הריקודים.
מניסיונו איציק ידע שאסור להשאיר את לקוחותיו ללא תעסוקה, לכן סימן לעובדיו להיחפז ולשגר לעברינו את הבשרים. לפי הנחיותיו נאלצנו לבלוע כל אחד משלושת הסטיקים הענקיים בנפרד וזאת כדי להחליט באילו אחוזים להזמין את ה"ריר", ה"מדיום" וה"וול-דאן".
אחרי הסטיק הראשון עובד פתח שני כפתורים, אחרי הסטיק השני הוא סימס לי מתחת לשולחן הצעה לטרייד-אין בו ביקש את ה"וול-דאן" שלי תמורת ה"מדיום" שלו. אשתי הבחינה במזימה ויירתה את עסקת החליפין שהתבצעה מתחת לשולחן. בתור עונש נשללו הפסקות העישון של עובד עד סוף הערב.
במהלך שעתיים תמימות נאבקנו בגבורה בשיפודים שבאו אחרי הסטיקים ומצעד הדגים. כאן איציק התיישב בראש השולחן והשגיח שלא נפר את המשמעת ונדלג על הפילה דניס או הפילה אמנון שהיה צרוב בפלנציה. בקשר לגולש היתה לו אובססיה של ממש. הוא דרש לראות במו עיניו איך אנחנו גורסים את בשר השפונדרה.
אפשר היה לראות שביעות רצון על פניו כל אימת שמישהו השתעל בגלל הרוטב החריף. הוא גילה התחשבות מסוימת רק עם התוספות, שם הוא ויתר לי על הפירה שטבול בחזרת יפנית, עקב המסמכים הרפואיים ששלפתי. אני לא יודע אם זה קשור, אבל רק לאחר שסיימנו עם כל הבשרים והתוספות, איציק יצא להזיז את הטרקטור שחסם את הרכבים שלנו בחנייה.
עד רגע זה הזוג הצעיר גילה איפוק ראוי לציון, אך גם הם החלו לגלות סימני שבירה. רווית שלחה מבטי תחינה לעבר אמה שתוותר לה לפחות על הגלידות והסורבה, אך היא ידעה שאין לה שום סיכוי מול נציגת מערכת החינוך הנוקשה.
בעוד שתי האמהות מנסות להרכיב ולבנות תפריט, עובד החל במשא ומתן כספי קשוח עם איציק. אחרי דין ודברים בו הצליח עובד לקבל הנחה הוא נשם לרווחה, לא בגלל החיסכון, אלא בגלל העובדה שלא יצטרך לעבור את הטראומה של הטעימות יותר.
בתום כמעט שלוש שעות של סבל בל יתואר, אף אחד מהנוכחים לא הצליח לקום מהכסא, לכן ביקשתי מאיציק שתי קלנועיות חשמליות שיסיעו אותנו למגרש החניה.
רק שם הבנתי למה בני לא התלונן כל הערב, כאשר הבחנתי שמכיסיו התפוחים מבצבצים נתחי עוף צלויים וירקות מוקפצים עם אורז לבן ברוט קארי אדום בחלב קוקוס ובוטנים קלויים.
גבי רמני