שינוי המגמה בהכרה בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה
בעבר ירידה בשמיעה וטנטון הוכרו באמצעות סעיפים 79 ו – 83 לחוק הביטוח הלאומי, כאשר הירידה בשמיעה נבחנה על ידי פרמטר של מחלת מקצוע וגם על ידי פרמטר של מיקרוטראומה (רצף של פגיעות זעירות שהביאו לפגיעה הכוללת – הירידה בשמיעה)
הדבר הביא לכך שגם אלמלא הירידה בשמיעה ניתן היה לקבל הכרה בגין הטנטון (הצפצופים התמידיים בשתי האוזניים). כמו כן לא נדרש סף של ירידה בשמיעה ולא נדרשו תנאים מקדמיים אלא אבחון של בדיקת שמיעה שעל פי האודיו גרמה ניתן היה להבחין האם לנפגע בעבודה חלה ירידה בשמיעה וצפצופים בגין עבודתו.
המצב המשפטי המתואר לעיל נשתנה עם כניסת התיקון לחוק המוסד לביטוח לאומי בתאריך 1.4.05.
בתאריך זה הוחק סעיף 84א' לחוק. הסעיף עצמו דן בתנאים ספציפיים אשר בהתקיימם במצטבר ניתן היה להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה ולאחר מכן ניתן היה להכיר גם בטנטון וזאת בתנאי שהוכרה הירידה בשמיעה.
להלן פירוט סעיף 84 לחוק המוסד לביטוח לאומי:
84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית
פירוש לתיקון בחוק ניתן על ידי מספר פסקי דין מנחים הן לעניין הירידה בשמיעה והן לעניין הטנטון.
פס"ד ברכליס- הסביר למעשה את ההבדלים בין המצב המשפטי לפני התיקון בחוק ולאחריו. פס"ד ברכליס הסביר את הדרישות החדשות למילוי אחר הסעיפים הספציפיים כאשר פסק הדין נותן דגש מיוחד לסוגית הטנטון, תוך שהוא מפענח את המינוח של פניות חוזרות ונשנות.
פס"ד נוסף שניתן בסמוך לכך הוא פסק דין דוד אלון, לפי פסק דין זה נתנה פרשנות לירידה בשמיעה ונקבע כי הירידה בשמיעה מחויבת להיות על פי סיכום של ממוצע ירידה בתדירויות הדיבור של 500, 1000 ו – 2,000 דציבל וזאת בירידה משוקללת של לכל הפחות 20 דציבל, דהיינו, אם הסיכום הממוצע הוא נמוך מ20 דציבל בתדרים אלו, לדוגמא 15 דציבל, אזי לא ניתן להכיר בירידה בשמיעה כירידה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.
פסק הדין אף שפך אור במקרה של מחלוקת בין מספר בדיקות שמיעה ונקבע כי מספיקה בדיקת שמיעה אחת שבה יש ירידה בתדרים של 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור על מנת שניתן יהיה להעביר את העניין לבחינתו של מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין על מנת שהאחרון יחווה דעתו האם הירידה בשמיעה התרחשה בגין חשיפה לרעש מזיק. בפסק הדין עצמו בסעיף 2 (ג) לפסק דינו של כב' השופט פליטמן שאליו הצטרף גם כב' הנשיא אדלר נקבעו הכללים שלאורם יש ללכת על מנת לבדוק האם לירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור.
המחלוקת לעניין קביעת הטנטון – המחלוקת בין שופטי בית הדין הארצי לעבודה החל בפס"ד ברכליס לעניין כמות הפניות החוזרות והנשנות וכן לגבי אופן טיבה של כל פניה ופניה, כאשר הדרישה הייתה ליותר משתי פניות אקראיות אשר ביניהן יש פרק זמן שאינו מתמצה במספר חודשים והאם ניתן לראות בהן ירידה בתפקודיות ולא מדובר בתלונות בבדיקת השמיעה או בתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה.
כב' השופט פליטמן בפס"ד איזקאל יחזקאל שינה את ההלכה וקבע כי הפניות החוזרות והנשנות יכול שיהיו בזמן קצר זו מזו ואין צורך להוכיח גם פגיעה בתפקודיות שכן מדוע ניגש אדם אם לא לשם קבלת מזור. כמו כן אושרו תלונות בבדיקות השמיעה וכן בתעודות הרפואיות לנפגע בעבודה. פס"ד זה שוב שונה על ידי בית הדין הארצי בתיק של בוחבוט שרלי שבו היה השופט פליטמן במיעוט. בפסק דין זה חזר כב' הנשיא אדלר על פסק דינו בפרשת ברכליס ואשרר אותה. עוד נוספו שני פסקי דין שוחט סמיון ומיכאל קנטור אשר תומכים בבדיקה של אוטנטיות התלונות.
חשוב לציין, כי מדובר בפסיקה דינאמית אשר משתנה מעת לעת. פרשנות המשפטית לסעיפים משתנה בהתאם ולכן יש לעקוב אחר התמורות המשתנות והנדונות מידי יום.
כל הזכויות בפרסום מאמר זה שייכות לעו"ד רונן גביש ©
משרדו של עורך דין רונן גביש עוסק ומתמחה בעיקר בייצוג אזרחים המעוניינים להגיש תביעה משפטית כנגד המוסד לביטוח לאומי מסיבות שונות ומשונות, ובכפוף לחוקי מדינת ישראל, הקובעים את סמכויותיו של המל"ל. המוסד לביטוח לאומי הינו גוף אשר הוקם על ידי חוק המוסד לביטוח לאומי בשנת 1953. המוסד פועל בהסתמך על העקרון של ערבות אישית הדדית ועזרה של הזולת זה לזה בקהילה. העקרון הינו כי האזרח משלם את דמי הביטוח אשר יש בכוחם לתת סיוע ועזרה ליתרת האכלוסייה אשר נקלעה לקשיים כלכליים במהלך חייהם כתוצאה מכך שאינם מהווים כוח עבודה וזאת בשל נכות, מחלה, מילואים, אבטלה, זיקנה וכיוצ"ב. על מנת לקיים את העקרון הנ"ל קבע המחוקק כי השתתפות בתשלום דמי הביטוח של המוסד לביטוח לאומי הינה תשלום חובה לכלל אזרחי המדינה. עורך דין רונן גביש ייצג בעבר ומייצג בהווה אזרחים שזכויותיהם נפגעו על ידי המוסד לביטוח לאומי ובמידת הצורך ואף מגיש תביעות משפטיות כנגד המוסד. באתר הבית של עו"ד רונן גביש תמצאו עשרות מאמרים המפרטים ומסבירים אודות היקף סמכויותיו של המל"ל וכמובן אודות הזכויות שלנו לפי חוק הביטוח הלאומי.
עו"ד רונן גביש גם עוסק ומתמחה בדיני נזיקין מכוח פקודת הנזיקין בנזקי גוף ורכוש, וכן בתאונות דרכים, בתביעות של חיילים במסגרת קצין התגמולים, וכן בתיקי תעבורה