לעתים לא נדירות כאשר אדם כלשהו חשוד במעשה פשע מסוים, התקשורת הזריזה והחטטנית טורחת לפרסם בנשימה אחת עם סיפור המעשה, גם שהוא "מעורער בנפשו" או "בעל עבר פסיכיאטרי".
לדעתי, גם אם תוספת זו מדויקת מבחינה עובדתית היא אינה מוסרית ואסור לפרסמה בשום מקרה. שהרי מן הסתם, זמן קצר אחרי המקרה, הגיע עיתונאי לשטח ושמע מהשכנים לחשוש רכלני כזה או אחר, אשר נניח לרגע שכולו אמת ורק אמת. ואפילו אם כך, הרי פעמים רבות לא מוגש כלל כתב אישום, וההכפשה הציבורית כבר נעשתה ואין להשיבה! וגם אם המקרה מגיע לבית משפט, פעמים רבות, הנאשם מזוכה, ושוב ההכפשה הנוראית והמזיקה כבר נעשתה ואין להשיבה! ואפילו אם הנאשם אינו זכאי, פעמים רבות מאוד, בית המשפט פוסק על סמך חוות דעת מקצועית, שהחשוד כשיר גם כשיר, מבחינה נפשית לעמוד לדין, קרי, שפשעו לא קשור לבעיותיו הנפשיות והנאשם אף מקבל עונש כאחד האדם. אך ההכפשה קבל עם ועדה כבר נעשתה ואין להשיבה!
כלומר, אם בית המשפט לא מצא קשר בין מעשיו, לכאורה, של החשוד לבין היותו "מעורער בנפשו" או "בעל עבר פסיכיאטרי" אז באיזה זכות מוסרית פרסם זאת העיתונאי כחצי שעה לאחר המקרה ושבועות רבים לפני קביעת השופט!? באיזה זכות קבע העיתונאי שיש קשר ברור בין היותו של החשוד קשור לענייני חולי הנפש לבין הפשע שביצע? האם רק נפגעי נפש מבצעים פשעים? והאם כל הפשעים שמבצע פגוע נפש נובעים בבירור מחלקיו החולים? האם אין הוא עלול לפשוע מתוך מניעים "נורמאליים" לשם שינוי?
ליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * מאמר באנגלית פרי עטי בכתב העת הרפואי היוקרתי לפסיכיאטריה של אוניברסיטת אוקספורד * לבלוג הבית
