אומנויות לחימה פיליפיניות 

אומנויות לחימה פיליפיניות

מהן אומנויות הלחימה הפיליפיניות (ארניס, קאלי, אסקרימה)
אמנויות לחימה פיליפיניות הן אוסף של שיטות לחימה, מקוריות וייחודיות לפיליפינים. זהו אוסף של טכניקות לחימה אשר פותחו על ידי המקומיים במאבקם בטבע, שבטים עוינים ופולשים חיצוניים.

אמנויות הלחימה הפיליפיניות הן ייחודיות בשל האוריינטציה העיקרית שלהן כאמנות לחימת נשק. המתאמנים באמנות מתחילים מיד עם נשק ובהדרגה מתקדמים ליד ריקה, בשל הלך הרוח ההישרדותי המאפיין את הפיליפינים – לעולם לא ללכת לקרב לא חמוש. מעין הישרדות פיליפינים.

היסטוריה
את המגוון העצום באמנויות הלחימה הפיליפיניות ניתן לייחס לגאוגרפיה, ישנם 7107 איים בארכיפלגו הפיליפיני ובכולם שטח מאוד שונה. בימי עבר, בשל הקושי בתחבורה ומעבר בין איים, התפתחו שיטות ייחודיות לכל אזור, דבר זה הוביל לתרבות שבטית אזורית מאוד מפותחת. שיטות אלה התפתחו מהתנסויות  וחוויות משותפות של השבטים. כל זאת בנוסף להשפעות שונות משיטות לחימה משכנים ותרבויות אחרות, הוביל לפיתוחן של מאות של שיטות עם העדפות ודגשים שונים.

הארכיפלגו הפיליפיני ממוקם היטב כך שנערך מסחר עם הרבה תרבויות שונות כגון הסינים, הודים, מאלאים, אינדונזים ועוד...אינטראקציות אלו עם שכניהם הובילו להאבקה הדדית של אמנויות הלחימה הפיליפיניות עם שכניהם ולבסוף גם השפעות מהספרדים והיפנים.

המקומיים חוו את אחד ממפגשיהם הראשונים עם העולם המערבי כאשר מגלה הארצות הפורטוגזי, פרדיננד מגאלן, אשר יצא בשליחות הכתר הספרדי לחפש נתיב מערבי לאיי התבלין של אינדונזיה הגיע בטעות לפיליפינים. ב-1951 מגאלן ניסה להתחבב על אחד מהמצביאים המקומיים על ידי תקיפת אויביו, אך מהלך זה הביא למותו על ידי הלוחם לאפו לאפו ואנשיו, אשר קטלו אותו בחרבות וחניתות.
40 שנה לאחר המסע של מגאלן, הגיעה משלחת ספרדית חדשה, מצויידת ומחומשת היטב, אשר סימנה את התחלתה של הכיבוש הספרדי.

במאה ה-19 כאשר הספרדים מסרו את הפיליפינים לארצות הברית, הפיליפינים נלחמו והתמרדו כנגד כובשיהם החדשים עד למלחמת העולם השנייה והגעת היפנים. הפיליפינים נלחמו ביפנים בהשתמשותם בטכניקות גרילה בהרים ובג'ונגלים לאורך כל האיים, עד אשר האמריקאים חזרו בסוף מלחמת העולם השנייה.

מתודולוגיה
באופן מסורתי טכניקות הלחימה של ארניס, קאלי ואסקרימה בדרך כלל הועברו מדור לדור, מאב לבן בקרב המשפחה. לפעמים היה גם אפשרי ללמוד את האמנות מזקן שבט מפורסם אשר היה לוחם ידוע. אך כאשר הזמן עבר והערים גדלו, נהיה אפשרי ללמוד את האמנות מקבוצות או ארגונים של העוסקים באמנות. ארגונים אלו צמחו מהרצון לשמר את מורשת הלחימה שלהם. לאחר מלחמת העולם השנייה הקונספט של בתי ספר לאמנויות לחימה נהיו הצורה הפופולרית יותר ללמידה.

נשקים
הכלים בשימוש אמנויות הלחימה הפיליפיניות מכסים מגוון רחב של נשקים. בחברה השבטית, היה מקובל בכפרים לשאת חנית צייד וכן סכין "שימושי" עבור צייד ועבודות שונות. בזמני מלחמה הלוחמים נשאו עליהם בנוסף גם חרב ומגן. עם הופעת הערים, נשיאת נשקים גדולים שכאלו היה לא נוח וכן נחשב כלא מתורבת ובנקודת זמן מסויימת אף נאסר על ידי הספרדים. בשל איסור זה, הפיליפינים של תקופה זו נאלצו לחפש אלטרנטיבות, כגון מקלות במקום להביהם, דבר זה הוביל להתקדמות ופיתוח של עבודת המקל, לרמת תחכום שלא נראתה בשום מקום אחר.
בשל 350 שנים של השפעה ספרדית, ניתן למצוא הרבה מונחים קלאסים של אמנויות לחימה פיליפיניות בספרדית, לדוגמא: סולו באסטון (מקל בודד), דובלה באסטון (שני מקלות), דגה (סכין), אספדה (חרב), אספדה אי דגה (חרב וסכין), מאנו אי מאנו (יד ליד) ועוד...

טרמינולוגיה
במילים ארניס, קאלי או אסקרימה ניתן להשתמש לחלופין כהעדפה, אך עדיין פירושן הוא זהה - אמנות לחימה פיליפינית. מילים אלו מסמלות את אותה האמנות ואינן מרמזות על שום עליונות אחת על השניה. 

ארניס – המילה מגיעה מהמונח "ארנס דה מאנו" שמתרגם לרתמה של היד.
המונח הגיע לכך בתקופת הקולוניאליזציה הספרדית כאשר אמני לחימה פיליפינים החביאו את ידע הלחימה שלהם מהספרדים. במהלך מחזות ה"מורו מורו" שחקנים נהגו לדמות קרב, בגילומם חיילים הלבושים בשיריון רומאי נלחמים נגד המורים ברקונקיסטה. המונח "הארנס", או "ארנס", מגיע מהאבנט או הרתמה שהם היו עוטפים סביב גופם על מנת לנשוא את חרבם. במהלך הקרבות המדומים, מאחר ולשחקנים לא הייתה הכשרה פורמלית בעבודת חרב ספרדית, הם היו שואבים תנועות מידע הלחימה האישי שלהם. ההדגמות המיומנוית הללו הרשימו את הקהל עד כדי כך שהיה מתואר כי ידי הלוחם היו כמו רתמת מגן, מכאן המונח "ארנס דה מאנו", שברבות השנים נהפך לארניס.

אקסרימה – זוהי מילה הלקוחה מהמילה הספרדית "אסגרימה" שמשמעותה התגוששות, תגרה (סקירמיש באנגלית) או לסייף. זהו מונח שהושאל מהספרדים כשהתכוונו ללחימת חרבות.

קאלי - מילה יחסית חדשה בשימושה ושימושה יותר פופולרי מחוץ לפיליפינים (בעיקר בארצות הברית). להלן שלוש סברות פופולריות למקור ופירוש המילה:
1. מהמילה "קאליס" המילה לחרב בטאגאלוג.
2. שיוך לאלה ההודית קאלי, אלת המוות וההרס.
3. קיצור המילים "קאמוט" (יד) ו"ליהוק" (תנועה), בהתייחסות לתנועות היד.
למרבה הצער, יש מעט מאוד מידע לאמת את אטימולוגיית המילה קאלי. לעומת זאת, היא כעת מתקבלת כמשמעות של אמנות לחימה פיליפינית.

שיטות
במקום להבדיל ארניס, קאלי או אסקרימה, יש להבחין מהו שם השיטה או הסגנון על מנת לדעת את ההתמחויות והשוני שלה. השם בדרך כלל יתאר איזה סגנון מדובר או איזו שושולת יוחסין יש לשיטה. יש שיטות שהם קומבינציה של שיטות, קונספטים, התאחדויות, ארגונים, מיקום או שמות משפחה. להלן מספר דוגמאות של שיטות של אמנויות לחימה פיליפיניות מהפיליפינים:
לייטנינג סיינטיפיק ארניס, לסקא"ס, קאליס אילוסטריסימו, פקיטי טרסיה קאלי, באלינטווק, דוסה פארס, מודרן ארניס, דקיטי טרסיה סיראדס, לאמקו אסקרימה, קאבאלייס סראדה אסקרימה ועוד רבות...

אמנויות לחימה פיליפיניות כיום
אמנויות הלחימה הפיליפיניות נחשפו לראשונה באופן בינלאומי ב-1978 בסרטו של ברוס לי "משחק המוות", כאשר הוא התמודד עם דן אינוסנטו הצעיר, אשר היה חמוש במקלות לחימה.
הפופולריות של אמנויות הלחימה הפיליפיניות בסרטים תפסה תאוצה עם סרטים כגון: בלייד, טרויה, 300, הניצוד, זהות כפולה (טרילוגיית בורן איידנטיטי), משימה בלתי אפשרית 3, רזידנט איוול, סטארגייט אטלאנטיס (סדרת טלויזיה) ועוד…ישנם סלבריטאים הוליוודים אשר מתאמנים באמנות הלחימה הפיליפינית, כגון ווסלי סנייפס, לוסי ליו ועוד…
אמנויות הלחימה הפיליפיניות מקבלות הרבה חשיפה לאחרונה בתעשיית הסרטים בהוליווד בשל מהירותן, אכזריותן והריאליזם שבהן. חשיפה זו מובילה ליותר אנשים המתחילים ללמוד את אמנויות הלחימה של הפיליפינים.

http://www.lsai.co.il