אין סתירה בין הוועדות ואין צורך לבטל את וועדת טירקל, כדעתם של מספר פרשנים.
מקסימום, תשמש וועדת טירקל, כ"תרגיל יבש", לביבי, ברק ואשכנזי. ומאחר שמצבנו הפעם טוב גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, אולי, אולי, נצא טוב יותר מאשר מוועדת גולדסטון.
על אחריות, סמכויות וגלגול אחריות. אחריות – לא ניתנת לחלוקה, סמכויות – ניתנות להעברה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
התקשורת על פרשניה, מלאה בימים אלה בביקורת על נתניהו, בעקבות העדות בוועדת טירקל, שהוא מגלגל אחריות, מזגזג, חוזר בו ומנסה להתנער ולהיטהר מכל פגם בטיפול הלקוי שהיה בקשר למשט "המרמרה".
ובכן בנושא זה כדאי להבהיר כמה אמיתות ויסודות בענייני ממשל אחריות וסמכויות – במדינה דמוקרטית.
אחריות וסמכויות:
אחריות – לא ניתנת לחלוקה ולא ניתנת לגלגול.
סמכויות – ניתנות להעברה: קבועות זמניות, אך האחריות תמיד נשארת על ראש הפירמידה.
אחריות – טבועה ומעוגנת בתפקיד, לכן נושא התפקיד, לא יכול להתנער ממנה ולברוח ממנה, לא בארץ ולא בחו"ל.
ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל – יש להם אחריות וסמכויות במסגרת תפקידם, שבא עם המינוי והוא מלווה אותם בכל הקדנציה. זכותם ולפעמים חובתם, להעביר סמכויות לאחרים לצורך ביצוע, מעקב ושליטה. אך ההעברה מסתיימת בסמכויות, לעולם לא באחריות.
אי לכך – כאשר נתניהו מעיד בפני וועדת טירקל – העובדה שהוא מצהיר, שהוא אחראי כראש ממשלה לכל אירועי המשט, רק בסוף העדות ולא בתחילתה, כדרישתם של חלק מהפרשנים, אינה רלוונטית כלל, ואינה מעידה על זגזגנות, בריחה מאחריות וגמגום.
היא מעידה – שהפרשנים לא מבינים, לא הפנימו את עיקרי הממשל ומנצלים את תמימות הציבור להשפעה פוליטית לא הוגנת.
אותו עקרון חל על שר הביטחון – לאמור: אחריותו הביטחונית על ביצוע, דרך הביצוע והתוצאות הן באחריותו. הסמכות ואמצעי הביצוע ודרכיהן – הן של הצבא.
צודק ברק – כשהעיד בפני הוועדה שדרכי הפעולה הן באחריות צה"ל, אך כמובן כמפקד סיירת מטכ"ל וכרמטכ"ל, לא יוכל לטעון שהוא לא התערב ולא מבין בתחום הביצוע. טיעון זה מתאים לשר ביטחון אזרחי ולא משורות צה"ל.
להבדיל משרי השביעייה – גם אם קיבלו דיווח על דרך ואמצעים מברק וגם אם דנו רק באספקטים התקשורתיים, מדיניים, אין בכך לשנות את מפת האחריות הכוללת.
תפקיד הממשלה והשביעייה – להנחות, לתת קווי פעולה אבל הביצוע, דרכי הביצוע, ישארו תמיד בידי צה"ל ומפקדיו.
כאשר הרמטכ"ל או מפקד חיל הים, באישורו, מציגים תכנית פעולה וממליצים עליה, יש להניח שראש הממשלה והשרים, יקבלו אותה – וזאת ההנחה שכנראה פעלה גם במקרה הנוכחי.
האספקט התקשורתי/מדיני – "פלשה" מס' 1:
לגרסת ראש הממשלה – השביעייה דנה בעיקר בנושא התקשורת, יחסי חוץ והתדמית. לצערנו – ניתן לסכם, שלמרות הניסיון המצטבר הרב של משתתפי השביעייה, הכישלון/פשלה בנושא התקשורת היתה רועמת.
התמונות מאירוע המרמרה – שוחררו באיחור רב, לאחר שכל כלי התקשורת הגדולים כבר הריצו תגובות ותמונות משלהן, רובן לא מחמיאות לצה"ל. תגובת דובר צה"ל – ושחרור החומר הרלוונטי היה באיחור ולא יכול היה לשנות את מה שכבר נספג בתודעה הבינלאומית. ומשכבר עשו את הצעדים הנכונים – הם לא נסמכו על הסברה אגרסיבית ורחבה ואיבדו מכוחם.
לסיכום: הפן התקשורתי נכשל, בשל הכנה לקויה, ביצוע מאוחר, מגומגם, חסר ביטחון וחסר כישרון. ראה לדוגמא את הסרטון, שפורסם רק עכשיו, בקשר לח"כ חנין זועבי.
המסקנה: כישלון שכולו באחריות ראש הממשלה.
האספקט הביטחוני/ביצועי – פשלה מס' 2:
וכל העם רואה את הקולות והתמונות. ומה שראו עינינו – לא היה נעים, לא היה מרנין למרות שהמשימה הושגה בסופה, בשל אומץ לב חיילי השייטת ומפקדיהם, שאלתרו במקום לאור שינוי הנסיבות וההפתעות שהכינו להם.
השמועה שאחת האופציות היתה לעלות לסיפון עם מדי א' או רובי צבע, אם היה נכונה, יכולה להסביר את גודל "הפשלה" שנמנעה במזל.
מפקד חיל הים – נושא בתחום זה של הכנת המבצע ודרך ביצועו באחריות אישית, הדורשת הוצאת מסקנות אישיות.
הרמטכ"ל ושר הביטחון – שידעו ואישרו את התכנית, נושאים אף הם באחריות לביצוע שתחילתו בכישלון ובסיומו המוצלח, בשל כישרון הלוחמים בשטח, על הסיפון ועל המים.
לסיכום: שר הביטחון והרמטכ"ל, אחראיים אישית לפשלה מס' 2. כאן אין כל אפשרות להתחמק ולגלגל לאחרים – כי אין אחרים.
פשלה מס' 3 – מודיעין.
קשה להבין, איך מערכות המודיעין של המטכ"ל ושל חיל הים, פעלו כמגששים באפילה, כאשר המשט היה בתכנון חודשים מראש.
נוסעי המרמרה – 600 איש, חלקם הגדול עלו במיוחד, לבצע פעולות התנגדות מתוכננות, חלקם חברי עמותות תומכי חזבאללה, חמאס וטהרן והמודיעין לא ידע עליהם?
האינטרנט, הטוויטרים, הדיווחים החיים מהמרמרה, התכנסויות ההסתות, היו גלויות לעין – והמודיעין לא ראה ולא שמע – מוזר ותמוה ביותר.
מסקנה: ראש אמ"ן מטכ"ל, ראש אמ"ן חיל הים נושאים באחריות האישית לפשלה מס' 3. ונשאלת השאלה – איפה היה המוסד? מה חלקו בפרשה ובאחריות?
וועדת טירקל מול הוועדה הבינלאומית
הוועדה הבינלאומית שמונתה ע"י האו"מ, יותר נכון ע"י הוועדה לזכויות האדם של האו"מ שמינתה גם את וועדת גולדסטון. מוזר – שלאור ההפרות הגסות והקשות של זכויות האדם, על פני הגלובוס, כמו איראן, אפגניסטן, עיראק, צ'צ'ניה, דרפור, טיבט, ביבשת אפריקה רבתי – רק ישראל באופן קבוע זוכה ליחס מועדף בוועדות חקירה.
המחשבה שמאחורי מינוי וועדת טירקל + 2 משקיפים זרים – היתה לתת לה צביון בינלאומי ולמנוע וועדה מטעם האו"מ.
היום מתברר – שעבדו עלינו ועכשיו יש שתי וועדות באותו נושא.
לגבי הטוענים – שוועדת טירקל מיותרת וגם עכשיו עדיין הזמן לבטלה ניתן להשיב – הוועדה החלה ויש לתת לה את המשקל הראוי והחומרים שלה והעדויות ישמשו כבסיס לעדים לוועדת האו"מ.
במידה ומסיבות שונות, מהותיות או טכניות ישראל תחליט לא להופיע בפני וועדת האו"מ או לנתק איתה מגע – עדיין טענותינו וגרסתינו תישמע בפני וועדת טירקל + 2 משקיפים זרים מאושרים ע"י האו"מ.
מבחינת המשפט הבינלאומי: יש זכות למדינה המאוימת ע"י גורם זר, תוקפני, לפעול גם מחוץ למים הטריטוריאליים, במידה והאיום מופנה כלפי המדינה – כפי שהיה במשט ובמטרותיו.
לדוגמא: במידה ואוניה או צוללת של מדינה זרה, מחוץ למים הטריטוריאליים, משגרת או מתכוונת לשלוח טילים לעבר ישראל – זכות ההגנה העצמית עומדת לה, לבצע פעולות צבאיות מעבר לקו התחום הימי. כך שמבחינה משפטית פעולות צה"ל מכוסות ולגיטימיות.
נקודות למחשבה:
1. כדי למנוע תאונות רכבת נוספות עם מכוניות (פורצות מחסומים) לבנות מחסומים כפולים בהפרש עד 50 מ' מהמסילה.
2. בעניין גירוש ילדי הזרים: עם כל הצער והחמלה, השר ישי – צודק. אי אפשר להפוך את הילדים למגן משפטי אזרחי ולהסתתר מאחוריהם.
אסור להפוך ילדים – כוויזות לאזרחות או שהות קבע. לקבוע מדיניות ברורה ולגרש את מי שצריך.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
