עונת המלפפונים ומפלגת קדימה / נמרוד נוי
16/8/2010
אמצע אוגוסט הוא שיאה של 'עונת המלפפונים' בישראל. חם ומעיק עד מאוד. אנשים בחופשות בארץ ובחו"ל ופעילות המשק והחברה כולה מצויים באופן טבעי בירידה. כך גם במפלגת קדימה. במונחים אלה גם אני לקחתי לעצמי איזה פסק זמן, הורדתי את קצב כתיבת המאמרים שהייתי רגיל לו ויצאתי לחופשה. לא פרשתי מקדימה ולא הרמתי ידיים. גם לא ברחתי לשום מקום. אני כאן ואמשיך להיות כאן. וכמו כל רץ למרחקים ארוכים יש בי אורך רוח ודי חמצן בריאותי כדי לעמוד במשימה הבלתי אפשרית הזו של הולכת שינויי בחיינו הפוליטיים במדינה ובניסיון לעשות בקדימה את הדברים אחרת.
הבעיה של כולנו היא שבכל האמור למערכת הפוליטית עונת המלפפונים מתמשכת אצלנו על פני כל השנה. מעולם היא איננה מסתיימת. משך כל השנה אוחזים בנו איזה רפיון רוח ועצלות השכל באשר להתנהלות חיינו הציבוריים במדינה. תנומת 'קיץ אינדיאני' אין סופית נוגעת ועוטפת ונותנת 'גת פטירות של כאילו' מכל עשייה ומכל מחויבות.
יש להיות עשויים מברזל ומגרניט כדי להמשיך ולשמור על אופטימיות בסביבה שכזו. האמת? קצת התעייפתי והעברתי לאחרונה את האנרגיות שלי לפעילות עסקית מוגברת ולשיפוץ דירתנו. את התקווה לעשות משהו עם הפוליטיקאים הנבחרים שלנו איבדתי כבר מזמן. פרט לקשר איכותי שיש לי עם ח"כ צחי הנגבי, שיתכן ויניב פירות בעתיד, לא זכיתי לכל מענה ושיתוף פעולה ראויים מאף אחד מחברינו בכנסת ישראל. נראה ששם המצב הוא אבוד. חולשת הדור ו'נקמת הטרקטור' וכל מה שתרצו. זה המצב. ללא התערבות של גורמים קונסטרוקטיביים ואקטיביים מן החברה האזרחית אין כל סיכוי להוציא דבש מהחבורה הזאת המנהלת באופן כושל ובלתי אחראי כל כך את חיינו הציבוריים.
אך האכזבה היותר קשה שלי יצתה ובאה לה דווקא מחברי השורה של המפלגה ופעיליה. בפרט נדהמתי לראות צעירים שהם על תקן של זקנים זועפים ושמרנים וכל מעייניהם בשמירה על הקיים ובעשיית עוד מאותו הדבר. במהלך שנותיי בקדימה נפגשתי באופן אישי יותר עם כמה עשרות צעירים ו'מבטיחים' שכאלה וכן חברים אחרים מן השורה, בתקוה לפתח איזה אנרגיות חדשות ולנסות ולהוציא אל הפועל מעשים של חדשנות ולבסס בתוכנו יסודות של יצירה. צר לי לסכם ולומר כאן שאיש מן החבורה החשובה הזאת לא התרומם לגודל העשייה וההזדמנות הנדרשים. זהו כל סיפורה של קדימה ואיתה גם המערכת הפוליטית כולה על רגל אחת.
אמשיך לכתוב ולהגיב לדברים אך את עיקר העבודה כבר עשיתי. מיציתי את המהלך הזה עד תומו. הצלחתי לתפוס את השור בקרניו ולי לפחות הדברים נהירים וברורים. אני מבין את המצב והתוויתי פתרונות להתמודדות עימו. אמשיך לפעול בשני ערוצים. האחד, מול החברה האזרחית במדינה במגמה להקים חזית אזרחית - המבוססת על ארגונים, העוסקים בקידום הדמוקרטיה והחיים הציבוריים שלנו ואנשי מפתח שונים - כדי לדחוף את המערכת הפוליטית אל עבר שינויים נדרשים. והשני, יישא יותר אופי שקט ומקצועי אל מול קבוצה מאוד מאוד מצומצמת של אנשים בקדימה שיש סיכוי לקדם עמם דברים וזאת תוך צמצום ציפיותיי לשינויים מהירים ונרחבי היקף במפלגה.
