הפרעות בעצבים ההיקפיים - טרשת אמיוטרופית צדית - ALS, פארקינסון, אפילפסיה, MS 

הפרעות בגירוי עצב-שריר :

נתיב העצב מהמח לשרירים מורכב מאוד. תפקוד לקוי בכל מקום שהוא לאורך הנתיב עלול ליצור הפרעות שרירים ותנועות. במצב זה כמות הגירויים העוברת לשריר פוחתת וללא גירוי ראוי מהעצבים שרירים נחלשים, מתנוונים ועשויים להפוך למשותקים לגמרי, אף כי השרירים עצמם תקינים.
הפרעות שרירם שמקורן באי תפקוד של העצב כוללות טרשת אמיוטרופית צידית (מחלת לו-גריג), ניוון שרירים מתקדם, שיתוק בולברי מתקדם, טרשת צידית ראשונית ושיתוק פסבדו בולברי מתקדם.
הרפואה טוענת ש- "ברוב המקרים הסיבה איננה ידועה", וש- 10% מהמקרים קשורים, ככל הנראה, בנטייה תורשתית להפרעות אלה" !
להפרעות הנ"ל יש צדדים משותפים בכולן, העצבים בחוט השידרה או במוח, המגרים את פעולת השרירים (עצבי התנועה), "מתדרדרים" בהדרגה וגורמים אגב כך לחולשת שרירים העלולה להסתיים בשיתוק. אבל כל הפרעה משפיעה על חלק אחר במערכת העצבים ועל קבוצה שונה של שרירים, באופן שכל הפרעה פוגעת בחלק גוף שונה. הפרעות אלה רווחות יותר בקרב גברים ומתחילות בדרך כלל סביב גיל 50.


טרשת אמיוטרופית צדית - ALS

זו היא מחלה מתקדמת המתחילה לעיתים קרובות בחולשה בכפות הידיים, ובתדירות קטנה יותר בחולשה בכפות הרגליים. החולשה יכולה להתפתח בצד אחד של הגוף יותר מאשר בצד האחר ובאופן כללי להתקדם במעלה הזרוע או הרגל. התכווצויות שכיחות גם הן ועשויות להופיע אפילו לפני התחלת החולשה, אבל יכולת החישה נשארת שלמה. במשך הזמן מופיעות עוויתיות, נוסף על החולשה הגוברת, השרירים נעשים הדוקים, ויש אפשרות להופעה של רעדים. שרירי הדיבור והבליעה עשויים להיחלש ולגרום לקושי וללקויים בדיבור, ולקושי וליקויים בבליעה. בסופו של דבר המחלה עלולה להחליש את הסרעפת ולגרום לבעיות נשימה. חולים מסוימים נזקקים למכונת הנשמה.
טרשת אמיופאטית צידית היא תמיד מחלה מתקדמת, כיוון שלמעשה לא ניתן לה שום טיפול, אבל שיעור ההתקדמות עשוי להשתנות. 50% בקירוב מהלוקים במחלה זו מתים בתוך 3 שנים מהופעת המחלה, הופעת התסמינים הראשונים. 10% חיים 10 שנים או יותר, אבל קורה שחולה נשאר בחיים גם 30 שנה.
בשלושת המחלות האחרות - ניוון שרירים מתקדם, שיתוק בולברי מתקדם, טרשת צידית ראשונית ושיתוק פסבדו-בולברי מתקדם, לא נדון במאמר זה.

הטיפול הרגיל:

הרפואה טוענת ש - "אין טיפול מיוחד או ריפוי למחלות אלו", כיוון ש- "הסיבה למחלה איננה ידועה". ולכן הטיפול העיקרי המוצע הוא הטיפול הפיסיותראפי. טיפול זה אומנם עוזר לחולה לשמור על חוזק השרירים ולמנוע מהם להתכווץ, אך לא לאורך זמן. למרות טיפול זה ההתדרדרות נמשכת. חולים עם קשיי בליעה מואכלים בעזרת צינור המוחדר דרך קיר הבטן לתוך הקיבה. חולים מקבלים תרופות (אקלופן, אקלוסל) להפחתת העוויתות של השרירים שגם מפחיתות את התכווצות השרירים.
הבעיה היא שתרופות אלה רעילות לכשעצמן ועם הזמן הן עצמן מחריפות את הבעיה (מומלץ לקרוא את מאמרי על אוטוטוקסמיה מיד לאחר או לפני קריאת מאמר זה).

מיליוני דולרים מושקעים במחקרים על מציאת תרופות שיגדילו את גדילת העצבים, אך מחקרים אלה טרם הניבו תוצאות. חולים רבים חיים בתקווה, ולדעת גישת היגיינה הטבעית באשליה, שתמצא "תרופה" למחלה. אף אחד מאלה, לצערנו, איננו מבין שאין "תרופה" נגד הפרה של חוקי הטבע והביוכימיה של הגוף שהובילה למצב זה. ההיגיינה הטבעית מראה שבכל מקום שיש התעלמות ארוכת שנים מסיפוק הצרכים הבסיסיים והקיומיים של האדם בצורה המושלמת מופיעים אי סדרים במערכות שונות בגוף עד כדי הרס רקמות בגוף ומחלות.

הטיפול באמצעות היגיינה טבעית - תקווה גדולה :

הפאתולוגיה של מחלות העצבים הנ"ל דומות מאוד למחלות עצבים אחרות: פארקינסון, אפילפסיה וטרשת נפוצה המטופלות בהצלחה על ידי ההיגיינה הטבעית. למעשה, הסיבות לכל הפרעות הנ"ל הן אותן סיבות:
א. הרעלה, אוטוטוקסמיה, קשה של נוזלי הגוף ותאי העצבים בפרט. הפגיעה בחלק זה או אחר של מערכת העצבים היא מקרית בלבד ואיננה מלמדת על סיבה שונה או פאתולוגיה שונה שמחייבת טיפול שונה.
ב. הזנה גרועה ביותר שמובילה להתדרדרות קשה באיכות התאים של מערכת העצבים.
הניסיון של רופאי ההיגיינה הטבעית מראה שככל שהאדם יתחיל בשיקום הבריאות מיד עם תחילת הסימפטומים כן יש לו סיכוי להבריא ממחלות אלה, מה שהרפואה מעולם לא ראתה.
רופאי ההיגיינה הטבעית מדווחים בספרות על הצלחה מרשימה בחולים אלה אחרי שנים של ניסיון "לטפל" בהם באמצעות תרופות לדיכוי הסימפטומים בלבד.
לצערנו נדיר שחולה עם מחלות אלה יגיע לטיפול בגישת ההיגיינה הטבעית מיד עם הופעת המחלה. בדרך כלל הוא מנותב לטיפול הרגיל שלמעשה הינו אפס טיפול. לצערו של עם ישראל, הרפואה איננה מפנה חולים לטיפול בגישת ההיגיינה הטבעית למרות מאמצי הרבים להעביר את המסר על עוצמתה של ההיגיינה הטבעית לתודעתם של מנכלי קופות החולים השונות במדינת ישראל. מרבית הקופות לא ענו לפניותי לבצע מחקר שיוכיח את אמיתות דברי והתשובה המתחמקת של מחלקת המחקר במכבי הייתה - "אין מספיק נתונים כדי להתחיל במחקר לבדיקת הטענות שלך" (מה שרחוק מהאמת, הגשתי להם מאות מקרים של ריפוי).
אני רוצה לספר כאן על ארבעה מקרים של חולים במחלות שונות של מערכת העצבים שמצביעים על העוצמה האדירה של ההיגיינה הטבעית בטיפול בחולים מסוג זה ועל האובדן הגדול של הפוטנציאל של הריפוי בקרב אלפי חולים נוספים:

ריפוי של אפילפסיה אחרי 8 שנים עם תרופות
יצחק, בגיל 60, סבל במשך 10 שנים מאפילפסיה, דיווח לי על איבוד מציאות באמצע הליכה ברחוב, כאשר במצב זה היה "עושה תנועות לעיסה בלתי רצוניות", לא מודע למתרחש, הליכתו הייתה לא יציבה, חוסר שיווי משקל, נתקף פחד בהליכה שמחריף מחוץ לבית ולכן היה צריך ליווי קבוע. כמו כן דיווח שחש חוסר רגיעה פיזית באופן קבוע, לעיתים תכופות הופיעו כאבים פתאומיים בידיים, אלרגיה קשה בעקבות עקיצה של יתושים, עד לשלפוחיות עם מים, גירודים בדרגה גבוהה מאוד, התנפחות גדולה, פוליפים - שני ניתוחים שלא עזרו, כולסטרול גבוה, עייפות קשה לאורך כל היום, שפעות קשות, ליחה ונזלת קבועים, מידי פעם תחושות קור נוראי.
הטיפול הקונבנציונאלי שקיבל כלל: לאפילפסיה - במשך 6 השנים האחרונות, דקרוטול, כדורים להורדת הכולסטרול, חומצה פולית - 5 מ"ג, ויטמינים. מצבו הלך והחמיר והוא לא ראה שום הטבה או שיפור, גם אם הכדורים המעיטו את תדירות וחומרת ההתקפים.
לאחר 3 חודשים של טיפול תזונתי היגייניסטי שבו ראה המטופל שינוי הדרגתי חיובי במצבו הוכנס המטופל לצום על מים תחת השגחה במשך 18 ימים. במהלך הצום ומיד לאחריו נעלמו כל התופעות מהן סבל. המטופל יצא להליכה לבדו ללא כל קושי וללא הופעת כל סימפטום שהוא, רמת האנרגיה שלו הייתה גבוהה לאורך כל היום. החולה פשוט נפטר מכל הסימפטומים החולניים שליוו אותו במשך שנים.
עקב כך הוא החליט לא לקחת יותר שום תרופה מכל סוג שהוא וכשנה וחצי לאחר התחלת הטיפול הוא עדיין ללא תרופות. גם ללא התרופות כל התופעות החולניות מהן סבל לא חזרו יותר !!
תוכנית הטיפול שנקבעה מראש למטופל כללה 3 צומות בהפרשי זמן מסוימים. ככל שהתרחק מהצום חזרו תופעות קלות של האפילפסיה שלא הצריכו חזרה לשימוש בתרופות. המטופל הוזמן להגיע לצום נוסף אבל בחר לא לעשות אותו כיוון שהובטח לו שטיפול באנרגיות על ידי מטפלת יכול לעזור לו באותה מידה. הטיפול באנרגיות היה כישלון מוחלט ולאחריו המטופל הודה שהדבר היחיד שעזר לו היה ההיגיינה הטבעית והצום. לפני כחודש ציין המטופל שמצבו טוב אך לא לגמרי ושהוא רוצה לבצע צום נוסף, כפי שתוכנן לו מראש.
תרחיש זה מתואר בספרות המקצועית של ההיגיינה הטבעית כבר לפני 130 שנה. הצורך במספר צומות כדי להתגבר לחלוטין על הבעיה ידוע גם הוא.
אני מאמין שאין מקרה אחד בתולדות הרפואה הקונבנציונאלית בישראל של חולה אפילפסיה שנפטר מכל התרופות וחזר למצבו הבריא באמצעות תוכנית כל שהיא. אין לדעתי ולמיטב ניסיוני גם שיטה שיכולה לעשות זאת ולהיות תחליף לגישת ההיגיינה הטבעית.
אין לי ספק שעשרות אלפי חולים יכלו ליהנות מהטיפול בשורש הבעיה ולא בסימפטומים בלבד.
מחקרים לאחר המוות בחולים מסוג זה מצביעים על ניוון מתקדם במערכת העצבים. ברור שזה לה היה המצב ההתחלתי, 20 שנה לפני שהאדם מת, בתחילת הדרך. מסתבר שבתחילת הדרך המצב הוא עדיין הפיך, אם מטפלים בו נכון, באמצעות תזונה מעולה וצום ושמירה על כללי בריאות נוספים.

מקרה שני של שיפור במחלת טרשת נפוצה שנמצא עדיין בתהליך החלמה הוא הסיפור הבא:
הראל בחור בגיל - 22.5 הגיע אלי עקב התדרדרות קשה במצב בריאותו. 8 חודשים לפני כן הופיע התקף ראשון של טרשת נפוצה, חולשה קשה ברגליים, עמידה בקושי, חולשה רעידות, זרמים חשמליים, חולשה קצת בידיים, קושי גדול בחשיבה ובריכוז עד כדי אי יכולת להתפלל בבוקר, קושי לשלוט על הצרכים. האבחנה הרפואית הייתה טרשת נפוצה ולכן המטופל החל לקבל סטרואידים. המטופל נכנס לניסוי של 3 זריקות חיסון כל חודשיים. למרות הזריקות הופיע ההתקף שני אחרי חודשיים לערך. המצב החריף והמטופל החל לגרור רגליים. המטופל קיבל תרופות בקביעות ללא שיפור במצבו.
מיד לאחר שהיגיע אלי שינה את תזונתו באופן חד וקיבל הנחיות נוספות בהקשר להרגלי הבריאות שלו.
תוך מספר ימים נפטר ממספר סימפטומים מטרידים. רמת האנרגיה החלה לעלות אחרי כשבועיים. לאחר כחודש הונחה המטופל בצום קצר. אחרי הצום נעלמה תופעת גרירת הרגליים והמטופל הלך שוב ללא כל קושי ובלי כל סימן למחלה. כמו כן השתפרו תפקודי המוח של המטופל עד כדי כך שהוא יכול להתפלל בבוקר במשך שעה ויותר בריכוז מלא. אחרי כחודשיים הופיעו סימנים להתחלת התקף נוסף. המטופל הוכנס מיד לצום ועבר אותו ללא כל סימני התקף. כשלושה חודשים אחרי תחילת התוכנית המטופל במצב טוב בהרבה, אם כי לא מושלם ובסימן מתמיד של השתפרות. לפני עוד מספר צומות עד להגעה לריפוי מוחלט מהמחלה.

מקרה שלישי של שיפור משמעותי במצב של חולה פרקינסון:
אליעזר, קשיש בגיל 82 הגיע אלי לאחר הופעת מחלת פרקינסון לפני כ- 12 שנה. אובחן חד משמעית כחולה פרקינסון עם כל הסימפטומים האופיניים. הוא סבל מהסימפטומים הרגילים של המחלה: הליכה לא רגילה, צעדים קצרים ומהוססים ומהירים יותר, נטייה של חלק הגוף העליון קדימה קצת, גב כפוף, ממועקה תמידית בראש ודרישה מתמדת למזון. מיד עם גילוי המחלה התחיל לקחת תרופות בקביעות 5-6 פעמים ביום ותרופות שינה ועצירות. הוא סבל מעצירות קבועה וקשה ונדודי שינה. הוא סבל מחולשה קשה במשך כל שעות היום ונזקק לשינה מרובה. בנוסף סבל מעודף משקל.
בתאריך 19.8.04 ביקר אצל הנוירולוג ד"ר ניר גלעדי, מנהל היחידה להפרעות תנועה, המחלקה לנוירולוגיה, מרכז רפואי איכילוב, עקב החמרה במצבו. בבדיקה מדוקדקת קבע ד"ר גלעדי את האבחנה הבאה: "לנ"ל מחלת פרקינסון עם הרגשה טובה בערב והרגשה קשה בשעות היומיום. מחלת פרקינסון בדרגה 3" !.
אליעזר היגיע ב- 16.8.05 לטיפולי, להיגיינה הטבעית, עם מלווה צמוד. במהלך הפגישה עבר התקף, היה מבולבל לחלוטין, ללא יכולת לענות על שאלותי באופן משמעותי. התרשמתי שלא ניתן לקבל ממנו אינפורמציה ודילגתי על מרבית סעיפי השאלון. כתבתי לו תפריט ראשוני ושחררתי אותו לדרכו.
כשבוע לאחר תחילת הטיפול חלה הטבה במצב העצירות, שלושה שבועות אחרי כן הוא הפסיק את כל התרופות לשינה ולעצירות ולא נזקק להן עוד. חודש וחצי מתחילת הטיפול הרגיש המטופל עלייה גדולה ברמת הערנות והאנרגיה לכל אורך היום. הוא הרגיש שיפור בחדות המחשבה ובריכוז, קולו וטון דיבורו השתפרו באופן משמעותי, הליכתו הפכה לנורמלית לחלוטין ולמעשה כל סימני המחלה נעלמו.
בתאריך 15.12.05, אחרי כ- 4 חודשים של היגיינה טבעית פנה המטופל לנוירולוג ד"ר מרמלשטיין ויקטור, מהמרכז הרפואי רוטשילד בפ"ת שקבע לאחר בדיקה:
ממצאי הבדיקה: "עצבים קרניאליים תקינים, טונוס תקין, אין רעד, כח גס תקין, הליכה תקינה". "החולה ידוע כחולה פרקינסון במשך שנים רבות. לפי התשאול מדובר בחולה פרקינסון, לפי הבדיקה אין סימנים של פרקינסון - או שמאוזן טוב מאוד או שאין לו PD (פרקינסון)".
ואכן כיום המטופל איננו סובל משום תסמין המעיד על היותו חולה פרקינסון. הוא נמצא עדיין בטיפולי ומצבו משתפר מיום ליום.

מקרה רביעי מדהים בתוצאותיו הוא המקרה של נעה, בחורה בגיל 20 עם היסטוריה של מיגרנה כרונית, דלקות ושפעות תכופות. שנה לפני הגיעה אלי החלו טיקים (תנועות בלתי רצוניות של חלקי גוף שונים) שהולכים ומתגברים במיוחד במצבי לחץ, עברו בהדרגה לידיים וכללו פתיחה לא רצונית של הידיים. יומיים לפני שהיגיעה אלי היו גם טיקים בכל הגוף. בבדיקה נוירולוגית נקבע שמדובר בפרקינסון, "סוג שמתחיל בין 18-22 ומתדרדר מהר במשך כמה חודשים". בחודשים האחרונים המטופלת חוותה התעלפויות, הקאות בוקר במשך שעתיים וכאב ראש שליווה אותה כל היום, יחד עם שטפי דם בעין אחת.
כמו כן דיווחה על קפיצה של שריר במשך יום וחצי. המטופלת דיווחה על מצב של עייפות כרונית.
במשך החודש הראשון לאחר המעבר להיגיינה טבעית חל שיפור עקבי במצבה עד להיעלמות כל התופעות שמהן סבלה: חולשה, מיגרנה, טיקים, הקאות, התעלפויות. רמת האנרגיה שלה עלתה פלאים והיא חזרה לחיים. היא מעידה שבחודשים האחרונים איננה סובלת משום סימפטום המעיד על המחלה ורמת האנרגיה גבוה ביותר לאורך כל שעות היום.
ד"ר שלטון בר הסמכה הגדול ביותר בעולם להיגיינה טבעית מציין גם הוא שמקרים נואשים של בעיות/פגיעות בעצבים שהיו בטיפולו השתפרו ואפילו הבריאו. כותב ד"ר שלטון - "ראיתי אנשים שהחלימו בלי תרופות או ניתוחים, וראיתי מקרים רבים שמצבם השתפר במידה רבה בתוך שבועות אחדים או חודשים אחדים, עד כי אני משוכנע שברוב המקרים, אם לא בכולם, אפשר להגיע להחלמה מלאה אילו ניתן טיפול נכון עם הופעת הסימפטום הראשון של המחלה", "במקרים שאינם טראומטיים אפשר להשיג תוצאות מצוינות במספר גדול של חולים בתוך זמן קצר יחסית".

מוזר ביותר שהרפואה טוענת מצד אחד שהיא לא יודעת מה הסיבה למחלה ומצד שני היא מטפלת בבעיה שסיבתה לא ידועה לה. במצב זה הרי ברור ש"הטיפול" לא יקלע למטרה כי הרי לא ברורה הסיבה. דומה הדבר לירייה באפלה במטרה לפגוע בול במטרה. ברור שאין שום סיכוי לכך. ובכלל, באיזה מקצוע אחר מאפשרים לטפל בבעיה בלי ידיעת מקור הבעיה - רק ברפואה !!
מה הסיבה לשחיקה של מערכת העצבים או לפחות חלקים ממנה בכל המחלות הנ"ל -
תיאוריה אחת אומרת שהזדקנות מהירה זו נגרמת כתוצאה מהסתיידות כלי הדם המספקים דם לתאי העצב שאחראים על התנועות. תשישות עצבית היא הסבר נוסף. המחלה יכולה להופיע אחרי תקופה של תשישות עצבית ופיזית.
לידיעתכם קוראי היקרים, הסתיידות העורקים הינה תופעה הנזקפת ב- 100% לתזונה הגרועה.
התשישות העצבית הינה הגזמה בכל פעילויות החיים, הרבה מעבר ליכולת האמיתית של הגוף והנפש, ועד לנקודה שהורסת את מערכת העצבים. תשישות עצבית גורמת לחולשה של אברי ההפרשה וגורמת להצטברות הדרגתית של פסולת כימית בגוף. פסולת זו מצטברת גם בתאי מערכת העצבים וגורמת לנזק ישיר לתאי העצב. שימוש בחומרי רעל מסוגים רבים שנחשבים למוצרי צריכה ושתייה מקובלים בעולם המערבי מוסיפים על רעילות זו ועל התקדמות האוטוטוקסמיה (ההרעלה העצמית) בגופנו.

ההיגיינה הטבעית הינה מדע בריאות מושלם וכולל שלוקח בחשבון את כלל הגורמים הטבעיים המשפיעים על יצירת בריאות מושלמת. "מרכיבי החיים החיוניים" הינם: מזון מתאים, מים צלולים, שינה, מנוחה, ניקיון נוזלי הגוף, חיי רגש, טמפרטורה אופטימלית, תנועה אופטימלית, שמש, הימנעות מרעלים ועוד.
התחשבות בכלל הגורמים האלה ושימוש נכון ומדויק בהם לאורך זמן ובהתאם למצב העכשווי של האדם וליכולות הגופניות המוגבלות שלו הן מאבני היסוד של הטיפול ההיגייניסטי ויובילו ברוב המקרים לשיפור בבריאות וגם להחלמה. הטיפול ההיגייניסטי מוביל לניקיון משמעותי של נוזלי הדם והתאים שמזינים את מערכת העצבים ומשפר את תפקוד תא העצב. ההזנה המושלמת מובילה לבניה מחדש של רקמת המיאלין שהרבה פעמים אחראית להפרעות התנועתיות. תזונה זו גם מסירה את הרובד הטרשתי ואת ההסתיידות של העורקים שמזינים את תא העצב. התיקונים בשלושת המישורים האלה מובילים להחלמה של המערכת כולה.

לסיכום:
טיפול באמצעות ההיגיינה הטבעית מחייב הכרה עמוקה של המטופל ואורח חייו כמו גם את מבנה האישיות שלו. דרושה כאן התאמה מלאה של הטיפול מבחינת כמות המשימות ותדירותן על פי היכולת הנפשית והפיזית. "דיאטה" על רגל אחת או עצות בזק לא יועילו ואינן פיתרון מקצועי.
במקרים אלה כמו רבים אחרים, רק קשר ארוך טווח עם מלווה מקצועי יכול להוביל את האדם לאט אבל בטוח לעבר המטרה שהיא החלמה מירבית מהמחלה, אם עדיין זה אפשרי.
אין נקודת זמן שבה גישת ההיגיינה הטבעית לא יכולה לעזור, אבל יש נקודה במהלך המחלה שגם ההיגיינה הטבעית כבר לא תוכל לגרום להחלמה מלאה. בדרך כלל אנשים מסכימים לטיפול תרופתי ולאיכות חיים ירודה במשך שנים לפני שהם שוקלים אפשרות אחרת, וחבל כי אז זה כבר מאוחר מידי.
בשלבים הראשונים של המחלה אפשר להחלים ממנה, אך לא בשלבים המתקדמים של המחלה כאשר חלו שינויים מבניים ובלתי הפיכים במערכת העצבים.

ד"ר ערן אשחר ערן (N.D, M.P.H )
הערה: לקריאת המאמר המלא וקבלת רשימה בביליוגרפית בקרו באתר האינטרנט של ד"ר אשחר.