הירהורי פרישה 

ביום שישי אחד בצהרים גיסי התקשר אלי ושאל מה אני עושה - עניתי, יושבת בדשא בפארק הירקון וקראת ספר. יכולתי "לשמוע" זוג עיניים נפתחות עלי מהצד השני של הקו והוא אמר- "באיזו זכות? את זה אמורים לעשות רק בפנסיה!".

האומנם? זה מה שעושים בפנסיה? התחלתי לחשוב על זה, לחשוב על האנשים שאני מכירה שעברו את גיל הפרישה. ההורים שלי למשל- אבא שלי עבר מזמן את גיל הפרישה - אבל בהיותו עצמאי אין לו שום כוונה להפסיק לעשות בדיוק את אותו הדבר עד שהטבע יכריז אחרת. אמא שלי, לעומת זאת, "פורשת קלאסית"- יש נכדים ומשפחה שהיא דואגת להם, בית שהיא מטפחת, קניות שצריך לעשות וארוחות לבשל. היא עבדה מגיל 12 בערך - עכשיו זה זמן מנוחה.

 מה קורה עם כל השאר? מה קורה עם מי שפורש מוקדם מאוד? או עם מי שלא עצמאי, ולמרות שהיה רוצה אולי, לא יכול להמשיך לקיים את אותה השגרה?

 במהלך לימודי באוניברסיטה ולימודי ההמשך לאחר מכן, פגשתי ביוצאי מסגרות מגוונות שהצטרפו ללימודים כחלק מפתיחת פרק חדש. אחד אמר לי - פנסיה? עם הרפואה של היום יש מצב שזה יהיה זמן ארוך בערך כמו החיים שעברתי עד כה. ואז מה? מה עכשיו? לאיזה כיוון ללכת? מה כדאי לעשות?

 הפורשים שכוחם במותנם ושהניסיון עומד לזכותם מוצאים את עצמם, לעיתים קרובות, בגישושים אחר כיוונים עם תחושת חוסר בהירות לגבי העתיד, המקצועי והאישי. עתיד, שכאמור יכול, רצוי וראוי שיהיה ארוך ומספק.

 אני מאמינה שכמו שמשתחררים מהצבא בגיל 20 ועומדים בפני ההחלטה "מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול" - גם סביב הפרישה - יש מקום וצורך לתכנן את החיים קדימה. לשאול "מה אני רוצה" או יותר נכון - "מה אני צריך" בכדי להגיע לסיפוק וחיים מלאים. לבדוק מהם הדברים שעומדים לזכותי ויכולים לעזור לי לצמוח ולהתפתח ומהם הדברים שעלולים לחסום אותי מההצלחה.

לבחור ולתכנן איך אני רוצה שהשנים הקרובות יראו ולהבין מה עלי לעשות ע"מ להגיע לתוצאות במציאות.

אימון לפרישה - אפשר לעשות את זה בגיל 45 וגם בגיל 65 וגם אחרי - הנו תהליך המותאם לבירור והתמקדות בשאיפות, בצרכים וביכולות האישיים של כל אחד ואחת.

 מחקרים מלמדים כי ישנו הבדל מהותי ביותר בין מי שמצליח ומסופק בחייו לבין אלה שאינם, ההבדל טמון בהצבת מטרות- אלה שאינם מרוצים מהצלחותיהם ואיכות חייהם מאופיינים בד"כ באי הגדרת מטרות ברורות. למרות שאנו יודעים כי המח האנושי פועל במיטבו כאשר הוא מונחה מטרות, מפתיע לגלות כי רק לכ- 15% מהאנשים יש מטרות מוגדרות ברמה כלשהי.

אין שלב שהוא מוקדם מדי לתכנן את שארית החיים, ובכלל זה את "תקופת הפרישה". מותר להעז לחלום ולהאמין באפשרויות החדשות שקיימות בתקופה זו של החיים.

 האימון הוא תהליך שיטתי, ממוקד תוצאות ושלם. כאשר הדגש הנו על השגת תוצאות במציאות.  

 רובנו מתנהלים סיבתית - על פי מחקריו של פרופ' כהנמן (זוכה פרס נובל לכלכלה):

• האדם הוא יצור אמוציונאלי ולא רציונאלי.
• אנחנו נוטים לקבל החלטות לטווח הקצר.
• רובנו שונאי הפסד וכן על פי רוב ניתן משקל גדול יותר להפסד.

 ממחקרים אלו עולה כי אנו נוטים לקבל החלטות היום שלא בהכרח טובות לנו מחר.

כל זה נובע מחשיבה סיבתית - בגלל שקרה משהו אני מגיב כך וכך. רובנו חושבים ומתנהלים סיבתית.

 לעומת זאת האימון בא לעזור לנו לסגל חשיבה תוצאתית- כלומר "בכדי להגיע לתוצאה שאני רוצה להשיג אני אפעל כך או כך". אנחנו מבקשים לשים לב מה מניע אותי לפעולה היום- העבר או תוצאות שאני רוצה להשיג בעתיד. 

אימון שונה מטיפול או ייעוץ פסיכולוגי בהיותו מיועד להוביל אל הגשמת מטרות מתוך היכולות הקיימות בידי המתאמן ולא נועד לשנות אותו - באימון לומדים לעבוד עם מה שיש. ולכל אחד יש המון שאפשר לעבוד איתו!

 האימון בא לבדוק את דפוסי ההתנהגות שלי - מהם הדברים שאני עושה בפועל שעוזרים לי להצליח או מהם דפוסי ההתנהגות שלי שמונעים ממני הצלחה. הדגש הוא על "מה" ולא על "למה". לדוגמא- בסיטואציות חברתיות אני מובך- מה שמעניין באימון זה איך זה משפיע על העשיה- בסיטואציות חברתיות אני נמנע מלדבר עם אנשים, באימון נתמקד בהמנעות מעשייה .

בעשרה עד שנים עשר מפגשים נבדוק ביחד מה הוא המצב המצוי (מהם הצרכים שלי, מהם עקרונות הפעולה שמבאים אותי להצלחה, החסמים שלי. אילו משאבים עומדים לרשותי וכן הלאה), מה הוא המצב הרצוי ("החלום"- שיא ההצלחה אליו הייתי רוצה להגיע) ולבסוף נאתר את הדרכים להגיע לשם - נשרטט תוכנית פעולה אשר תבנה את הדרך לתוצאות במציאות.

אם שעת הפרישה מתקרבת או שכבר נכנסת לפנסיה - אני מזמינה אתך לבוא ולברר מהם הרצונות שלך הלאה, לבוא ולבחור עתיד מספק שתואם את המשאבים והיכולות שלך.

 אם לא עכשיו אימתי?

 הכותבת- שרית ידיאל, מאמנת לקריירה ולפרישה וכן אימון כלכלי לסגירת מינוס.

sarityadiel@yahoo.com