לא זו הדרך לתרום לפוליטיקה, פרופסור אוריאל רייכמן / נמרוד נוי
18/8/2010
נער הייתי וגם בגרתי וראיתי כיצד אתוס הנבנה סביב בוגרי בתי הספר למנהל עסקים באוניברסיטאות ה'יוקרה' בארה"ב, וגם באנגליה וצרפת, מייצר לעולם אסונות בדמות המשבר הכלכלי הגלובלי האחרון. אם אוסיף על כך, שבלתי מתקבל על הדעת שכל החוכמה, הידע וההצטיינות שמורים אך ורק לאוניברסיטאות היוקרה, ועצם המחשבה בכלל על כך עומדת בסטירה לרעיון האנושי הגדול של 'רבגוניות רוח האדם', מתקבלת תמונה של קשר של אליטות השואפות לשמר את עליונותן, שבסופו של תהליך פוגעת באינטרס הכולל של החברה.
הרעיון לגייס למפלגת קדימה את בוגרי המרכז הבין תחומי בהרצליה כשהוא נעשה על ידי נשיא המרכז פרופסור אוריאל רייכמן בעייתי כשלעצמו. בהחלט נכון לעודד את בוגרי המרכז, ובמיוחד את אלו שלמדו במסלול ממשל ופוליטיקה, להצטרף למערכת הפוליטית כחברים מן השורה, להתנסות בה ולאחר תקופת הכשרה מספיק נרחבת ורק אז אף להציג את מועמדותם לכנסת ישראל.
במסגרת ניסיונותיי בחודשים האחרונים לגבש חזית אזרחית של אנשי מפתח וארגונים מן המגזר השלישי הפועלים לקידום הדמוקרטיה והחיים הציבוריים במדינה, נפגשתי ושוחחתי גם עם מספר מרצים מתחומי מדעי המדינה, ולתדהמתי גיליתי שהם מנותקים כליל מהמציאות האמתית של חיינו הפוליטיים. למעשה, מה שמתרחש כיום במערכת הפוליטית לא נקלט כלל בקרני הראדאר האקדמאיים שלהם, וכל שהם יודעים לעשותו הוא להצביע על מודלים של בחירות וממשלים קיימים בעולם ולחתוך ולחבר דברים מכאן ומכאן במגמה למצוא מזור לפוליטיקה שלנו דרך שינוי השיטה בחקיקה.
עלינו לדעת להוקיר ולכבד אנשים שונים התורמים לחברה ולמשק, אך עד כאן. אל לנו לאבד את הפרופורציות וליחס לאדם כלשהו יכולות-על כלשהן, ולוותר בכך על זכותנו האלמנטרית לחשוב ולהיות יצירתיים ויוזמתיים. במעגלי חיי השונים תמיד היו בסביבתי אנשים מוכשרים, טובים ואף מצטיינים ולמדתי שיש לכבדם ולהוקירם אך להתייחס לתרומתם באופן ענייני. בדרך כלל אנשי האקדמיה ממוקדים כל אחד בתחומו והם נזהרים שלא לחוות את דעתם בעניינים המרוחקים מהם. דא עקא, כדי להבין את תופעת 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל' ואף לנסות לייצר לה פתרונות, יש להיות מצוידים בגישה רב תחומית, בתעוזת הרוח, ואף ביצירתיות רבה החורגים בהרבה מן ההתייחסות המתוארת דלעיל.
אם אוזני איננה מטעה אותי, התרשמתי מדברי הידיעה על פועלו זה של פרופסור אוריאל רייכמן, כי גם הוא איננו יודע לעשות את ההבחנה וההבדלה הנדרשים בין הגיון המדינה להגיון הפוליטיקה. הבעיה של הפוליטיקה שלנו איננה בעצם הצטרפותם של בוגרי ממשל ופוליטיקה וגם אחרים טובים וראויים אל בין כסאות הכנסת. הבעיה שלנו היא שלמעשה, כיום לא מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש. הפוליטיקה הולאמה על ידי הפוליטיקאים והמדינה בלעה אותה אל בין קרביה. עלינו להבין, כי חיים פוליטיים אמיתיים אינם קשורים באופן ישיר לעבודת הכנסת אלא באופן עקיף בלבד.
עיקר תפקידה של הכנסת הוא לעסוק במכלול הרחב הנוגע לניהול ענייני המדינה. ויעודה של הפוליטיקה הוא להוות את זירת חיינו הדמוקרטיים העיקרית ולפתח בתוכנו עוצמה של חיים דמוקרטיים. את זאת היא תעשה תוך הקפדה על יישומם של שני עקרונות יסוד: שיתוף הרבים ומתן עדיפות לעקרון עליונות החוכמה הקולקטיבית. על הפוליטיקה להבטיח את איכותו של השיח הציבורי-פוליטי-חברתי שלנו, להכשיר קאדר חדש וצעיר של פוליטיקאים לעתיד, ולהבטיח את איכות התנהלותן של מערכותינו הציבוריות ובראשן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית.
קצת צניעות וענווה לא היו מזיקים כאן. והדרך הנכונה לעשות את הדברים עוברת דרך הצטרפות אנשים צעירים וראויים למפלגות. ורק לאחר שלמדו מקרוב את הפרובלמטיקה של חיינו הפוליטיים, התנסו, הרחיבו את ידיעותיהם בנדון והפנימו עמוק עמוק את ההוויה הזו, יש סיכוי שאכן הם יתרמו בעתיד תרומה של ממש. דהירה מהירה לכנסת של מי שסומן כדור ההמשך של האליטות אשר מגיע להן ורק הן, היא סוג של מסלול עוקף פוליטיקה שבסופו של יום רק ינציח את המצב הקיים של אנרכיה ואינפנטיליזציה רבה בו אנו מצויים כיום בגין חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל ומכלול ההשתמעויות הנגזרות ממנה. (להרחבה, נמרוד נוי באתר מאמרים-ארטיקלס).
