דמעות הלב
גרועות מדמעות העין.
העין דומעת משמחה,
מצחוק, מכאב, מאבק,
מהתרגשות, מבכי.
הלב דומע מכמיהה,
מגעגוע, מזיכרונות,
מקנאה, משברון.
דמעות העין זולגות בנתיבן,
מתגלגלות מן הלחי
אל שיפולי הצוואר
בואכה מפתן החיק.
דמעות הלב אינן ניגרות.
הן נאספות ומצטברות,
מעלות כאב בפיקת הגרון
ובונות עוד שכבה בקרום הלב.
דמעות העין מתייבשות במהרה
מותירות שביל חרב בהיעלמן.
דמעות הלב חורצות את דרכן
במפלסי הדופק ובמסילות העורקים.
דמעות העין גלויות לעין כל
מעוררות תחושות אהדה.
דמעות הלב סמויות וחבויות
ממתיקות סודן עם הדומע לבדו.
דומע העין ימצא ניחומים
באהוביו, בחבריו ובאנשי שיחו.
דומע הלב יהלך ערירי עם דמעותיו
אל מחוזות הנפש הרחוקים,
יתור אחר פינות חיוך ואושר
שימתיקו לו במעט
את הרגבים של תלאובות נפשו.
אברהם אלון, חובב כתיבה מנעוריו. כתב עשרות רבות של שירים, סיפורים, אגדות לילדים ולמבוגרים, מאמרים מקצועיים בתחומי התמחותו. לאחרונה פורסם רומן מקורי מפרי עטו בשם 'מריונטות'.
