בדרך לארץ המובטחת 

"בדרך לארץ המובטחת"

היה היה ילד קטן
אמרו לו ישנה ארץ
חלום של כל אדם
עם עץ בננות בכל גן
תפוזים מכל ברז
וכולם שם אחים
כולם ארץ מולדת

היה היה ילד קטן
אמרו לו ישנה ארץ
חלום של כל אדם
עם צל תמר על על שפת הים
ארץ של אור ושל שמש
גן עדן קטן וחם
ארץ מולדת

ולילה ויום הוא רק רצה לשמוע
ארץ חלום שאין כמוה
ארץ מולדת

היה היה בוקר אחד
אם ואב לקחו ילד
אל הארץ הקסומה
לבית הספר הוא צעד
למד שפה אחרת
ולאן שהלך הוא שמע
"ילד לך הביתה"

ולילה ויום הוא רק רצה לשמוע
ארץ חלום שאין כמוה
                ארץ מולדת.   (יהונתן גפן)

בסיום לימודיי בתואר שני לייעוץ חינוכי התמקדתי בעבודתי בחקר מקרה העוסק: "בחווית ההסתגלות בבית הספר היסודי של ילדים החוזרים מארצות הברית לאחר שנתיים ויותר."

אחד הנושאים החשובים שעלו מהמחקר היה שחווית ההסתגלות הינה תהליך מורכב המאופיין כמצב של לחץ ומשבר. החזרה והעלייה לארץ כרוכה בציפיות רבות וריקמת חלומות. אולם, מסתבר ש"ההרים היו גבוהים יותר בדרך חזרה".. אל הארץ המובטחת...

 מהמחקר עולה שהחזרה והעלייה לארץ הייתה שונה מהציפייה המנוכרת, הפחות ברורה ומלהיבה ויצרה עמימות, ערפל ומלחמה על מקום. המזוודה שהייתה מלאה בחלומות ורודים, נשארה בצד ומבחן המציאות העמיד קשיים. הילד החוזר והעולה, היה צריך להוכיח את עצמו במסגרת הלימודית. להתמודד עם שפה שבקושי זכר, עם תרבות, חוקים ונורמות ממה שהיה רגיל. הוא היה צריך להשתלב עם חברים מישובים אחרים שלא הכיר ובחברת ילדים שכבר הייתה לה שפה משלה, חוויות מצטברות משנים שחלפו... והוא הרגיש מנותק ובודד במיוחד לאור העובדה כי תמיכה במסגרת הבית ספרית כמעט ולא הייתה.

 אחת המסקנות העולות מהעבודה שלי, קשורה הן בתפקיד בית הספר, במערכת החינוך, בתהליך קליטתם של ילדים חוזרים מארצות הברית ושל עולים בכלל והן בתפקיד היועץ החינוכי.

ההמלצות היישומיות הנובעות מתוך ממצאי העבודה קשורות בתפקיד היועץ בבית הספר. ליועץ החינוכי , תפקיד משמעותי בליווי ותמיכה בילד העולה.  יש להתייחס לצרכים האינטלקטואליים, הרגשיים, המשפחתיים והחברתיים של הילד ע"י מפגשים ושיחות כדי להגביר את תחושת ההסתגלות והמסוגלות שלו. כמו כן, ברמה הצוותית של סגל ההוראה יש להכין את סגל ההוראה ובמיוחד את המחנך למשמעות של קליטת ילדים עולים על המורכבות ועל חשיבות התמיכה בהם.                                                                                                                              חשוב לזכור , כי  אחד המאפיינים הבולטים של מדינת ישראל הוא היותה מדינה קולטת עולים.                            כ-70% מהאוכלוסייה היהודית בישראל הם עולים מדור ראשון או שני.  

במסגרות החינוך בישראל לומדים כ-100,000 תלמידים שלא נולדו בארץ ושהעברית אינה שפת אמם. תלמידים אלו מגיעים ממגוון רחב של מדינות כמו: חבר העמים, אתיופיה, ארגנטינה, צ'ילה, ארצות הברית צרפת ועוד. המעבר הזה,  מארץ לארץ כרוך באתגרים רבים. הילד נפרד מאנשים, ממקומות ומהרגלים מוכרים ונאלץ ללמוד שפה חדשה, להכיר קודים ודפוסי התנהגות חדשים, למצוא ולבנות לעצמו חיים חברתיים חדשים, כחלק מתהליך הסתגלות  לחברה תרבותית חדשה, הכרוך בשינויים רבים ומשמעותיים בחייו .

כילדה , לאב שעלה בגיל  17 ממרוקו במסגרת "עליית הנוער" וחווה בפעם הראשונה על בשרו , בתוך הארץ המובטחת את משמעות המושגים שהוטבעו עד היום "ספרדים ואשכנזים" הבנתי כי כל אחד מאיתנו בעברו היה עולה או בן של עולה ואולי בן של בן של עולה...

מחשבה זו גרמה לי לראות  כי לפעמים המעבר הזה מארץ לארץ, עם כל ההתרגשות שבדבר, השינוי מסביבה מוכרת לחדשה, גורמת לשינוי בשיגרה, ועלולה לגרום להתגברות רגשית של חרדה וחוסר אונים ומכאן ללחץ ומשבר. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בכל המערכות התפקודיות של הילד: במישור הרגשי (פחד, חרדה, זעם, דיכאון), במישור התפקודי-קוגנטיבי, ובתחום המוטורי והפזיולוגי. מה שעלול לגרום לירידה משמעותית ביכולת התפקוד וההסתגלות הלימודית והחברתית של הילד.  צריך להבין, כי  הילד נדרש לגייס משאבים רבים של חשיבה ורגש ולהשקיעם בתהליך ההתמודדות וההסתגלות לסביבה החדשה.

חלקינו יכולים לטעון כמו בויכוח הספרותי כי אי הסתגלות הילדים לחברה הישראלית נובעת מנתוני הפתיחה (מטען גנטי, תמיכה משפחתית יכולת אישית וכו' ) י עמם מגיע התלמיד לבית הספר, ואף במחי יד לומר " מה את רוצה הוא עולה... " או "ההורים שלו עולים..". חלק אחר יכול לטעון , ע"פ הגישה הסביבתית שהסתגלות התלמיד מושפעת מגורמים רבים בכללן התנסויות ולמידה סביבתית.

 אך אל לנו להתעלם מהמתח, מהשינוי בסביבה הפיזית, ההרגלים, סדר היום, סגנון חיים, צורת דיבור, צורת בילוי, החלפת מקצוע, מעמד, שינוי במצב הכלכלי, שינוי תרבותי  שאיתה העולה ובן העולה צריך להתמודד . כי ללא ספק , אתגרי העלייה משפיעים מבחינה פסיכולוגית וחברתית בפרט על ילדים ובני נוער. .

במחקרים שנעשו אצל בני העדה האתיופית, לדוגמה, עם עלייתם ארצה, נמצא כי יש הבדל בתפיסת החוקיות, וההתנהגות על פי חוקיות בהסתגלות לבית הספר. בתהליך ההסתגלות על התלמיד העולה להפנים מערכת חדשה של ערכים, נורמות, מנהגים ודפוסי התנהגות ביחס לחיים בבית הספר ומחוצה לו, לעיתים בשעה שהוא נמצא במהלך רכישת התרבות של ארץ מוצאו. כתוצאה מכך הוא חש בלבול וחוסר ביטחון (בר אל, 1996). כתוצאה מתחושת השוליות החברתית, מהעדר שפה- שהיא אמצעי התקשורת העיקרי בלמידה, מהעדר תמיכה קבוצתית וכדומה. התלמיד האתיופי ניצב בפני קשיים שאין הוא יודע להתמודד איתם, הוא מתוסכל ולעיתים אף נמצא במצוקה נפשית. בחבר העמים, נוסף גם ערך הציות והסמכות שמודגש יותר מאשר בארץ ולכן התלמידים מחבר העמים רוכשים כבוד רב למורה ומצייתים לו לעומת תלמידים ילידי הארץ (בר אל, 1996).

מכאן,שחשוב לקחת בחשבון כי בתוך כל תהליך ההסתגלות הזו , הערכים וכללי ההתנהגות המקובלים בארץ המוצא זרים לתרבות של הארץ. עם זאת, העולה עדיין לא הסתגל למערכת הנורמטיבית החדשה ובמקרה כזה יש לצפות כי העולה יחוש מצב של אנומיה, המלווה ב"שוק" תרבותי, ותחושת ניכור  (אסולין- רז- מרים, אצל מקמו ויוסף, 2004).

 אך, השאלה המתעוררת היא מה תפקידנו כיועצים בתוך המערך הבית ספרי? כיצד עלינו להתייחס? מה תפקיד המחנכים?

אין ספק , שתפקידנו להעלות זאת למודעות של כל הסגל החינוכי ולהימנע מלהתמקד רק בעולים החדשים אליהם מוקצים שעות רבות אלא גם  בבני העולים שחלקם נולדו בארץ והוריהם עלו במסגרות עלייה שונות כמו העלייה מחבר העמים, מאתיופיה ומארצות אירופה ,המביאים איתם תרבות שלמה וצריכים לתמרן בין התרבויות השונות, בין הבית והחוץ ולהסתגל לחברה הישראלית התובענית...

כי לפעמים הם מצליחים ולפעמים לא...

ואולי תפקידינו כיועצים הוא בעצם להיות שותפים בתהליכי ההסתגלות  תוך  שמירה על תרבות ארץ המוצא ומתן ביטוי  לייחוד התרבותי כדי למנוע מהם התנהגויות המהוות סיכון.                      היות  ובתרבותנו מייחסים ההורים והסביבה החברתית חשיבות רבה להצלחה ולהסתגלות במסגרת הבית ספרית. גישה זו מביאה לכך שחווית הסתגלות חיובית בבית הספר מהווה מדד טוב למדי לרמת הסתגלות כללית של הילד והנער... ואם נתמקד בזאת הרי נבורך לא כן??

( המאמר מפורסם גם באתר קהילת יועצות כרמיאל - http://sites.google.com/a/pk.tzafonet.org.il/yoatzot/)

- בר אל, צ' (1996). פסיכולוגיה חינוכית. אור יהודה: רכס.

- הורוביץ, ת' ופרנקל ח'(1976). הסתגלותם של תלמידים עולים למסגרת בית

הספר. דוח מחקר 191. הנרייטה סאלד: ירושלים.

- מלקמו ס, ויוסף א (2004). קבוצה לתקשורת הורים-נערים יוצאי אתיופיה בקידום נוער. אוחזר  בתאריך 20.5.2007 מתוך: http://noar.education.gov.il/main/upload/youth/nituk10.doc

-סלונים נבו ו', עבדלגני, א' ושרגה ו' (1999). הסתגלות חברתית ופסיכולוגית של

מתבגרים עולים וילדי ישראל ממוצא רוסי. חברה ורווחה, י"ט(1), 181-97.

- סמילנסקי ש', פישר נ' ושפטיה  ל', (1986). המערכת המשפחתית והמערכת הבית ספרית.  תל  אביב: עם עובד. 

 -  רביב, ע' וכצנלסון ע'. (1992) . משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו. תל אביב: עמיחי.

-  קליטת תלמידים עולים במסגרות חינוך. חוזר מנכ"ל תשסא/9א.