כמה ימים לפני המסע 2010 לכיוון מרוקו דרך יוון , אטליה ,צרפת , ספרד , התחושות החזקות והתרגשות היו נחלת המסע שעבר יש סוג של התרגשות אבל ... אולי יותר בוגרת יותר אם ניסיון וידיעה מוכרת לבאות , תמיד אני משאיר פתח אל הלא נודע ,במצבים מסוימים האפשרות הבחירה המידית במסע עצמו לפתירת בעיה או סוגיה הנה הטובה ביותר ללא כל תכנון מוקדם .אם זאת לא לשכוח תכנון בסיסי מעמיק אל תוך עומק המסע ,דרכים , יעדים , ויזות , מעבורות .
בימים האחרונים הקמתי אתר שמאגד בתוכו את יומני המסע " מהים השחור לים הלבן " 2009 הכנסתי את יומני המסע , צילומים , תכנים , ווידאו . התחושה המידית הייתה סוג של געגוע לאור קריאת היומנים הצילומים והוידיאו . חזרה למשהו מתוק אבל במידה מסוימת סוג של חספוס המסע לא היה קל התלאות בדרך החום הכבד ,הקור, שינוי קיצוני של טמפרטורות ,רכיבה של שעות ,עייפות מצטברת אבל ...המקומות והדרכים הלמידה ונגיעה של שיתוף מסוים בדרך חיים של עמים ותרבויות הפשטות הענווה ההסתפקות במועט ואם זאת אושר ושמחה לצד מכוניות פאר מלונות יוקרתיים ועושר ללא שובע לקחו את מחשבותיי למקומות שלולי המסע לא היית חווה ומרגיש את הצד האנושי
במסע אחוות האופנועים היא משהו שרק אופנוען בליבו ונשימתו מכיר ויודע היית נדהם כול פעם מחדש כול כניסה לעיר או עיירה בערים הגדולות או בעיירות נידחות תמיד אם יש בסביבה אופנוען היה מגיע נותן עזרה ממליץ על בית מלון ארוחה הסבר , באחד המקרים בעיר ושמה תולה ברוסיה נכנסנו לעיר פגשנו אופנוען אחרי כמה מילים לקח אותנו לבית מלון ושילם על שהיה של לילה אחד ללא ידעתנו , או קבוצת הכורדים בגבול אירן היה בחור אם אופנוע לא גדול אבל נשמה ענקית שליוה אותנו כ מאה ק"מ לכיוון הים השחור , נפנוף לשלום בכול הזדמנות שעובר אופנוע בדרכים וכבישים .הפגישה אם אופנוענים כאילו מוכתבת מראש , קודים וסיכומים מסוימים על שהינך כלול בחבורה עולמית של סוג מסוים של תפיסת חיים .
נחזור למסע "מהים התיכון לאטלנטי" שלב ההכנות שבוע לערך ליציאה עוד התיק תלוי ,חליפת רכיבה מונחת בנחת יש אפשרות סבירה שהמנועים יתחילו להסתובב במהירות יתרה ממש "רגע לפני " הישיבה על האופנוע , שאוטוטו יגמע אלפי קילומטרים בכבישי אטליה היפיים , בפסים של האלפיים , בכבישי הריביירה הצרפתיים , ומראות האוריינטליים של שקיעות במדבריות הסהרה .אבל עד אז ... אני יושב וכותב שורות אלה כמו מתוך סיפור או אגדה ותיכף ממש מתגשם המסע על כל גדולתו .
ההתמכרות הזאת לתחושה ולשחרור , למה ההרגשה לחוש כול פיסת אוויר בקור ובחום ובכול ימות השנה מביאה את ההרגשה של התמכרות , חופש ניתוק אבל לא טוטאלי , אתה חייב להיות בקשר תמידי אם המציאות , אני מוצא את עצמי ברכיבות ארוכות אחרי שלושים ארבעים ק"מ מפליג במחשבות בהרהורים , נכנס לסוג של טראנס ומשם אני יכול בשקט לרכב עוד קילומטרים ארוכים ואם זאת תמיד חד ומפוקס , למוח יש מין סוג של פיצול , אין טוטליות לכאן או לכאן , מצד אחד ללא רכיבה אנשים הוזים חולמים נכנסים לסוגי מדיטציות למיניהם ושמרי דת מסוגלים לשבת שעות וימים ללא חיבור מנמלי למציאות, סוגי אנשים מתהלכים על גחלים ומנותקים מכאב סוג של מדיטציה גבוהה , אבל כאן השילוב הזה , שט אם מחשבות ולא מאבד רגע אם המציאות ואפילו מתכנן את צעדיך ביתר חדות אל תוך הרכיבה .
אז.....הימים מתקצרים שעת השין מתקרבת לתוך תחילת המסע , מה נראה בדרך , נרגיש , איזה סוגים של אנשים , אוכלוסיות ותרבויות שונים , לחוש את מזג האוויר במלוא עצמתו , נספר ונכתוב את יומני המסע , צילומים , ווידאו ,נשתדל להעביר את התחושות הכי קרוב למציאות ונתראה שוב בקיץ 2011 קזחסטן-מונגוליה.
קובי שמואל מסעות בעולם על אופנוע - www.artmoto.co.il
