לפני 150 שנה בדיוק חזה הרצל את המדינה היהודית, לפני 150 שנה שתל הרצל את זרעי הצבר העתידי, שהוא אחד ממיני הקקטוס. שמכונים בישראל סברס וילידי הארץ אף שאלו ממנו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
אני מודיע בזאת קבל עם ועדה כי מבקר היין דניאל רוגוב בעל המבטא האנגלו סקסי שלא יעבור לעולם, בעל הג'נטלמניות האנגלית הקלאסית, מקבל סוף סוף במעמד כתיבת כתבתו על אמפורה את התואר "צבר". זהו רוגוב, אתה משלנו ולא תוכל להתחמק מזה עוד. הורדת הכפפות, המבט הישיר בעיניים, התקפה מהירה בכל החזיתות אשר לא מאפשרות לצד השני להתאושש מהאמירות הנוקבות שנאמרות בקול ובהתנשאות ראויה לאותם כאלה שבאים עם מזוודת הכסף וחושבים שהם יעוורו את עיינינו וירכשו את טעמנו. הצבר חי לו במדבר הצחיח ומסתפק במעט מים, מעט לחות. שורד כל מזג אוויר, כל רוח פתאומית שמגיעה ומנסה לעקור בכח את החלקה הקטנה שעליה שורד הצבר.
אז על מה יצא קיצפו:
אולי בגלל הזלזול בקולגות העיתונאים שהגיעו לארוע ההשקה.
אולי בגלל מחירו של היין.
אולי בגלל קבוצת הסלבס שעוטפות את היקב (רולן, ארקאדי, פרקר ועוד)
אולי בגלל ההצהרות של היקב כי הוא הולך להיות הדבר הבא (במחיר, באיכות ובמיתוג)
ואולי בגלל שהיין פשוט לא משהו. והנה הוא, כאותו ילד הולנדי שסתם באצבעו פרצה בסכר ובכך הציל עיר שלמה, מזהה רוגוב ניסיון השתלטות על התעשייה הצעירה והרעועה של יצרני היין בישראל, האם זה לא שוב גיידאמק או המיליארדר הברזילאי גומא אגיאר או המיליונר איגור לינשיץ שבאים ומנפנפים בכספם ואחרי תקופה נעלמים ומשאירים אותנו שוב פעורי פה.
האם הנפנוף בסדין האדום של אנשי היקב מול השור הוא לצורך התנשאות? לצורך התרסה? מה, אנשי היקב עם מערך יחסי הציבור שלהם והייעוץ החיצוני והארגוני שלהם לא יודעים שלהתעסק עם צבר זה לא פשוט? המלחמה "למי יש יותר גדול" לא עובדת עלינו.
אבל כמו שכתבתי אולי פשוט רוגוב לאחר שטעם את היין קבע כי הוא לא ראוי למחיר שמבקשים עליו,לא ראוי למיתוג ולא ראוי לצלוח את הציון שכולם אוהבים לקבל.
ואם בטעימה עסקינן אז טעמתי.
אני מניח שהיקב ישלח את היינות המדוברים ל wine spectator על מנת לראות איזה ציונים הם ייתנו ליין ולאחר קבלת התוצאות או שחלקינו יצטרכו לאכול את הכובע או שהתוצאות לא יפורסמו מעולם.
קברנה סובניון 2006 unica:
15.3 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון בחביות גדולות
יין בעל נוכחות מאסיבית הן בריח, הן בטעם והן בסיומת שלו.
היין מציף את הפה בטאנינים שמשתלטים על כל חלל הפה ולא מאפשרות לפרי לומר את דבריו. השימוש בעץ לתקופה ארוכה כל כך, מותירות תרכיז יין. ריכוז האלכוהול הגבוה לטעמי, מובילות את היין לא עם כבוד גדול לאצולת יקב זאוברמן, יקב אלכסנדר ולשאר עושי היין הבומבסטים שאולי מקבלים מדליות בגלל זה אבל לא מתאימים לשתייה של חובבי היין הקלאסיים שרוצים להנות מיין אלגנטי לצד אוכל טוב.
מרלו ברברה 2006 unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון
83% אחוזי מרלו 17% ברברה
אני אתחיל עם שילוב הברברה ביין הזה:
זן הברברה הוא ענב כהה, בעל טאנינים די רכים אך עם חומציות גבוהה. את היין מוסיפים בדרך כלל לנביולו על מנת לצבוע אותו קצת ולתת לו טעמים ים תיכוניים של תבלינים (רוזמרין, אדמה ועוד).
לפני כמה שנים נטעו בכפר יובל ברברה וכנראה שהחלקה הייתה מיועדת להפיק ברברה איכותי מאוד ע"י דילול מאסיבי של השורות, זהו ענב שגדל מהר ונותן המון פרי.
הוספה של ברברה למרלו מכרם צובה עשתה ליין הזה לא טוב. ההתנגשות של הפרי הצפוני עם פרי המרלו המשובח מהרי יהודה הפגישה בין שני "ענקים" והם לא מסתדרים, בלשון המעטה.
היין גם פה מצטייר כיין בומבסטי, קשה לשתייה, לא נפתח גם אחרי חצי יום בבקבוק, ולא הצלחתי לזהות את טעמי הפירות האופייניים למרלו.
שיראז, מרלו, קברנה סובניון unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי חבית אלון גדולות.
גם כאן משתלט העץ על הפירותיות המתבקשת מעירוב הזנים הנפלא הזה. גם כאן אחוזי האלכוהול קצת
מציפים את האף והזכירו לי שימוש ב "פופרס". יין שחור אטום ויפה למראה, שמנוניות בכוס אשר אמורה להעיד על חמאתיות בבליעה אך גם כאן הגרון מעט שורף מריבוי טאנינים ועץ. היין מורכב ולעיס ביותר, המחייב אותך כל הזמן לחשוב מה הוא מזכיר לך, איזה טעמים מסתתרים בו, מרב מחשבה קיבלתי קצת כאב ראש.
לסיכום: Le Roi est mort, vive le Roi
תם עידן היינן גיל שצברג שעושה פלאים ברקאנטי, תם עידן היינן דוד בר אילן שתקופתו באמפורה הייתה מרעננת וקרבה ליקב את דור הצעירים שהתאהב ביין אמפורה ופתח ליקב צוהר שרבים התקנאו בו.
אמפורה החדשה, עם היינן ארקדי פפיקיאן "מובילים את היקב לעידן חדש". יחי המלך החדש כולנו תקווה כי המלך אינו עירום.
http://www.adomolavan.co.il
שף אלון גונן מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן
