הגינה האמפטית- מאת תמר בן נפתלי 

                              הגינה הטיפולית בראי האמפטיה
על המטפל האמפטי במפגש עם הטבע ,החשיבה האקולוגית והגינה הטיפולית.

מאת- תמר בן נפתלי – מכללת תמר-ה לטבע וגינון טיפולי, מרצה במכללות בארץ, כותבת הספר –תרפיה בטבע וגינון טיפולי, מנהלת מרכז טיפולי בעמק חפר- תמר-ה .
www.tc-tamara.com

תקציר-
המושג אמפטיה הינו מאבני היסוד בהבנת דינאמיקה המתרחשת בין מטפל לפונה לטיפול הרגשי. המושג אמפטיה מקבל משמעות חדשה ורחבה יותר כאשר הטיפול מתרחש בטבע ובגינה והוא נבחן בראיה אקולוגית . במאמר זה אבדוק את המושג אמפטיה בעזרת ההתרחשות הטיפולית בגינה ובטבע .

----------------------------
בטיפול בטבע ובגינון מתקיימות מערכות יחסים מורכבות.
מערכת יחסים בין אישית- אנושית מטופל- מטפל, יחסים בין אישיים בקבוצה.
יחס וקשר לטבע ,צומח ולחי בגינה- התייחסות לצמחים, לצרכיהם ולקצב שלהם ,לסביבה המיידית הנראית והנתפסת בחושים.
מערכת יחסים בראיה אקולוגית - לכדור הארץ ועתידו –מערכת יחסים עם הכלל . העולם, האנושות ויחסי גומלין מופשטים ואמורפיים.
בתוך מערכות היחסים המורכבות הללו היכולת האמפטית הינה מרכיב מרכזי ומשמעותי עד מאוד.
אמפטיה היא האפשרות של אדם להיות בתוך התרחשות פנימית של אדם שני.החוויה של האדם היא אירוע פנימי ואישי. אם אדם אחר יוכל להיות עם מישהו ולחוש את העובר עליו ללא לאבד את נקודת הראות האישית שלו ,ומתוך מתן לגיטימציה לתחושות האדם השני, תיתרחש מערכת יחסים אמפטית.
כיצד יכולת בסיסית זו של אמפטיה מתפתחת , וכיצד היא הופכת לכלי משמעותי ומורכב בטיפול בטבע ובגינה הטיפולית?
באופן פרקטי תוכל להתרחש הקשבה אמפטית רק כאשר המאזין מקשיב ממקום לא שיפוטי, ומנסה להבין את המתרחש בחיי הדובר ללא הנחה מוקדמת שהוא יודע יותר, מבין יותר ובעל פיתרונות טובים יותר מהאדם.
ישמ חשיבות לכך שהאדם הסובל יחוש שהמאזין נמצא במקום של השתתפות ויחד עימו –אך מתוך מקום ניפרד ולא מזדהה.
לדוגמא – הסיפור המפורסם הבעלש"ט ובן המלך שהשתגע והחליט שהוא תרנגול הודו. בבואו לרפא את בן המלך הבעלש"ט פשט את בגדיו, הצטרף אליו מתחת לשולחן והיה מנקר זרעונים,מנפנף כמוהו בכנפיו וקורא בקול של תרנגול הודו.
רק לאחר תהליך של שהות משותפת כתרנגולי הודו ,ממקום של שותפות והשתתפות, ביקש הבעלש"ט שיביאו להם מזונות ובגדים ובן המלך נאתר ושיתף פעולה בחזרה אל היותו אדם.
בשונה ממקום של הזדהות בו המאזין אינו מבחין בין תחושותיו לאלו של האחר ,מתקיים שלב מעבר שבו יש ניסיון להבין את ולפרש את האחר. ההבנה והפרשנות יכולה להיעשות דרך דוגמאות ממישהו חיצוני ואובייקטיבי, גדול ונוכח כל הזמן, מתקיים וברור לכל -- הטבע.
המטפל הפנה את תשומת הלב למישהו- או משהו חיצוני ושונה משני האנשים העושים ביחד דרך משותפת.
ההאזנה המשותפת לקצב של משהו חיצוני מהם, לצרכים ול"בקשות" של הצמחים, והרצון לטפל ולהחיות מישהו אחר עשוי להיות גורם מתווך רב עוצמה.
המטפל המיומן יכוון את הלמידה וההקשבה לצרכי האחר הצימחי והחייתי בטיפול בטבע כמהלך חשוב . במידה ותיווצר יכולת להקשיב לצרכי הצמח והטבע ולהענות לו יוכל להתקיים השלב השני של להקשבה לזולת האנושי , ובסופו של דבר להקשבה האמפטית והחומלת לעצמי .
"העדר הידיעה " לגבי הצמח היא אמיתית. למרות מחקרים שנעשו על חיבור אלקטרודות לצמחים ונסיונות להוכיח תחושות ורגשות צמחיים עדיין התקשורת עם הצמחים עקיפה ,מלאת השלכות ודמיון.
איש עוד לא ראיין צמח ותחושותיו והמחקרים המנסים לתת ביטוי לפחד, אהבה או רגש של צמחים בעזרת אלקטרודות וקשרים חשמליים עדיין בחיתוליהם.
ולנו נותר כיום יכולת לדמיין ולהשליך את התחושות שלנו על הצמחים הגדלים ומתפתחים וצומחים בסביבתנו וביוזמתנו בגינה.
האם יש אפשרות לאדם לחוות ,להכיר ולהרגיש באמת את החוויה של הצמח?
את שהות החמימה והאפלה בתוך הזרע, הבקיעה הדרמטית מתוך האדמה, המסע הבודד והעדין של הגדילה , ההתארכות למטה,פנימה אל עבר במים והמינרלים בעזרת השורשים?
האם החוויה האמפטית בין אדם לצמח היא סימלית בלבד?
האם בשונה מהצמחים אמפטיה לבעלי החיים היא נגישה ואפשרית יותר ?
לאדם אולי קל יותר להיזדהות עם הכאב המוחצן של חיה הנירדפת, עם הפחד, הרתיעה ,הבעות השמחה- הכישכוש של הזנב, ההיצמדות החתולית לחום אנושי?
האם ההיזדהות שלנו עם בעלי חיים מאפשרת יכולת לחוות תחושות אמפטיות יותר מעצם היותם דומים לנו?ומה עם צמחים?עצים, פרחים ,פקעות וקוצים?
העובדה שאין יחסי גומלין אנושיים בין הצמח לאדם באופן מהיר,מוחצן וישיר עשוייה אולי להיות לרועץ בטיפול במאה ה21.
הגינה והטבע פועלים בחוקיות עדינה ואיטית. הצורך להבין ,לפעול ולהקשיב לקצב של האחר הופך לאחד ממרכזי הטיפול.
היכולת להיות משמעותי בשביל האחר, ללמוד את אורחותיו, לטפל ולסייע לו לגדול ולחיות הופך לאבן יסוד בטיפול ב עזרת הגינה והטבע..
המטפל בעזרת טבע מדגיש לכל עשייה בגינה יכולה להיות מקבילה בחיי האדם.
הבקיעה של הזרע מהאדמה יכולה להיות אנאלוגית ליכולת האנושית להגשים יכולת ופוטנציאל מהכח לפועל.
היכולת לטפס ולשלוח קנוקנות תהיה סימלית ליכולת להעזר בסביבה על מנת לגדול מתוך סיטואציות פוגעניות ומנתקות.
היכולת הצמחית להישתקם משריפה ואסונות טבע יגויסו ליכולת לנו להישתקם ולגדול מתוך אסונות וטראומות.
היכולת הצמחית לפרוח בתוך הבוץ והרפש ( כמו הלוטוס למשל) תהיה אנאלוגית ליכולת שלנו להתמודד ולהביא את יכולותינו המופלאות בכל מצב של קושי ובוץ רגשי וחברתי.
היכולת להיות בשלווה בגם בתוך קמילה וסיום תהליך החיים תהיה אנאלוגית ליכולתנו לקבל מוות, זיקנה וסיום תהליכים בשלווה והבנה.
היכולת לראות תהליכים כללים בראי מערכת חיים אקולוגית ורב עונתית תהיה חשובה להבנת וקבלת חיינו כמכלול ותהליכך ולא רק כאירועים בודדים ומנותקים אלו מאלו – ועל ידי כך להתמודד טוב יותר עם צער, אבל , דיכאון ופחד אירעיים ומקומיים.
מה קורה כאשר המטופל מפסיק להתעניין ולדאוג לגינה?
מה קורה כשמתרחש "כשל אמפטי" בין המטופל לצמחיו? האם אז ניפסק הטיפול?
תשובתי היא לא.
הקשר הטיפולי מתרחש בין אנשים.הגינה והטבע הם מרכיב חשוב אך לא הכרחי בקשר הטיפולי בין אדם לאדם. לעיתים ,הטיפול והגידול של גינה, הופך לטכני, לחובה או מטלה מעיקה ללא הקשר החם.
יכולה אני לחשוב על מצבים שבהם הגינה הפכה גורם משני ואף שולי בטיפול ועדיין התרחש תהליך וקשר אמפטי,טוב ומעצים עם המטופל.
במילים אחרות .גם אם אין לנו יכולת או רצון להבין את "תחושות" הצמח שבעזרתו אנו עושים את המסע הטיפולי, עדיין מתקיים טיפול.
פרופסור אליהו רוזנהיים כותב : משמעותו של המושג אמפטיה הוא השתתפותו של אדם בתהליכים רגשיים והנעתיים ( מוטיבציונים )של האחר.המטפל ערני לפנימיותו של הזולת- מנסה לחוש מה שחש הזולת,לראות דרך עיניו ןלשמוע דרך אוזניו. מתן הד בתוכנו למתרחש בעולמו הסובייקטיבי של הזולת , על ידי הצעת נחמה,תמיכה נפשית והכלה את העובר עליו רגשית.
לסיכום-
אמפטיה הינה מצב רגשי המכוון לאחר הנובע מהמצב הרגשי של האחר ותואם אותו והכולל גם מרכיב קוגניטיבי של היכולת להגדיר את מצבו הרגשי של האחר
בגינה מתאפשר תיווך בין שני בני אדם על ידי הטבע והצמחים.[
התיווך יכול לסייע ולהרחיב את טווח הרגשות וההתנסויות האמפטיות המשותפות של המטפל והפונה. האמפטיה לצומח אינה הכרחית בטיפול .

בטיפול הנעזר בטבע והצומח אין עדיין יכולת לתקשר באופן מילולי עם הזולת הצמחי.
אין לנו יכולת להבין או לחוש את המוטיבציה של הצמח.
ולצמח אולי אין צורך , כמונו בתמיכה ונחמה ...
אך יש לנו יכולת לדמיין, לספר את הסיפור שלנו בעזרתו ואף למצוא הד למאבק ההירואי של הצמח לבקוע, לגדול, לצמוח, לפרוח ולהיות לפרי.
כל כך ברור...כל כך מובן,,, כל כך אנושי.
------------
כותבת המאמר : תמר בן נפתלי –מקימה ומנהלת מכללת תמר-ה ללימודי טיפול בעזרת טבע וגינון טיפולי ,במשך 20 שנה תרפיסטית באומנויות,שימשה שנים כמורה ויועצת חינוכית במשרד החינוך ,מרצה במכון ווינגייט במסלול לתרפיה בטבע, הרצתה שנים במכללת בית ברל במסלול לתראפיה באומנות ובמכללת גורדון. מקימת מרכז טיפולי "תמר-ה" לתראפיות בין תחומיות בעמק חפר, בעלת קליניקה פרטית לטיפול באומנויות וטבע.

ליצירת קשר tamara889@walla.co.il תמרה – 0528528943
אתרנו - tamara889@walla.com