ואני איש כותב על להיות אישה. 

איך אתחיל, איך אכתוב על "להיות אישה" ואנוכי גבר, זכר, איש...
אתחיל בסוף, בתובנה שהזדמנה לי: כדי להיות אדם שלם, כדי להבין את עצמי, כדי להבין מהן חולשותיי ויתרונותיי וכדי להגשים את התכלית לשמה אני קיים, עליי להכיר את האישה שבי ולהשלים עמה. לא, לא אישה במובן הגופני/מיני אלא אישה - כאיכות אנרגטית הזורמת בנימי נשמתי.

אינני מסתיר, מעולם לא אהבתי את הפרשנות המסורתית ל"עזר כנגדו", שכן נכתבה בעולם של גברים, על ידי גברים וככזו קיבעה ועדיין מקבעת דפוסי חיים לא שוויוניים.
הפרשנות המסורתית, כך בעיניי, חוטאת לעיקר: היא לא מאפשרת לנו גברים כנשים להתחבר עם מה שאנו באמת - אדם - ברייה המגלמת בתוכה שילוב של אנרגיות משני המינים, איש ואישה, אנרגיות השואפות להתאחד זו עם זו ולהגיע לשלמות.

להיות אישה
עבורי להיות אישה, משמע למצוא את האות ה"א שבקרבי, זו החסרה במילה איש. האות ה"א, המייצגת את האיכות האנרגטית הנשית הזורמת בנימי נשמתי, זו שהאיש שבי מנסה להדחיק, להכחיש ולרמוס ברגל גסה.

להיות אישה, משמע לגלות את התדר העדין המקשר אותי למכלול, ליקום, ל Fה"א סטריאו ברדיו הבין גלקטי אם תרצו. האות ה"א שבלעדיה אני קולט את מציאות חיי במונו - במקרה הטוב.

להיות אישה, בעיניי, משמע לקבל את האיכות העדינה, הנותנת, החומלת - זו היודעת להעניק עוד ועוד מבלי לדרוש לעצמה דבר.

להיות אישה, משמע להתחבר להיגיון הקר וליכולת לעשות את הדבר הנכון גם אם הרגש מסרב.

להיות אישה, משמע לגלות את הנתיב שהליכתי בו תוביל להגשמת התכלית שלשמה אני קיים:
להגשמת הפוטנציאל שלי כאדם ולמציאת התיקון הייחודי רק לי.

להיות אישה, משמע להיות אדם שלם לא יצור גס, גולמי המתהלך בכבדות בעולמו ועושה בו כרצונו, אלא אדם, ברייה בה מתקיימות בכפיפה אחת ובהרמוניה אנרגיות זכריות ונקביות, אדם הרואה עצמו חלק ממכלול ומבין את האחריות הנתונה בידיו לשמור על הקיים.

עבורי להיות אישה, משמע להגשים עוד בחיי את הנאמר בסיפור הבריאה הראשון: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" (בראשית א, כז).

רעיון זה שאני מביא בפניכם, כלל איננו חדש. מניתוח פועלן של הנשים המרכזיות בתורה: שרה, רבקה, רחל, לאה, ובעיניי הגדולה מכולן, תמר, אנו נוכחים לדעת כי לולא הכוונתן, לולא ראייתן למרחוק, לולא דחפו את בניהן ואת בעליהן לעשות את המעשה הנכון, לולא האות ה"א שבקרבן, הייתה העלילה המקראית פונה בכיוון שונה בתכלית.

שאלתם את עצמכם, מה היה קורה לולא החלטתה הדרמטית של שרה לגרש את ישמעאל ואמו למורת רוחו של אברהם? "...ותאמר [שרה לאברהם] גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק..." (בראשית כא, י).
שאלתם את עצמכם מה היה גורלו של עם ישראל, לולא רבקה שדחפה את בנה יעקב להקדים את עשו ?אחיו המועדף - ולגזול את ברכת אביו.
חשבתם פעם מה היה גורלן של כל הנבואות כולן לולא סיפור ההקרבה חסר התקדים של תמר, שבהחלטתה האמיצה להקים זרע מחותנה יהודה, ייסדה את שושלת בית דוד - בואכה המשיח...

לא, אינני טוען חלילה שאישים אלה היו נטולי איכויות נעלות, שכן נחשבו ליסודותיו הרוחניים של העם היהודי, אך עם זאת, מניתוח קורותיהם אנו נוכחים לדעת כי גם גדולי האומה נזקקו במסעם הרוחני לטאץ נשי - או במילים אחרות - היו צריכים למצוא את האות ה"א שבקרבם בכדי להפיק מעצמם את המיטב. ועל כך נאמר "אם בארזים נפלה שלהבת מה נגיד אנחנו אזובי הקיר"...

מדרך פרשנות זו, קל להתרשם כי רב המרחק בין היות האישה "עזר כנגדו" - כוח מסייע לגבר - ובין תפקידה האמיתי: דמות משפיעה, חכמה, מכוונת המסתייעת בקישוריה בכדי להניע את הסיפור המקראי - הוא סיפור חיינו - בכיוון הנכון.

כיצד מוצאים את האות ה"א אתם שואלים?
להלן שלוש דרכים שאני מכיר.

דרך התורה
במאמר "מדיטציה ארץ ישראלית" הדגמתי כיצד ניתן לראות בסיפור המקראי הזמנה להיכלות התודעה.
על דרך פרשנות זו משמשות הדמויות המאכלסות את העלילה ייצוגים למצבי תודעה שונים:
אברהם (שהנו דוגמה חיה לגבר שמצא את האות ה"א, והרי נקרא בתחילה אברם) מייצג את החסד - הסבלנות, הפתיחות והקבלה. יצחק מייצג את היראה - את יכולת הריכוז. יעקב מייצג את האמת, את הרגיעה - היכולת להיות נוכח כל כולו ברגע ההווה. יוסף מייצג את האיפוק. משה מייצג את לוחם החופש וכן הלאה.

על דרך הפרשנות המסורתית נהוג לתת את הדעת על הדמויות הגבריות בעלילה, אך מה עם אלה הנשיות? מהם הייצוגים התודעתיים אותן מסמלות הנשים?
נבהיר בעזרת מספר דוגמאות:
שרה אשת אברהם, זו שעל דרך הפשט עשויה לספוג סופרלטיבים כגון: אישה קשה, קנאית, קלפטע... מקבלת על דרך הפרשנות הרואה בא ייצוג תודעתי משמעות חדשה לגמרי: שרה מייצגת את קול ההיגיון הקר, זה הרואה את התכנית האלוהית, המחליטה באומץ לעשות את המעשה הנכון על אף מה שאומר הרגש - הוא אברהם.
רבקה אשת יצחק, זו שעל דרך הפשט עשויה להתקרא "תככנית, ערמומית, בוחשת בקדרה... מתגלה כזו הרואה באור בהיר את העתיד, המחוברת להבטחה האלוהית, המבינה מה צריך לעשות על אף כהות חושיו של בעלה יצחק - המייצג את יכולת הריכוז המושלמת.
תמר אשת ער מתגלה כהתגלמות האישה החזקה, היוזמת, הלוקחת את גורלה בידיה, זו המוכנה ללכת עד הסוף בעבור הדבר הנכון גם כאשר התנאים (אלה המיוצגים על ידי יהודה ושלושת בניו) אינם עומדים לצדה.

לחפש את האות ה"א על דרך התורה כך בעיניי, משמע להניח לרגע את דרך פרשנות הפשט, ולנסות לזהות את התפקיד התודעתי הנשי בעלילה. כך, נוכל להתחבר לחווה, שרה, רבקה, רחל, לאה, תמר... שבתודעתנו ובדרך זו להפוך לשלמים יותר.

דרך המדיטציה
מציאת האות ה"א דרך המדיטציה מסתכמת בעיניי בנקודה בה אנו חדלים לחוות את המציאות באמצעות חושינו והופכים נוכחים ברגע ההווה - הווים את הרגע . זהו הרגע הקסום בו האות חי"ת במילה חוויה מפנה מקומה לאות ה"א. זהו הרגע בו האות חי"ת, הגרונית זו היוצרת תחושת תקיעות, מפנה מקום לה"א, זו המסמלת זרימה אין סופית.

דרך הבחירה
מציאת האות ה"א באמצעות הבחירה, משמע מציאתה בחיי היומיום. בכל פעם שאנו מצליחים להתעלות בבחירותינו מעל יצרנו, מעל הרגלי חיינו, מעל הפחד, הספק והעצלות, ובכל פעם שאנו מוותרים על הנוחות שלנו ופונים לעזור, להקשיב ולתת לאחר.
בעידן המטרוסקסואלי החיבור לצד הנשי לובש בדרך כלל כסות סקסואלית, אופנתית - גבר הנתפס כרגיש, כמוהו כמדיף פרומון מפתה, אך המשמעות של "להיות אישה" במובן הרוחני, מתרוממת גבוה יותר מן ההיבט האופנתי, הגשמי, החולף. להיות אישה בעולמנו, משמע להציל את הקיים, לעדן את האלימות, לראות למרחוק - לשאוף לעולם טוב יותר.