להיות ישראלי 

השבוע נחגוג יום הולדת למדינה. חמישים ותשע שנים עברו מאז קרא דוד בן-גוריון לאומות המאוחדות "לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו, ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים", אבל נראה שעדיין לא הצלחנו להקים כאן בית אמיתי לעם היהודי.

קרוב לשישים שנה חלפו, אך רובנו עדיין מתקשים להגדיר לעצמנו מה זה נקרא "להיות ישראלי". יותר מכך, אם נהיה כנים עם עצמנו נגלה שאין לנו הבנה ברורה מי אנחנו, ואפילו קשה לנו לומר מה היינו רוצים להיות.

את כדורי הפלאפל והחומוס שאנו כה אוהבים אימצנו בחום מבני דודינו וחלק גדול מחוקי המדינה הם ירושה מימי שלטון המנדט הבריטי. גם על מאורעות העבר קשה לנו להסכים בינינו וברשתות החינוך השונות נלמדות במקביל מספר גרסאות שונות להיסטוריה שלנו.

תולדות עם ישראל

לכל מדינה בעולם יש אופי ייחודי שמכתיב את התרבות, החינוך והערכים המשותפים לאזרחיה. רק כאן, בארץ, למרות כל הניסיונות לאמץ סגנונות חיים שהצליחו במדינות העולם השונות, עדיין לא מצאנו את הדרך המתאימה לנו, ומיום ליום הקשיים רק הולכים וגוברים.

חכמת הקבלה מלמדת שקיימת דרך ייחודית לעם היהודי, ושמהלך החיים דוחף אותנו לגלות וליישם אותה כיום. כדי להבין מהי, נפליג למסע אחורה בזמן, מרחק כמה אלפי שנים מהיום.

בזמנים הקדומים ההם, האנושות הייתה מרוכזת בבבל העתיקה (אזור עיראק של ימינו), וחיה כמשפחה אחת גדולה ומאוחדת, בשלווה וברוגע, עד שפרץ המשבר הגדול. לפתע גדל באנשי בבל היצר האגואיסטי, וכל אדם התחיל להיות מרוכז יותר ויותר בעצמו.

אברהם סירב להסכים עם התופעה, ורצה להבין למה פרץ האגו פתאום. הוא חקר את עצמו ואת העולם הסובב אותו וגילה במהלך חיפושו שאם בני האדם יצליחו להתעלות מעל האגו המתגבר ולקיים ביניהם קשרי אהבה, ייפתח בפניהם מימד עליון יותר של הטבע, מימד רוחני, נסתר, שבו יחוו הרגשה של שלמות ונצחיות.

אברהם הבין שהאגו שפרץ פתאום יכול לשמש כקרש קפיצה לעולם הרוחני, אם רק ידעו איך "לעבוד" איתו בצורה הנכונה. הוא פיתח את השיטה לעשות זאת וקרא לה חכמת הקבלה – חכמה שמלמדת את האדם כיצד לקבל נכון, כך שיוכל לחיות מתוך הרגשת הנאה ותענוג בלתי פוסקים.

לאחר שפיתח את השיטה, החל אברהם להפיץ אותה לכל מי שהיה מוכן להקשיב. האנשים שבחרו ללכת בעקבותיו וחיו על פי שיטתו, לפי העיקרון הרוחני של אהבת הזולת, התקבצו לקבוצת מקובלים שהלכה וגדלה ונקראה בהמשך, "עם ישראל".

שאר האנושות נכנעה לשליטת האגו וכתוצאה מכך התפרדה ל"שבעים אומות". "שבעים האומות" הבסיסיות התפצלו במהלך הדורות לאומות רבות נוספות, כשלכל אומה מאפיינים ייחודיים משלה.

אהבת הזולת - נוסחה להצלחה

התפרצות האגו בבבל הייתה הראשונה בשרשרת התפרצויות אגואיסטיות שגברו כל כמה דורות ועיצבו את פני ההיסטוריה האנושית.

כל התפרצות כזו הייתה מנוף להתפתחות עבור עם ישראל ואומות העולם, במקביל. בכל פעם שהאגו התגבר, התאמץ עם ישראל להתגבר על הפירוד ולשמור על אהבה ואחדות בין חברי האומה.

לעומתם, שאר האנושות נכנעה לאגו שגדל, חיפשה דרכים חדשות לספק ולמלא אותו ונסחפה אחר הריגושים שהוא מציע. אותו התהליך הוביל גם להתפתחות הטכנולוגית שאנו מכירים כיום ולעיצובן של צורות המשטר, התרבות, הכלכלה והחינוך בעולם.

כל עוד שמרנו על האהבה והאחדות בינינו, שגשגנו רוחנית וגשמית. אך ברגע שבו גם אנו נכנענו לשליטת האגו והיחסים בינינו התדרדרו עד למצב של שנאת חינם, איבדנו את הדרגה הרוחנית שבה היינו. כתוצאה מכך נחרבה ארץ ישראל ויצאנו לגלות בת אלפיים שנה.

במהלך הגלות הממושכת שכחנו את השיטה כיצד להתעלות מעל האגו, והתקיימנו כעם אגואיסטי.

רק יחידי סגולה, נשמות שהוגדר להן תפקיד מיוחד בהתפתחות העם שלנו, עסקו בחכמת הקבלה והמשיכו לפתח אותה בסתר. היו אלה המקובלים שהמשיכו את דרכו של אברהם ופעלו בסתר בכל דור ודור. המקובלים הכינו עבורנו את הקרקע לזמן שבו נרצה לחזור לחיות חיים רוחניים המבוססים על אהבת אחים ונזדקק לשיטה כדי לעשות זאת.

בחזרה לארץ ישראל הרוחנית

בסוף המאה ה- 19 התחיל תהליך של חזרה לחיים רוחניים. שיאו של התהליך התבטא בדחף של בני העם היהודי לשוב ולהקים את מדינת ישראל.

הרעיון התרקם אט אט, עד שלבסוף התקבצנו ארצה מכל קצוות העולם, הקמנו את המדינה וזכינו לעצמאות.

במקביל, חכמת הקבלה שהוסתרה מאיתנו לאורך כל שנות הגלות מפני שעוד לא היינו זקוקים לה, החלה להתגלות ברבים. בתחילת המאה ה- 20 קבעו שני המקובלים הגדולים, בעל הסולם והרב קוק, שהגיע הזמן לגילוי החכמה ברבים: "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת" (בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה").

עכשיו, כשאנחנו כבר חיים במדינת ישראל והשיטה לחיים נכונים וטובים כבר זמינה לכל אדם, אנו צריכים לחזור ולהחיות מחדש את אותם ערכים שעל בסיסם קם עם ישראל, ולהשיב את יחסי האהבה בינינו.

זוהי הנוסחה שעל פיה הגענו בעבר להישגים עצומים כאומה, ורק היא מסוגלת להוביל את המדינה לפריחה בכל הרמות. לכן כתב "בעל הסולם": "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי אנו בני האידיאה".

העיקרון פשוט: לא ניתן לבנות כאן מדינה שתתבסס על עקרונות זרים, שיטות חיים או ערכים שמצליחים במדינות אחרות, כי השורש שלנו הוא ייחודי. אנו "בני האידיאה". ולכן הכוח העליון, סייע לנו לחזור לארץ ישר-אל, כדי שנבנה כאן מדינה שחיה על פי האידיאל של אהבת הזולת.  

להיות ישראלי

מקור המילה "ישראל" בצירוף המילים "ישר-אל", והוא מסמל את הרצון של האדם להתחבר ישר אל הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

"להיות ישראלי" פירושו לחיות על פי חוק הטבע הכולל, שגילה אברהם: "ואהבת לרעך כמוך". כלומר להתעלות מעל לגבולות התפיסה האגואיסטית הצרה ולפתוח את חושינו לעולם רחב ואינסופי, כפי שתיאר זאת בעל הסולם: "בביאת האדם אל אהבת זולתו, עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף אל עולם נצחי רחב".

מישראל באהבה לכל העולם

"מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה" (בעל הסולם, "הערבות").

חכמת הקבלה מלמדת שהטבע דוחף את כלל בני האדם בעולם לעלות מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ולא רק את העם שלנו.

האנושות, שבזמן אברהם עדיין לא הייתה בשלה לאהבת הזולת, זקוקה לה כיום כמו אוויר לנשימה. הכפר הגלובלי הקטן הפך למקום מסוכן ולא יציב, שזקוק לדרך חדשה. אנחנו, עם ישראל, הם אלה שתפקידם לספק לעולם את השיטה שתוביל אותו לאושר.

כשנתחיל למסור לעולם את השיטה לאיחוד ולאהבה בין בני האדם, נזכה לשלום ולביטחון. אף מדינה לא תרצה למחוק אותנו מהמפה וכולם ירגישו שיש בנו צורך ויתייחסו אלינו בכבוד ובהערכה, כי אנו נהיה אלה שנוביל אותם אל פסגת האושר.

מבוסס על המקורות: "מאמר לסיום הזוהר", מאמר "הגלות והגאולה", עיתון האומה – מאת בעל הסולם.