פסק זמן- פשוט להיות... 

אחד הדברים שגיליתי בחיי הבוגרים זה שחייבים לקחת פסק זמן.

כל אחד והפסק זמן שלו. אני מעדיפה חופשה משפחתית עם טבע ושמים.

ובעצם מה זה משנה? העיקר לעשות משהו שונה, לא שיגרתי, משהו שיטעין מצברים וירגש אותנו עד כדי כך, שלא נרצה לחזור לעולם האמיתי שיצרנו לנו.

עבורי פסק הזמן יוצר התחדשות. זה הזמן להעיר רגשות וחושים, זה הזמן לראות דברים אחרת, זה הזמן להוריד את השעון ופשוט להיות. פשוט להיות.

מהמקום האוטנטי הזה תמיד עולה מחשבה שמקדמת אותי. הפעם פסק הזמן המשפחתי גרם לי להבין שילדיי שלי רואים הרבה מעבר לאופק שלי- יש להם עולם שלם של אושר פנימי, יש להם את היכולת לראות בעיניים זכות מעבר למקום שהעיניים שלי נעצרות.

הם פשוט שם- בנוכחות מלאה עם כל החושים עם שפע של אהבה.

הם פשוט שם- הם מאושרים.

נכון שאושר זה לא מטרה, זה פועל יוצא של משהו אבל הרי, כולנו רוצים להיות מאושרים. השאיפה לאושר היא אחת מהשאיפות המחברות את כולנו, את כל בני האדם.

כל אדם נותן משמעות שונה למילה אושר, ומכאן כוחה וזהו יופייה. האושר גורם לנו להיות נוכחים בחיים במלוא העוצמה. נוכחים ממקום של שלמות, רוגע וחשיבה חיובית.

תחשבו רגע על חיוך של ילד מאושר, מה יש שם?

יש שם חופש בין הגבולות, יש שם אימרה עוצמתית של חיבור לאני הפנימי שלי. הדבר היחיד שמבדיל אותנו מהילדים הוא שאנחנו איבדנו את היכולת הטיבעית לאושר. אנחנו עסוקים בשיגרת היום גם אם הכל דבש.

לכן יקיריי, אנחנו צריכים פסקי זמן יזומים בחיים כדי לחדש ולהתחדש. פסקי זמן שיהיו כתובים ביומן הגדוש, פסקי זמן שנתרגש לקראתם וכשנחווה אותם פשוט נהיה שם- נהיה מאושרים.

אני מזמינה אתכם לפתוח יומנים, לתחום זמן ולהשאיר הכל פתוח. סימכו עלי, הדברים יזרמו והשפע שקיים מסביב יתגמל אתכם באושר ולו בגלל שיזמתם פסק זמן בחיים.