26 אוגוסט 2010
משל הרב והעז
זוכרים את אותו אדם אשר היגיע להתלונן אצל רבו כי כלו כל הקיצין וביתו הקט והדל אינו מספיק עוד להכיל את כל משפחתו? ובכן בסיפור הזה ייעץ הרבי למתלונן להכניס עז לביתו הקטן וכאשר נירעש המתלונן שהרי מצבו יוחמר מונים רבים, אמר הרבי, כך תעשה, ללא וויכוחים. לאחר הורה הרב למתלונן להוציא את העז מביתו. המתלונן היגע שוב לרבו והודה לו נירגשות על כי כעת רווח לו עקב המקום הנוסף הנירחב שכעת עומד לרשותו.
זה המשל, והנימשל? הנמשל הוא נושא הדמוקרטיה הישראלית, או יותר נכון הדמוקרטיה הישראלית שהפכה קלוקלת ובילתי ניתנת לחיים נורמלים בעבור מירב הציבור והרי ידוע כי גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה דינה להיתבטל. הנימשל הוא אנו כולנו ועל כך בהמשך.
בניגוד למקובל לחשוב הרי שהדמוקרטיה כצורת ממשל אינה מיקשה אחת. לא הרי הדמוקרטיה האיראנית כדמוקרטיה הישראלית ואלו אין להשוותן לדמוקרטיות השווצרית או השוודית בעוד אלו שונות מאלו האמריקנית והבריטית וכן הלאה והלאה.
השוני נעוץ בהקשר. קיימים אמנם עקרונות יסוד דמוקרטים משותפים שאינם תלויים לכאורה בזמן, מקום והקשר כגון חופש הביטוי, העיסוק, התנועה והשוויון לכל, אשר מהווים אקסיומות דמוקרטיות היפות לכל מצב שהוא יהיה אשר יהיה. אך מעבר לכך, שונים דרכי השלטון הדמוקרטי בהתאם למדדים משתנים כגון, מצב גאו-פוליטי, מצב ביטחוני קיומי, העדפות לאומיות, העדפות תרבותיות וכדומה. וכך, אין דינה של מדינת ישראל הדמוקרטית הנתונה עדיין לאיום קיומי, אשר המיעוט הערבי מחפש דרכים לפוררה מבפנים, אשר כ3-5% מתושביה היהודים הינם שוטמי ישראל ואוטו-אנטישמים חלקם מוצהרים וחלקם עדיין בארון, לדמוקרטיה השבדית לדוגמא (עלינו לסייג, השוודים עומדים להידמות לנו בתוך 10-20 שנים עקב הכיבוש האיסלמיסטי הזוחל בקירבם).
מכאן, למרות "האקסיומות (קבועות- בעיברית) הדמוקרטיות" לעיל, הרי שמדינות שונות יצרו מערכות כללים והתנהלות שונה בדיוק לאותן אקסיומות דמוקרטיות "מקודשות" לאמור, חופש הביטוי, העיסוק, התנועה והשיוויון לכל.
בניגוד לארצות הים בה הישכילו הלאומים ליצור את השקול בין 'הקבועות הדמוקרטיות' ולהתאימן באופן מושכל להעדפותיהם הלאומיות המיוחדות ולתנאים הסביבתים בהם הינם שרויים הרי שלא כך קרה במקומותינו.
הסיבה הניראית לעין היא שהותנו רבת השנים ויציאתנו מהגלות בעוד שזו עדיין בעליל לא יצאה מעמנו.
החיים היהודים בתפוצות התאפיינו בפילפול, בספקנות, בוויכוחים מפרים ומעמיקים אין סופיים בכל נושא המענין את הקהילה. תמימות דעים קהילתית מעולם לא שרתה בתפוצותינו. בניגוד ללאומיי ארצות הים אשר בנו את משטריהם בדם יזע ודמעות תוך ניסוי וטעיה בילתי פוסקים, לעיתים בהצלחה ולעיתים תוך כישלונות מחפירים, הרי אנו, העם היהודי, אין לנו מסורת שילטונית מאחורינו, אנו אך ברישא של הדרך לבנות תרבות שילטונית אשר תהיה תואמת לתנאינו הסביבתים כאשר עדיין אף לא החילונו ליצור תרבות שילטונית דמוקרטית מתחילתה.
מצב זה מהווה אנומליה מסוכנת מעין כמוה לכל מדינה שהיא ובפרט למדינת ישראל הנאלצת לעמוד על נפשה מדי יום ביומו. מחד, הפילפול, הספקנות והירידה לפרטי פרטים של סוגיות שונות יצרו ייחוד הקרוי כיום "הג'ניוס היהודי" שעקבותיו ניכרים ברחבי העולם במצויינות העיונית והמדעית היהודית. מאידך-גיסא, מצויינות זו תואמת בעיקרה לעם הנמצא בתפוצות שונות ולא לתלכיד עם היושב בארצו כלאום. אנו לא השכלנו למזג את המצויינות השיכלית הנובעת מפלגנות אינטלקטואלית מפרה, עם אורחות שילטון תקפות לאזורנו ולמצבנו הגאו-פוליטי.
רמת הפלגנות, חוסר הליכוד הפנימי, אמור אף שנאה מזוקקת בין פלגים ואידאולוגיות יריבות הינה סימן ההכר של הדמוקרטיה הישראלית. כבצבת ברזל נחנקת הדמוקרטיה שלנו תחת אצבעות חמדניות של דורשי טובת עצמם, והזיות אידאולוגיות פרועות של מחפשי סיפוק אישי בלבדי. הדמוקרטיה הישראלית יצרה טריטוריות ווירטואליות בתוך מדינת הלאום אשר מקעקעות את יכולת השרידות שלה ואפשר שתוריד את מדינת הלאום על בירכיה.
כל צופה בילתי משוחד יבחין בנקל כי השלטון אינו מצוי בידי אלו אשר להם הוא נועד דהיינו, העם ונציגיו בכנסת ובממשלה. השלטון במדינת ישראל נתון לאמיתו של דבר בידי חונטות אליטיסטיות אשר מנהלות את חיינו לכל דבר וענין מאחורי הקלעים. המדובר הוא בשילטון מערכת המשפט, המערכת הציבורית החד-אג'נדתית, התקשורת ושילטון האקדמיה.
המאפיין את כלל הסקטורים הללו הוא העובדה כי הם לא ניבחרו לתפקידם על ידי הריבון, הוא העם, הם פועלים במערכת חוקים ותקנות 'חוץ-שטח' הנימצאים הרחק מהנורמה הדמוקרטית הציבורית. הם אינם חייבים דין וחשבון לאיש ואין מוטלת עליהם כל ביקורת ולא אחריות שהיא במדה וכשלו והיכשילו.
דומה ואנומליה זו הולכת ומעמיקה הולכת ומחריפה. הסקטורים האליטיסטים הללו רואים בשליטתם על כלל האומה, חלקת אלוהים הקטנה שלהם אשר הוענקה להם בזכות ומסרבים לוותר עליה, יהי אשר יהי.
מאחר שהדמוקרטיה שלנו איבדה את הבלמים והאיזונים ומאחר שמערכת המשפט במדינת ישראל היא הבלם, המחסום שאינו מאפשר חזרה לאורחות שילטון תקינות, כך שנוצר מעגל אימים סגור שאין ממנו מוצא, חד גדיא אמיתי. הסיכוי כי נוכל במסגרת הקיימת להביא מזור לחיינו הציבורים קלוש ושואף לאפס באשר אנו נימצאים במילכוד, שלטון המשפט מונע חיים תקינים ודמוקרטים אך קיעקוע מערכת המשפט תביא לאותה התוצאה.
כאן עלינו לחזור לאותו משל הרבי והעז מהרישא למאמר. כל "פעולה" מביאה בעקבותיה "תגובה" וכך, עלינו לשקול בכל הרצינות הראויה, להשעות באורח וולנטרי, מוסכם ובר פיקוח את ההליך הדמוקרטי הישראלי שהפך קלוקל ומובילנו לחורבן, להשהותו למשך תקופה קצובה, נאמר לתקופה של חמש קדנציות דמוקרטיות דהיינו, 20 שנים, אשר בהן ישרור במדינת ישראל משטר "יחדני" אשר יהיה כפוף לחוק יסוד מיוחד ויתן סמכויות למצער בילתי מוגבלות (תוך תנאים מסויימים) ל"מערכת יחדנית" אשר תהיה על מפלגתית וכל מטרתה תהיה אחת, להכין, להסב ולשקם את השילטון הנאור במדינת ישראל. במסגרת זו יועמק החינוך ליהדות, ציונות ומוסר יהודי. יועמק הדבק המלכד את חלקי העם, הפלגנות שכה אופיינית לנו תושעה למשך אותם שני עשורים, אם לא בטוב אזי ברע.
לחילופין, אין לשלול מעבר זמני כניזכר לעיל לשלטון של "סנהדרין יהודית" אשר תשלוט בתבונה ובחוכמה בהתאם לחוכמת דורות היהדות ומוסרה, נוסך סוף האלף האחרון לפני ספירת הנוצרים וראשית האלף הראשון לספירה, אך עם סייגים שילטונים ובמגבלות ציבוריות תחיליות מוסכמות, לתקופה קצובה כאמור לעיל. הסנהדרין תהווה מוסד "יחדני" מוסמך, העליון על ממשלת ישראל אשר תהיה כפופה להחלטותיו.
כפי שמתנהלת מערכת המשפט שהפכה למערכת מישפחית המדירה במקומותינו את מירב הציבור מצדק ושיוויון לפני החוק, מערכת החינוך האקדמי המשליטה אג'נדה חד-צדדית כוחנית ומעוותת על ילדינו, מערכת תקשורת מוטה חריפות לכיוון אחד ומדירה, הלכה ולמעשה את מרבית הציבור מפתחון פה, הרי לעומת כל אלו ניראית מערכת המוסר והצדק היהודים כמערכת-על ראויה בהחלט.
ושוב לחילופין, קיימות גם שיטות נוספות לשינוי המצב הפוסט-דמוקרטי הבילתי ניסבל הקיים כגון: שינוי שיטת הבחירות לשיטת בחירות אזוריות ואישיות כמו גם שיטות חלופיות דומות אחרות, אך אין זאת סביר כי השיטה הפוליטית המשותקת כליל במסגרת הדמוקרטיה הישראלית הנוכחית, מסוגלת לחזור לעשתונותיה ולשנות רבות בדרך התנהלותה הנוכחית. לוואי ויכולים היינו לשנות דרכינו במסגרת השיטה הקיימת, שהרי הכל עדיף על הנאמר כאן, אך להוותנו זהו חלום באספמיה.
מצב הדמוקרטיה הישראלית כיום מורה כי במוקדם ולא במאוחר יעבור על מדינת ישראל מהפך טוטליטרי, חד-צדדי, מחטף מהפכני כוחני אשר לא יהיה לרוח ולטובת הציבור והעם וכך, יש לשקול ברצינות להקדים תרופה למכה ובאורח רצוני וולנטרי ולתקופה מוגבלת ותחת בקרה, ליצור אותו מצב אשר לא יצא משליטה.
אפשר ובאיבחת מבט ניראה השינוי האמור לעיל לכאורה אוטופי ואף הזוי, אך במחשבה נוספת, מחשבה נוספת רבה ועמוקה, אפשר ותימצא נקודות זכות רבות לדרך החדשה. ניתן לראות בגישה זו אנלוגיה הגורסת כי כאשר רשות מקומית או עיריה כלשהי קורסת, מכנסים אנו ועדה "יחדנית" קרואה, עצמאית ובילתי-תלויה-פוליטית, לנהל את המקום עד שהתושבים יתעשתו ויוכלו לנהל עצמם במו ידיהם. ניתן כמו כן לראות בדרך זו את 'הדמוקרטיה המתגוננת' אשר נילקחת, ד'לית ברירה, לקיצוניות חדשה, עד ארגיע.
ניזכור כי אותן סיבות ממש הגורמות כיום למדינת ישראל להידרדר במדד הדמוקרטיה תוך פלגנות מסכנת קיום, אלו הן הסיבות שבסופו של יום גרמו לחורבן בית ראשון ושני והפיצו את עמנו לכל רוחות השמים לגלות בת אלפי שנים חוצה לארצו. אלא שאז, בימים ההם לא היה מי שיעצור בעד התהליך הזה מלהתרחש. נקל לשער כי במדה והיה שילטון "יחדני" נאור ונחוש על מדינת היהודים המקראית, עם ישראל היה שוכן ברצף היסטורי במולדתו עד היום.
השבת המשטר הדמוקרטי לחיינו לאחר 20 שנות השעיה (תן וקח), יחזיר את כולנו, ובוודאי עתיד בנינו ונכדינו, לאיזונים הראויים. לפתע נכיר ונעריך את הטוב שהמשטר הדמוקרטי יכול להשפיע על חיינו וקרוב לוודאי כי לא ניפעל שוב כה בפזיזות וחוסר אחריות לקעקעו כפי השורר היום. הנה כי כן, בכך, נוציא מחיינו את ה"עז" לעיל מ"משל הרב" ורווח לנו. בעשותנו זאת נחזיר לדורות הבאים אחרינו את הסיכוי לשרוד בארצם.
האם אנו בנויים מהחומר המסויים והמיוחד הזה אשר יאפשר לנו לעשות את השינוי לעיל ולחזור לעשתונותינו? ימים יגידו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
