בתי אבות, עובד זר, עובדת זרה, טיפול בהורים, טיפול בקשיש, מטופלים חולים 

בס'ד

בתי אבות

מהו בית אבות? מי מגיע לשם?

בעידן שבו  אנו חיים , הרפואה מאריכה חיים, ואיתו מתארך הסבל של המשפחה סביב הזקן החולה,

שלא לדבר על המטופל עצמו,  שלרוב, גידל ילדים , השקיע את כל חייו כספו ובריאותו למען המשפחה , והנה הגיע היום שבו חלה, ונפל,  וזקוק לחסדי משפחתו, האוהבת והתומכת. כאן תחילתם של הצרות האמיתיות,

תחילה המשפחה מבועתת, ומחפשת פיתרונות,כולם נרתמים למשימה עושים  משמרות , שוכרים מטפלים ואחים . סדר היום של משפחת החולה משתנה .ואיתם סדר העדפותיה, ואז מתחילים החיכוכים . מהר מאוד כולם מתעייפים , ושואלים מה הלאה, ?? זהו הפתרון נימצא , עובד/ת זר/ה.

תחילה ,כולם שמחים , חוזרים לשגרה,  סוף סוף  ישנים בלילות , קופצים מבקרים, את הזקן בזמן הפנוי, הזקן ניראה מצוחצח, המטפל/ת  אדיב/ה ונחמד/ה  ואפילו הזקן זוכה להיקרא על ידם "סבא"   או אם תרצו  "סבתאל'ה".כולם מתפעלים , וואו  , איזה נימוס , איזה אדיבות... ואז, כולם נרגעים . מבקרים פחות , כולם סומכים על "סמוך"

המטפל שלנו מתחיל להשתעמם , התפקיד  נעשה קשה, הזר מתחיל להוריד תסכוליו על הזקן המסכן, הזר כבר מכיר את שעות הביקור , הוא סוגר את החולה לבד בבית וכל יום נעדר ליותר ויותר זמן, מבלה עם חבריו, או מזמן את חבריו לחינגות בבית הזקן,  ממלאים בית עם עשן סיגריות ,שותים אלכוהול, הזקן יכול לקרוא , להסריח, אין קול ואין עונה,  המטפל חוגג על הטלפון של הזקן, ומתחיל לעשות בביתו של הזקן כבביתו שלו. { רק חבל שהזקן מפריע לו}

חששות מתגנבים  בלב הילדים של הזקן , עקב שינויים נוספים בהתנהגות הזקן, מציבים מצלמה לאחר שילוח הזר לחופש, ועתה , תדהמה,  הזר המתוק והמתורבת מכה את הזקן, או מזניח אותו,

המשפחה מיואשת, מחליפה את הזר בזר נוסף , ובזר נוסף, ובסוף מגיעים למסכנה המתבקשת....

זהו מחפשים בית אבות.

אני לא יודעת איזה בית אבות אתם מכירים ???? אבל אני עבדתי  בהרבה בתי אבות..ואני לא מאחלת לאף קורא וגם  לא לי, להיות בבתי אבות בהם עבדתי. עזבו את התשלום המשולם לבעלי בית אבות. לפחות 18,000 שקל,[לפעמים יותר]  מה התמורה לתשלום הזה, מה מקבל החולה? והאם הוא מטופל??

נתחיל בזה,  יופי שכתוב בתיק הרפואי של הזקן שהוא סכרתי או דל מלח  , ופתק מאיר עיניים במטבח ,  שהוא סכרתי או דל מלח,  למישהו יש את הזמן לברר בתכל'ס מי מקבל מה?? כל מטפל חדש לרוב ערבי שמתקבל  לעבודה אתמול מחלק את האוכל היום , ללא בירורים מיותרים, כולם מקבלים לאכול מהכל, ההתחשבות היחידה אם יש לחולה שיניים , מקבל מנה רגילה, ואם אין שיניים מקבל בלנדר, כל המנה עוברת בבלנדר  טחינה, ולפעמים תוחנים מה שבא ליד , במילא אף אחד לא רואה הכל מתערבב,

הרחצה,  נראית  כמו שמשקים עציץ,  לא פעם החולה צועק שהמים  קרים מדי או חמים  מדי, למי זה מפריע ??? למטפל הערבי  טוב הלב???  החולה יוצא מהמקלחת רטוב,  סבון לא נגע בגופו,  למה הזקן מסריח אחרי רחצה, ???  הזקנים שעדיין יודעים לדבר , מספרים על כך ליקיריהם,  והעניין "מטופל"

אך מה קורה עם כאלה  שלא יודעים לספר, מכיוון שהם סנילים,???

מה בכוחה של אחות אחת קטנה לפקח, על התרופות שהיא מכינה ל – 30 חולים, או על המטפלים , או על המטלות הרוטיניות שלה,  או על שינויי התרופות והפקודות, או על השתייה שכולם יקבלו ולא יתייבשו, או על עומס הניירת שעליה למלא טרם עזיבתה את המחלקה, או על מדידת החומים והסימנים השונים? ומענה למשפחות, ולדרישותיהם. לפקח על הרחצות .כמה עניים יש לאחות אחת שמטילים עליה את כל האחריות, ומאשימים אותה בכל דבר שקורה במחלקה,

השכבת החולה, החולה נזרק למיטה שלו כמו שק תפוחי אדמה, לא פעם נפצע ברגליו או בידיו. ואם החולה סכרתי לעולם לא יבריא, וזהו כרטיס הכניסה שלו לעולם הבא,

ביקורת משרד הבריאות   כולם מתרגשים לקראתו, שכן הביקורת תקבע אם המוסד יקבל רישיון להמשיך בפעילותו,  כל הז'וקים  מסולקים מהמקררים, ומארונות המטבח,בודקים איפה לא חתמנו , לא לציין שחסר תרופה, לחתום שקיבלו,  נפרסים מפות . מקשטים בעציצים,  מנקים , ומבריקים, הכל נוצץ. מדים חדשים ויצוגיים  לעובדים , אוכל ביד רחבה, מחלקים מברשות שיניים בכל כוס של חולה עם שמו, מחולקים פורמולות לכל דורש, כולם מתחילים ב -6 בבוקר את העבודה , מבשמים את כל הפינות,  יופי הביקורת עברה בשלום  כעט חוזרים לשגרה, המפות מסולקות , ההזנחה חוגגת, המשפחות מגחכות, אבל אין לאף אחד ברירה, ההצגה ניגמרה ,  וכל זה רק על קצה המזלג, 

אז משפחות יקרות, פלא שאני תופסת את עצמי חושבת , אוי לי, מה יהיה  איתי???? רק שלא אגיע לשם  בבוא הזמן, כמה מפחיד, אוי  אוי    "אל תשליכני לעת זקנה"  אני שרה  לעצמי,

אולי תהיי זו את או אתה שתקום ותעשה מעשה, ותשנה את המצב.