''שבכול דור ודור עומדים עלינו לכלותינו'' 

מעטות הן תכניות הטלוויזיה, אשר מצליחות לזעזע ולהקים אותך מהכורסה הנוחה שבה אתה יושב; לא כל שכן לנקוט בצעד אקטיבי בעקבותיה. לא כך היה הדבר עם תכנית "המקור" בערוץ 10 מתאריך 25.08.10 כמופיע בלינק שבבלוג שלי.
בימים אלה ממש נמצאת מדינת ישראל בראש רשימת המדינות השנואות ביותר בעולם. אם אין בכך די נאלצת מדינת ישראל להתמודד גם עם שנאה מבית בניצוחם של אמנים ומחזאים ישראלים, של אנשי תנועת "שלום עכשיו", "מחסום watch" ו"גוש שלום" ושל אנשי אקדמיה.
באופן כללי, ניתן לראות כי עמים קטנים בעלי קשיי הגדרה עצמית ועצמאות זוכים בצורה כזו או אחרת לאהדה ולאמפתיה רבה מפעילי זכויות אדם וממדינות שונות, אך מדוע סוגיית העם הפלסטיני נמצאת כל העת בראש מהדורות החדשות, בעוד שסוגיית העם הצ'צ'ני, הטיבטי והכורדי לא? מדוע העולם לא מתנהג לרוסיה, לסין ולטורקיה באותה מידה כפי שהוא מתנהג לישראל?

לעניות לדעתי, אחת מהסיבות העיקריות לכך טמונה בעובדה שמדינות העולם משדרות תמימות דעים ובטחון בהחלטות הממשלות המייצגות אותן, בעוד שבישראל משום מה הדבר איננו כך. השמאל הישראלי (שאמנם קטן יחסית אך נשמע למרחקים) נאמן קודם כל לדעותיו ולהשקפת עולמו, לאחר מכן למדינתו ובסוף לממשלתו. דבר זה פסול מיסודו ומהווה חתרנות לשמה, שכן בפעולותיו הוא מתכחש למהות הדמוקרטיה ולשלטון החוק. הדבר לא נגמר בהשתייכות תמימה ל"שומר הצעיר" אלא ממשיך בהשתמטות מצה"ל עקב השקפות פציפיסטיות ופוליטיות ומסתיים בהנהגת חרמות ופעולות מחאה כמפורט במאמר זה.
השמאל הישראלי גורם למדינת ישראל את הנזק התדמיתי הגדול ביותר שניתן לדמיין. השמאל הישראלי חייב להבין שפעולותיו אלה יוצרות דה-לגיטימציה לממשלה הנבחרת ובכך גם למדינה בה הוא חי. דוגמה ממשית לכך תהיה העובדה שדיון על החרמת מוצרי התנחלויות ויישובים מעבר לקו הירוק הפך במהרה להיות דיון על החרמת כלל מוצרי מדינת ישראל, דבר הפוגע גם בו בסופו של דבר.
בבחירות האחרונות התרסק השמאל הישראלי לשפל חסר תקדים. אני מאמין שתוצאות הבחירות משקפות את הלך הרוח בקרב הציבור ומקווה כי מפלגות הימין יתחזקו ע"ח מפלגות המרכז מהן לא קיבלנו הרבה בלשון המעטה.
מס' המנדטים של מפלגות השמאל (העבודה, מרץ וחדש):
בכנסת ה-15: 39
בכנסת ה-16: 28
בכנסת ה-17: 27
בכנסת ה-18: 20

האסטרטגיה של הארגונים הפרו-פלסטינים היא פשוטה ומורכבת משני אלמנטים בסיסיים:
1. עמי העולם לרוב אינם מודעים למתרחש סביבם, בייחוד במזרח התיכון
(http://www.youtube.com/watch?v=fJuNgBkloFE), ולכן הראשון שימסור להם מידע (גם אם הוא לא מדויק) יהיה גם זה שישבה את תפיסתם ודעתם הראשונית (אותן יהיה להם קשה עד בלתי אפשרי לשנות). יש לציין כי משימתם זו הינה קלה במיוחד, בייחוד לאור העובדה כי אמצעי התקשורת העולמיים מוטים כנגד ישראל.
2. "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדה", על כן גם אם אנשים לא משתכנעים בפעם הראשונה, השנייה, השלישית או הרביעית סופם להשתכנע. כשוועד העובדים אליהם הם משתייכים מחרים יעדי נופש בישראל, כשהסופרמרקט השכונתי ממנו הם קונים לא מוכר סחורה ישראלית, כשבאוניברסיטה שבה הם לומדים מתארגנות הפגנות שנאה כנגד ישראל, כשאמנים אותם הם מעריצים מבטלים את הופעותיהם בישראל או כשהממשלה המייצגת אותם מחליטה על סימון מוצרים שמגיעים מהתנחלויות ומרמת הגולן סופם להשתכנע.

המלצותיי הראשוניות למצב המתגבש הן כדלקמן:
1. לעתים קרובות מובילי החרמות השונים ופעולות המחאה הם יהודים, כדוגמת אנשי אקדמיה (פרופ' ניב גורדון, פרופ' חיים בראשית) ואזרחי חו"ל (אדם שפירו). לשר הפנים הוקנתה סמכות לטפל בעניין זה באמצעותם של שני חוקים ונכון יעשה אם ינצלה:
א. חוק השבות, תש"י – 1950:
1. כל יהודי זכאי לעלות ארצה.
2. (א) העליה תהיה על פי אשרת עולה.
    (ב)אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש —
       (1) פועל נגד העם היהודי; או
       (2) עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה; או
       (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
ב. חוק האזרחות, התשי"ב – 1952:
11. ביטול אזרחות [תיקון: תש"מ]
(א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 , או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף קטן זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל.
(ב) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל.
(ג) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ורשאי השר לקבוע שביטול האזרחות יחול גם על ילדו הקטין של אותו אדם.
המלצתי בעניין זה נוגעת בעיקר לאזרחי ישראל, משום יהודים אזרחי חו"ל הנוקטים בחרמות ובפעולות מחאה לרוב לא מעוניינים להגר לישראל, ועל כן סנקציות אלה עלולות רק להגביר את עוצמת הלהבות. משכך, אני ממליץ לבחון אפשרות של הכרזה עליהם כעל "אישיות לא רצויה" (persona non grata), למרות שבאופן עקרוני מדובר רק על דיפלומטים עפ"י אמנת וינה.
2. לקבוע את ההסברה כמשימה לאומית, ליצור מרכז נתונים עולמי שירכז את כלל הפעולות בעניין ולערב במידה גבוהה את שר ההסברה, שר החוץ ומשרדיהם. על האחרונים להופיע בתקשורת הזרה, להעניק ראיונות ולקדם את הנושא באופן עקבי יחד עם שאר עמיתיהם לממשלה ולכנסת. אתר "מסבירים" היא יוזמה מבורכת, אך יש למנפה קדימה, להפיצה ברבים ולדאוג לעדכנה באופן שוטף.
3. להקים ולחבר בין נספחים, קונסולים, שגרירים, נציגויות, תאים ופעילים במדינות השונות. יש ליצור תכנית סדורה להעלאת העניין לסדר היום באותו היקף ויותר כמו תומכי הפלסטינים.
4. לאסור על משלחות ביקור ברצועת עזה ובכלל על מדיה זרה, שמנצלים את המצב לרעה ומעוותים אותו לאין שיעור. במקרים רבים המדובר בהצגה מתוכננת היטב.
5. להמשיך לתבוע מחבלים, טרוריסטים וארגונים ומדינות תומכי טרור ולערב בכך את המדינה. התארגנויות מקומיות, כגון "שורת הדין", צריכות לקבל מימון שוטף מהמדינה, שכן הם בעצם מחליפים אותה בעניין זה.

שיהיה ברור – דעות שונות הן לגיטימיות ואף ברוכות. יחד עם זאת, בדמוקרטיה קיים המושג "דמוקרטיה מתגוננת", שעל פי ויקיפדיה הוא:
"מנגנון של חוקים, תקנות ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האזרח במדינות דמוקרטיות במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופיה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופיה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסיה וכו'".
מצב בו אזרחי המדינה דואגים לשכניהם הוא גם כן לגיטימי וברוך, אך לא כשהדבר בא על חשבון "עניי עירך" וכנגדם.
כמו כן, אינני סבור כי תמיכה בתומכי טרור/ג'יהאד מהווה דעה לגיטימית, ועל כן אי אפשר להשוות מצב זה למקרתיזם, שלעתים נטען ע"י השמאל הישראלי.