בעבר כאשר הרופא המטפל בך המליץ לך על כריתת כיס מרה, ייתכן ונזכרת במכר או קרוב משפחה שעבר את הניתוח לפני מספר שנים: הוא שוחרר מביה"ח כעבור שבוע של אשפוז, זמן ההחלמה שלו היה ממושך ונותרה לו צלקת גדולה בבטן העליונה.
הגישה העדכנית לטיפול בכיס המרה היא לפרוסקופית (זעיר-פולשנית), וכיום זהו אחד הניתוחים השכיחים ביותר המבוצעים בבתי החולים בישראל.
במקום חתך אחד גדול - הניתוח מבוצע דרך ארבעה נקבים זעירים בדופן הבטן. הכאב לאחר הניתוח נסבל, ונמשך רק מספר ימים, וההחלמה בדרך כלל קצרה יותר. בדרך כלל ניתן להשתחרר מבית החולים ביום שלמחרת למחרת הניתוח, ובתוך שבוע אפשר לחזור לפעילות רגילה.
כיס המרה הוא איבר דמוי אגס (ובערך באותו גודל) הנמצא מתחת לצידו הימני של הכבד. תפקידו העיקרי הוא אגירת מרה שמיוצרת בכבד. המרה משתחררת מכיס המרה, ועוברת לאחר הארוחות דרך צינור עדין לתריסריון, שם היא מסייעת בעיכול, בעיקר של שומנים. כריתת כיס המרה אינה משפיעה על העיכול - המרה ממשיכה לעבור ישירות מהכבד לתריסריון.
מחלות בכיס המרה קשורות בדרך כלל להיווצרות אבני מרה. אבנים אלו מורכבות מגבישים קשים של מלחי מרה וכולסטרול שנוצרים בכיס המרה, ולעתים בצינורות המרה. לחוקרים ולרופאים עדיין לא ברור בוודאות מהם הגורמים ליצירת אבני מרה, ולצערנו גם עדיין לא ידועות דרכים למניעת יצירת אותן אבנים.
אבני המרה עשויות לחסום את מוצא כיס המרה ולגרום להתנפחותו, ובכך לכאבי בטן חזקים, הקאות ולעתים חום המעיד על דלקת. אם האבנים נוצרות או מגיעות לצינור המרה הראשי יכולה להופיע צהבת כתוצאה מחסימת הכבד.
אבחון וטיפול
האמצעי הנפוץ ביותר לאבחנה הוא הדמיית אולטרסאונד. במקרים סבוכים יותר יש לעתים צורך בבדיקות נוספות. אבני מרה אינן חולפות מעצמן. בחלק מן המקרים ניתן לטפל באבני מרה על ידי שינוי בדיאטה או תרופות - אולם טיפול זה נחשב כיעיל לטווח קצר בלבד, והבעיות בדרך כלל נוטות לחזור, עד שכיס המרה יוסר.
כריתה ניתוחית של כיס המרה הוכחה במשך השנים כדרך הבטוחה והיעילה ביותר לטפל במחלת כיס המרה
כיצד מתבצע הניתוח?
הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית. לאחר שהמטופל מורדם, מבצע המנתח חתך קטן באזור הטבור ומחדיר דרכו צינור (לפרוסקופ) ובו מערכת וידאו משוכללת וכן כבל סיב אופטי המחדיר אור לחלל הבטן. הניתוח מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסך וידאו גדול.
דרך שלושה חתכים קטנים נוספים מוחדרים מכשירי הניתוח, וכיס המרה מופרד מרקמות סביבו, מכלי דם ומצינורות מרה, ואז מוצא דרך אחד הפתחים.
אם נמצאות אבנים בצינור המרה הראשי יכול המנתח, לפי המצב, להחליט לפתור את הבעיה בדרך אחרת במועד מאוחר, לנסות להוציא את האבנים בגישה לפרוסקופית או לעבור לניתוח בטן מסורתי. לאחר כשכיס המרה מוצא מהבטן נסגרים הפתחים בעור בעזרת תפרים או מדבקות קטנות.
אצל מיעוט קטן מהמטופלים אי אפשר להשלים את הניתוח בשיטה הזעיר-פולשנית. זה יכול להיות משום שקשה להפריד את כיס המרה מכלי הדם באמצעות המכשירים הארוכים או שהאנטומיה של איברי הבטן היא כזו שמקשה על זיהוי מספיק שלו דרך עדשת המצלמה.
כאשר המנתח מחליט שלצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי - אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח". ההחלטה על ניתוח מסורתי, בין אם היא נעשית לפני הניתוח או במהלכו, היא החלטה של הצוות המטפל הנעשיית אך ורק לשמירה על ביטחונו ושלמות גופו של המנותח.
אחרי הניתוח
בהשוואה ל-6 שבועות של החלמה, לאחר ניתוח פתוח בשיטה המסורתית, מרבית המנותחים בלפרוסקופיה יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך שבוע מהניתוח (בהתחשב בסוג העבודה שלהם). אין מגבלה על מאמץ גופני או הרמת משאות פרט לכאבים בתקופה הקצרה לאחר הניתוח. יתרון נוסף של הניתוח הוא שבמקום צלקת גדולה - נשארים לאחריו רק ארבעה סימנים קטנים בעור הבטן.
האם ניתוח לפרוסקופי הוא בטוח וטוב כמו ניתוח מסורתי?
מספר רב של מאמרים בספרות הרפואית הראה כי לניתוח הלפרוסקופי שיעור דומה של סיבוכים כמו לניתוח הפתוח, אם הוא מבוצע על ידי צוות מיומן.
לכריתת כיס מרה לפרוסקופית, כמו לכל ניתוח, ישנם סיבוכים נדירים. יש לזכור כי לפני שמחליטים לבצע כל ניתוח שוקל המנתח את הסיכון בניתוח לעומת הסיכון במחלה ללא ניתוח. במרבית המקרים הסיכון בניתוח קטן באופן ניכר מהסיכון להשאיר את כיס המרה במקומו.
סיבוכים של כריתת כיס מרה הם נדירים, והם כוללים: דמם, זיהום, דלקת ריאות, בעיות בלב ופגיעה באיברי בטן שכנים (כמו צינור המרה המשותף או התריסריון). סיבוכים כאלו עלולים גם להצריך ניתוח או פעולה לתיקון המצב.
מה קורה לאחר הוצאת כיס המרה?
כריתת כיס המרה נחשבת לניתוח בטן גדול, וצפויה מידה מסוימת של כאב לאחריה. גם בחילה או הקאה בשעות הראשונות שלאחר הניתוח אינם נדירים.
מאד שכיח לסבול מספר ימים מכאבים בכתפיים. כאבים אילו מוקרנים מהסרעפת המגורה מהגז בו משתמשים לניפוח הבטן, והם נשלטים על ידי משככי כאבים רגילים. לאחר שהמנותח יכול לשתות ולאכול והכאב נשלט ניתן לשחרר מבית החולים.
פעילות ותנועה מזרזים את מהלך ההחלמה והם רצויים. רצוי לטפל בכאב בתרופות ולהתנועע ולא להגביל תנועה בגלל הכאב.
מותר להתקלח למחרת הניתוח על פצעי הניתוח. אם הפלסטרים נפרדים ניתן להחליפם בפלסטר חדש. ברוב המקרים ניתן לחזור לפעילות מלאה בתוך שבוע, כולל נהיגה, הליכה והרמת משאות.
במקרה ומופיע חום, צהבת בעור או בעיניים, כאבי בטן מחמירים או נפיחות רבה, בחילה או הקאות מתמשכים או הפרשה מתמשכת מאחד הפצעים קיימת אפשרות שמופיע סיבוך ניתוחי ויש ליצור מיד קשר עם המחלקה המנתחת. בכל מקרה, יש להגיע לביקורת מרפאה בתוך שבועיים מהניתוח, גם אם ההחלמה ממנו טובה.
הגישה העדכנית לטיפול בכיס המרה היא לפרוסקופית (זעיר-פולשנית), וכיום זהו אחד הניתוחים השכיחים ביותר המבוצעים בבתי החולים בישראל.
במקום חתך אחד גדול - הניתוח מבוצע דרך ארבעה נקבים זעירים בדופן הבטן. הכאב לאחר הניתוח נסבל, ונמשך רק מספר ימים, וההחלמה בדרך כלל קצרה יותר. בדרך כלל ניתן להשתחרר מבית החולים ביום שלמחרת למחרת הניתוח, ובתוך שבוע אפשר לחזור לפעילות רגילה.
כיס המרה הוא איבר דמוי אגס (ובערך באותו גודל) הנמצא מתחת לצידו הימני של הכבד. תפקידו העיקרי הוא אגירת מרה שמיוצרת בכבד. המרה משתחררת מכיס המרה, ועוברת לאחר הארוחות דרך צינור עדין לתריסריון, שם היא מסייעת בעיכול, בעיקר של שומנים. כריתת כיס המרה אינה משפיעה על העיכול - המרה ממשיכה לעבור ישירות מהכבד לתריסריון.
מחלות בכיס המרה קשורות בדרך כלל להיווצרות אבני מרה. אבנים אלו מורכבות מגבישים קשים של מלחי מרה וכולסטרול שנוצרים בכיס המרה, ולעתים בצינורות המרה. לחוקרים ולרופאים עדיין לא ברור בוודאות מהם הגורמים ליצירת אבני מרה, ולצערנו גם עדיין לא ידועות דרכים למניעת יצירת אותן אבנים.
אבני המרה עשויות לחסום את מוצא כיס המרה ולגרום להתנפחותו, ובכך לכאבי בטן חזקים, הקאות ולעתים חום המעיד על דלקת. אם האבנים נוצרות או מגיעות לצינור המרה הראשי יכולה להופיע צהבת כתוצאה מחסימת הכבד.
אבחון וטיפול
האמצעי הנפוץ ביותר לאבחנה הוא הדמיית אולטרסאונד. במקרים סבוכים יותר יש לעתים צורך בבדיקות נוספות. אבני מרה אינן חולפות מעצמן. בחלק מן המקרים ניתן לטפל באבני מרה על ידי שינוי בדיאטה או תרופות - אולם טיפול זה נחשב כיעיל לטווח קצר בלבד, והבעיות בדרך כלל נוטות לחזור, עד שכיס המרה יוסר.
כריתה ניתוחית של כיס המרה הוכחה במשך השנים כדרך הבטוחה והיעילה ביותר לטפל במחלת כיס המרה
כיצד מתבצע הניתוח?
הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית. לאחר שהמטופל מורדם, מבצע המנתח חתך קטן באזור הטבור ומחדיר דרכו צינור (לפרוסקופ) ובו מערכת וידאו משוכללת וכן כבל סיב אופטי המחדיר אור לחלל הבטן. הניתוח מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסך וידאו גדול.
דרך שלושה חתכים קטנים נוספים מוחדרים מכשירי הניתוח, וכיס המרה מופרד מרקמות סביבו, מכלי דם ומצינורות מרה, ואז מוצא דרך אחד הפתחים.
אם נמצאות אבנים בצינור המרה הראשי יכול המנתח, לפי המצב, להחליט לפתור את הבעיה בדרך אחרת במועד מאוחר, לנסות להוציא את האבנים בגישה לפרוסקופית או לעבור לניתוח בטן מסורתי. לאחר כשכיס המרה מוצא מהבטן נסגרים הפתחים בעור בעזרת תפרים או מדבקות קטנות.
אצל מיעוט קטן מהמטופלים אי אפשר להשלים את הניתוח בשיטה הזעיר-פולשנית. זה יכול להיות משום שקשה להפריד את כיס המרה מכלי הדם באמצעות המכשירים הארוכים או שהאנטומיה של איברי הבטן היא כזו שמקשה על זיהוי מספיק שלו דרך עדשת המצלמה.
כאשר המנתח מחליט שלצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי - אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח". ההחלטה על ניתוח מסורתי, בין אם היא נעשית לפני הניתוח או במהלכו, היא החלטה של הצוות המטפל הנעשיית אך ורק לשמירה על ביטחונו ושלמות גופו של המנותח.
אחרי הניתוח
בהשוואה ל-6 שבועות של החלמה, לאחר ניתוח פתוח בשיטה המסורתית, מרבית המנותחים בלפרוסקופיה יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך שבוע מהניתוח (בהתחשב בסוג העבודה שלהם). אין מגבלה על מאמץ גופני או הרמת משאות פרט לכאבים בתקופה הקצרה לאחר הניתוח. יתרון נוסף של הניתוח הוא שבמקום צלקת גדולה - נשארים לאחריו רק ארבעה סימנים קטנים בעור הבטן.
האם ניתוח לפרוסקופי הוא בטוח וטוב כמו ניתוח מסורתי?
מספר רב של מאמרים בספרות הרפואית הראה כי לניתוח הלפרוסקופי שיעור דומה של סיבוכים כמו לניתוח הפתוח, אם הוא מבוצע על ידי צוות מיומן.
לכריתת כיס מרה לפרוסקופית, כמו לכל ניתוח, ישנם סיבוכים נדירים. יש לזכור כי לפני שמחליטים לבצע כל ניתוח שוקל המנתח את הסיכון בניתוח לעומת הסיכון במחלה ללא ניתוח. במרבית המקרים הסיכון בניתוח קטן באופן ניכר מהסיכון להשאיר את כיס המרה במקומו.
סיבוכים של כריתת כיס מרה הם נדירים, והם כוללים: דמם, זיהום, דלקת ריאות, בעיות בלב ופגיעה באיברי בטן שכנים (כמו צינור המרה המשותף או התריסריון). סיבוכים כאלו עלולים גם להצריך ניתוח או פעולה לתיקון המצב.
מה קורה לאחר הוצאת כיס המרה?
כריתת כיס המרה נחשבת לניתוח בטן גדול, וצפויה מידה מסוימת של כאב לאחריה. גם בחילה או הקאה בשעות הראשונות שלאחר הניתוח אינם נדירים.
מאד שכיח לסבול מספר ימים מכאבים בכתפיים. כאבים אילו מוקרנים מהסרעפת המגורה מהגז בו משתמשים לניפוח הבטן, והם נשלטים על ידי משככי כאבים רגילים. לאחר שהמנותח יכול לשתות ולאכול והכאב נשלט ניתן לשחרר מבית החולים.
פעילות ותנועה מזרזים את מהלך ההחלמה והם רצויים. רצוי לטפל בכאב בתרופות ולהתנועע ולא להגביל תנועה בגלל הכאב.
מותר להתקלח למחרת הניתוח על פצעי הניתוח. אם הפלסטרים נפרדים ניתן להחליפם בפלסטר חדש. ברוב המקרים ניתן לחזור לפעילות מלאה בתוך שבוע, כולל נהיגה, הליכה והרמת משאות.
במקרה ומופיע חום, צהבת בעור או בעיניים, כאבי בטן מחמירים או נפיחות רבה, בחילה או הקאות מתמשכים או הפרשה מתמשכת מאחד הפצעים קיימת אפשרות שמופיע סיבוך ניתוחי ויש ליצור מיד קשר עם המחלקה המנתחת. בכל מקרה, יש להגיע לביקורת מרפאה בתוך שבועיים מהניתוח, גם אם ההחלמה ממנו טובה.
ד"ר עמיר סולד: יו"ר ומנהל רפואי של המרכז לכירורגיה. מנתח בכיר ומומחה בולט בניתוחים זעיר-פולשניים (כירורגיה לפרוסקופית). מייסד ומנהל היחידה לכירורגיה אנדוסקופית ב"איכילוב" ומייסד האיגוד הישראלי לכירורגיה אנדוסקופית.
המרכז לכירורגיה הוא פרי חזונם המשותף של טובי המנתחים בארץ שנועד, לראשונה בישראל, לספק שירותי רפואה מתקדמים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר של בית חולים פרטי, בנוחות של טיפול אישי ובעלות השווה לכל נפש.
אתר המרכז לכירורגיה: http://www.surgicalgroup.co.il/
המרכז לכירורגיה הוא פרי חזונם המשותף של טובי המנתחים בארץ שנועד, לראשונה בישראל, לספק שירותי רפואה מתקדמים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר של בית חולים פרטי, בנוחות של טיפול אישי ובעלות השווה לכל נפש.
אתר המרכז לכירורגיה: http://www.surgicalgroup.co.il/
