זוג צעיר, נשוי כ-9 שנים, שני ילדים (האחד בגיל הגן והשנייה בכיתה ב'). שניהם מפתחים קריירות מקצועיות, משקיעים בהן אנרגיות רבות, מחשבה, רצינות ומסירות, כמובן שהם חפצים מאוד להצליח בהן. בשלב מסוים שמו לב שיש בקיאים בקשר הזוגי, שפשוט נדחק הצידה מפאת ריבוי התפקידים והמטלות.
החליטו לא לוותר על הזוגיות שלהם והחליטו ולהגיע לטיפול זוגי.
במהלך הטיפול שנמשך כמה חודשים, עבדו במרץ על הקשר. בסדר העדיפויות של כל אחד מהם, הקשר הזוגי תפס מקום גבוה יותר. החלטה מודעת.
שניהם עשו עבודה מאומצת כדי שהטיפול יצליח, ואז החליטו לצאת לחופשה זוגית. יוזמה שלהם.
חופשה זוגית לא הייתה ברפרטואר שלהם מאז נולדו הילדים, ושניהם התרגשו מאוד לקראתה. כבר בשלב התכנון ניכרה התרגשות רבה, שמחה גדולה.
לאחר החופשה הגיעו לפגישה טיפולית וסיכמו אותה כך: "החופש היה תקלה, טעות".
כל אחד מהם רצה שהחופשה תצליח, אך בפועל כל אחד מהם חש שהחופשה מגיעה לו/ה באופן אישי, משום שכ"א מהם עבד כה קשה, ובאמת היה זקוק לפסק זמן.
את הזוגיות הם זכרו לפרקים, לא כל הזמן. הם לקחו חופש גם מהעבודה הזוגית שכה טרחו בה בשגרה ואף נעזרו בטיפול. הם אף אפשרו לרגישויות שונות שלהם לעלות על פני השטח ולשחק תפקיד דומיננטי בחופשה.
החוויה הייתה מאכזבת.
קורה, יש לפעמים, שאנחנו (הזוג), מחליטים לצאת לחופשה. שמענו שצריך להשקיע בזוגיות,ואנו אכן מחליטים לעשות כך.
אנחנו כבר סחוטים מהשגרה המעייפת, הדורשת, התובענית: מסדר היום הקצוב, משפע הפעולות והעשיות היומיומיות הבלתי נגמרות, מההורות התובענית (גילינו שלא קל להיות הורים מודרנים), מפעילויות הבית ואחזקת הבית שאינן מרפות. אנו עייפים מהחיים המהירים שלנו, מהמרוץ הבלתי פוסק אחרי.....מי יודע מה, ומחליטים לקחת "פסק זמן מהחיים". לשבור את השגרה, לעשות דברים אחרים, לחוות דברים אחרים, להחזיר לעצמנו את עצמנו וזוגיותינו, לתדלק את עצמנו בכוח ובאנרגיה להמשיך את המרוץ הנ"ל עד לפעם הבאה שנחוש כי אנו זקוקים לחופשה.
החיים המודרניים שאנו לוקחים על עצמנו בשמחה או בלית ברירה או בשילוב של שניהם, תובעים מאיתנו להיכנס למרוץ של הצלחות אישיות: עלינו להצליח בתחום המקצועי אותו בחרנו (או שהוא בחר בנו), להצליח בהורות, באחזקת הבית, ולא לשכוח שבדרך כלל אנחנו ממשיכים לשאת בתפקיד נוסף: צאצאים של הורינו, גם בזה אנו רוצים להצליח = להיות צאצאים "טובים" ועוד כהנה וכהנה דברים שלא הוזכרו כאן.
קורה לא אחת, שמרוץ תובעני זה משכיח מאיתנו את הדברים החשובים באמת: את היחסים הזוגיים, האינטימיות, חיי מין, היכולת לתקשר בצורה חברית ותומכת, היכולת ליהנות מהדברים הפשוטים, המובנים מאליהם הסובבים אותנו.
מומלץ בחום, ליזום חופשה זוגית על מנת להזרים אנרגיה בדברים חשובים אלו.
אולם, פעמים רבות הציפיות שלנו מהחופשה הזוגית המתממשת ובאה, ניזונות מסטריאוטיפים חברתיים, אותם מעבירים לנו במסרים שונים בדרכים שונות:
בחופשה אנחנו נחזור ונאהב כמו בתקופה הרומנטית אותה חווינו בתחילת היחסים הזוגיים שלנו, נוותר אחד לשני ללא מאמץ, נעשה הכול ביחד, נהנה מהכול באותו זמן ובאותה עוצמה, יהיו בחופשה הרבה סקס וארוטיקה, נסכים לאכול באותן מסעדות, לטייל באותם אתרים, נגלה סבלנות לגבי כל השיגיונות של בת/בן זוגנו, בן הזוג יגלה סבלנות אין קץ, למשל בקניות שאנו עורכות, ואנו לעומת זאת, נגלה הבנה לאותן התעניינויות "גבריות" של בן זוגנו וכו' וכו' וכו'.
וכשזה לא קורה, אבוי: מפח נפש, אכזבה, תחושה שאולי טעינו כשיצאנו לחופשה, אולי לא היינו צריכים לעשות זאת.
אני רוצה להדגיש שכאשר אנו יוצאים לחופשה, גם היחסים שלנו יוצאים איתנו לאותו מקום בדיוק. הם נמצאים שם איתנו, היחסים לא נשארים בבית (עם הילדים והבייביסיטר למשל).
לחופשה לא יצאו שני אנשים בתחילת הקשר הרומנטי. יצאו שני אנשים מפוקחים יותר לגבי הקשר, המציאות, החלומות האכזבות והתסכולים, והכל תלוי בנו ובהחלטותינו המודעות והבלתי מודעות לגבי טיבה של החופשה המסוימת. כל מיני רגישויות הדדיות ממש מחכות להרים ראש, אם רק נאפשר להן.
אם בחיי היומיום אנו נמצאים ביחד בסביבות 5-6 שעות ( להוציא שעות שינה), הרי בחופשה אנו נמצאים ביחד כמעט 24 שעות ויש זמן להכל: יש זמן לויכוחים ישנים, וגם לחדשים, יש זמן לגעת בפצעי הילדות של כל אחד מבני הזוג, יש זמן ליהנות זה בחברתו של זו, יש זמן לפנק, להיות רומנטיים, יש זמן לעלבונות ישנים ו/או חדשים לעלות על פני השטח ולקלקל את האווירה, בקיצור: אם לא נתאמץ לעשות את החופשה ראויה ומשיגה את מטרתה מלכתחילה, היא עשויה להתקלקל.
חופשה יכולה להיות מצוינת, אך יש לזכור את הערך של "שנינו ביחד וכל אחד לחוד". כמובן במינונים שנכונים לכל זוג, בתקופה של חופש.
כדי שהיחסים היוצאים איתנו יהיו נעימים ככל שניתן, קודם כל כדאי להחליט החלטה מודעת ואקטיבית שאנו נעשה הרבה למען ההצלחה. וכשם שבכל הצלחה צריך להשקיע, כך גם בחופשה מוצלחת צריך להשקיע, ועוד בזמן התכנון.
רדלוס ריקי, מטפלת זוגית, מוסמכת על ידי האגודה לטיפול משפחתי. עובדת בתחנה לייעוץ נישואין של עירית פ"ת ובקליניקה פרטית.
