דילמת האסיר - היא משחק מפורסם מאוד בתורת המשחקים, רבות נכתב וסופר עליו, אקדמאים כתבו עליו ופסיכולוגים משליכים ממנו רבות על התנהגותם של אנשים כיום.
למשחק גרסאות שונות, בגרסה המקורית המשטרה אוסרת שני אנשים שודדון ופשעון באשמת ביצוע פשע חמור. מכיוון שלבלשי המשטרה קשה להוכיחם על פשעיהם הם מכניסים אותם לחדרים נפרדים ונותנים להם את האפשרויות הבאות: אם שניהם ישתקו בחקירתם (ואז המשטרה לא תוכל להוכיח שאכן ביצעו את הפשע) הם יואשמו בעבירה קלה יותר כמו נהיגה רשלנית ויכנסו לכלא לשנה אחת. אם אחד מהם יבגוד וילשין הרי המשטרה תוכל לבסס את הוכחתה על דבריו ולהרשיע את השני. במקרה זה המלשין יזכה בחופש והנבגד יכנס לכלא ל- 20 שנים. אם שניהם יבגדו שניהם יכנסו לכלא ל- 18 שנים (ניכוי 10% כאות הערכה על שיתוף הפעולה). אפשר לסכם את המשחק בטבלה הבאה:
האפשרויות של שודדון
שותק בוגד
האפשרויות של שותק שנת מאסר לשניהם שודדון משתחרר ופשעון מרצה 20 שנים
פשעון בוגד פשעון משתחרר ושודדון מרצה 20 שנים 18 שנים לשניהם
לכאורה, לא קיימת דילמה - על כל שחקן לבחור לשתוק ובכך להבטיח את העונש המינימלי של שנה אחת אולי אפילו יקצרו להם שליש על התנהגות טובה והופ הם בחוץ. כדי להבין את ה"דילמה" ננסה להבין את המתחולל בראשו של אחד מהאסירים נניח שודדון. כאשר הוא חושב לעצמו מה לבחור הוא מנסה להבין מה יבחר פשעון: "אם פשעון יבחר לשתוק אז עדיף לי לדבר - כך אצא לחופשי. אם פשעון יבחר לדבר - כמובן שעדיף לי לדבר כי כך לא אקבל את העונש המקסימלי". נראה כי לכל בחירה של פשעון עדיף לשודדון שלנו לדבר. כאשר פשעון חושב מה לעשות, כמובן שהוא מגיע לאותה מסקנה.
כך, המשחק שנראה לנו פשוט למדי הופך מסובך ומפתיע ונראה כי שניהם יבחרו לדבר וכך ישבו את מיטב שנותיהם בכלא. האמת היא שהתוצאה לגמרי לא מפתיעה, בבוא האדם להחליט על טובתו או על טובת האחר הוא בד"כ מכריע לטובת עצמו - בעיקר כשהאחר זר לו. (כמובן שיש יוצאים מן הכלל כמו הורים לילדים ואף חברים טובים) פשעון ושודדון שלנו באופן טיבעי חשבו על טובתם האישית מה שגרם להם להחליט לשתוק ולשבת בכלא שנים רבות. מומחים מסבירים את התוצאות הלא רצויות שקיבלנו בכך ששניהם משחקים בחוסר ידיעה מה השני יבחר. כמובן שאם יכלו לדבר בינהם היו מסכמים לשתוק ואף להעביר את השנה במאסר בעזרה הדדית ובאחוות פושעים. אך כאשר האחד אינו יודע מה יבחר השני, הוא יכול רק לנחש ואת תוצאות המעשה הזה כבר ראינו.
משחק זה כמו עוד רבים אחרים משליכים ומאירים באור תופעות בחיינו, במציאות. למשל, אם תבקש טובה, קטנה ואף גדולה מחבר טוב לעבודה סביר שהוא ישמח לעזור לך. מפתיע לפעמים מה שאנשים מסוגלים לעשות למען זולתם, להשאר זמן נוסף בעבודה כדי לעשות גם את הטובה הקטנה לחבר, להשקיע מאמץ נוסף ולעזור לחבר בשיעורי הבית (למרות שאת שלך כבר סיימת) אכן, העולם יפה. לעומת זאת, כשאני מנסה לחצות עם רכבי צומת סואן אני בכל פעם מופתע מחדש שאנשים לא מוכנים להאט את מהירות נסיעתם אפילו לרגע ולאפשר לי לחצות את הצומת. האירוניה היא, שיתכן שאלו בדיוק אותם אנשים, אלו שעזרו לחבר בעבודה, נשארו למענו שעה נוספת, הקריבו שעת פנאי או מנוחה כדי לעזור לחבר להתגבר על מכשול. כעת, הם אפילו לא מוכנים להאט כדי לאפשר למי שחוצה את הצומת להשתלב בתנועה.
אז מה קרה פה בעצם? איך ניתן להסביר את השוני בהתנהגות של אנשים בסיטואציות השונות? דילמת האסיר מסבירה זאת כך: כאשר המשחק הוא איטרטיבי, כלומר - משוחק יותר מפעם אחת ואף פעמים רבות, סביר להניח שאנשים ישתפו פעולה, אבל אם משחקים פעם אחת, אנשים נוטים לעשות את הטוב ביותר עבור עצמם. חברים לעבודה נפגשים כמעט כל יום, סביר להניח שגם אתה עשית פעם טובה לחברך ולכן הוא יהייה מוכן לעשות זאת בשבילך, הוא מכיר אותך וטובתך וחברתך חשובה ורצויה לו ולכן יוותר עבורך גם אם זה רק בצפייה להחזר עתידי והכי חשוב, כשיש אפשרות למפגשים נוספים כל החשיבה שלנו משתנה.
לעומת זאת חציית צומת היא "משחק" חד פעמי, לא סביר שתפגוש שוב את האדם שיתן או לא יתן לך לעבור וכבר ראינו שדילמת האסיר המשוחקת פעם אחת סביר להניח שתסתיים בבגידה. במשחק עם הרבה איטרציות המשתתפים (לרוב) משתפים פעולה. כאשר משחקים פעם אחת, (לרוב) בוגדים.
כאשר משתפים פעולה, העולם הופך טוב יותר.
תיהנו.
תורת המשחקים ותורת הצפנים הם תחומים מאתגרים ומלאי עניין. בסדרת המאמרים שלי אנסה לעניין אתכם בבעיות, דילמות ופיתוחים המפורסמים והמעניינים ביותר בתחומים אלו.
אשמח לקבל פידבק או כל הערה בנושא,
יוסי
