קשה לקבוע האם אנו עדים לעלייה במספר האירועים של עבריינות נוער בישראל. אם לשפוט לפי הנאמר בתקשורת בכל פעם שמבוצע איזשהו פשע, אשר קטינים או קטינות נחשדים בביצועו, הרי שהתשובה היא כן. מדדים סטטיסטיים שונים יציעו מספרים שונים, חלקם סותרים. אולי הדרך היחידה לגלות את התשובה לשאלה זאת, היא לשאול עורך דין פלילי המתמחה בטיפול בתיקים של עבריינות נוער. בכל זאת, בשורה התחתונה התחושה היא כי בני נוער בישראל ערב העשור השני לשנות האלפיים מועדים יותר לעבריינות.
בין המואשמים בעלייה בעבריינות הנוער: סרטים אלימים, פורנוגרפיה, משחקי מחשב ושחיקה בסמכות ההורית. אנשי מקצוע רבים מדיסציפלינות שונות חקרו וחוקרים עדיין את הסיבות לפשיעה בקרב בני נוער, כאשר בכל הנוגע למרבית הסיבות, קשה להגיע להכרעה. כך, למשל, מנגד להאשמה כי סרטים אלימים ו/או בעלי אלמנטים מיניים בדרגות שונות מלהיבים את בני הנעורים ומעודדים אותם לדבר עבירה, נשמעת העמדה הגורסת כי סרטים אלה דווקא מספקים פורקן ליצרים המשולהבים גם כך בגילאים אלה. טיעון דומה בולט גם בנושא משחקי המחשב.
למרות הדעות השונות לכאן ולכאן, תפקידם של ההורים ומערכת החינוך בנושא עבריינות נוער דווקא נמצא די בקונצנזוס. גם כאן, ישנן סיבות רבות המועלות, כאשר כמה מהן הינן: ההתדרדרות שחלה במעמדו של מוסד הנישואין וריבוי הזוגות הגרושים, שחיקה בסמכות ההורית בעקבות תורות חינוכיות מתירניות יתר על המידה ועקב חוסר הצבת גבולות לילדים מגיל צעיר. הורים לבני עשרה מתקשים להטיל את מרותם על ילדיהם, עד אשר העניינים מתדרדרים לפלילים ועורך דין פלילי נכנס לתמונה.
מנגד, גם התרבות המודרנית רבת הפיתויים אינה נקייה מאשמה. בניגוד לחברות בעבר אשר העלו על הנס את הבוגרים ואת הזקנים בקהילה, התרבות המודרנית מאופיינת בהאדרת הנעורים. מגמה זו כשלעצמה, די בה כדי למוסס את הסמכות ההורית ואת הסמכות של האוכלוסייה הבוגרת בחברה. אל מול מגמה זו, מצטרפת לה גם השאיפה המודרנית לממון, לפינוקים ולפיתויים, אשר תוקפת את הנוער במסרים שיווקיים החל מגיל צעיר מאוד. משמעות דברים אלה, היא שכאשר נכנסים הילדים של המאה ה-21 לגיל העשרה, הם מתקשים מכירים בגבולות ומתקשים להתמודד עם איסורים, הם רגילים ללכת אחר תחושות ליבם, כאשר תחושות אלה מתוכנתות מאין ספור המסרים בהם הופצצו מינקות.
החוק בישראל מכיר במעמדו המיוחד של הקטין ומגביל את הענישה, תוך שאיפה עזה להביא לשיקום בני ובנות הנעורים תחת הענשתם. כשם שעושה זאת החוק, שומה עלינו להכיר בכך שלנו עצמנו תפקיד חשוב בחינוך הנוער ובשיקומו. כאשר הנוער נכשל בדרכו, אנו נכשלים לעמוד באחריות המוטלת עלינו. בעיה זו אינה יכולה לבוא על פתרונה אצל עו"ד פלילי כזה או אחר, סנגור או קטגור ואף לא אצל השופט. כאשר אנו מחנכים את הנוער להערכה עצמית בלתי מבוססת מחד ולסטנדרטים בלתי אפשריים מאידך, כאשר אנו גוזלים ממנו את המשענת המגולמת בסמכות בוגרת איתנה ומפקירים אותו להתוות את דרכו בכוחות עצמו, מבולבל ונטול כלים, כאשר אנו מרעיפים עליו פיתויים ומעניקים בידיו את כל הכלים, הסיבות וההזדמנויות למעוד – איננו יכולים עוד להטיל את האחריות על עבריינות נוער בידי גורם אחד ויחיד מלבד אנו עצמנו.
