במידה ושוטר עצר נהג, ביצע לו בדיקת אלכוהול שהעלתה כי הנהג נמצא במצב של שכרות, בסמכותו של שוטר לפסול את רישיון הנהיגה מיד לאחר בדיקת אלכוהול המבוצעת. הנהג יוזמן לתחנת המשטרה כדי לעבור שימוע אצל קצין משטרה. אם יחליט הקצין שאכן אירע מקרה של נהיגה בשכרות, בסמכותו לפסול רישיון בפסילה מנהלית לתקופה של 30 עד 90 יום.
לרוב, בדיקת אלכוהול מתבצעת באמצעות מערכת הינשוף שמתמחה באיתור מקרי נהיגה בשכרות.
עד שנת 2005, בתי המשפט הסתמכו על שוטרי התנועה אשר זיהו בהתנהגותם של נהגים מאפיינים המעידים על נהיגה בשכרות ועצרו אותם ללא כל ביצוע של בדיקת אלכוהול. למשטרה הייתה בדיקת אלכוהול אנושית אם תרצו, והיא הייתה בודקת הליכה בקו ישר, נגיעה באף תוך עצימת העיניים, התנהגות כללית, ריח פה וצורת דיבור.
רשימת המאפיינים הפכה ללא רלוונטית עם כניסתו של מכשיר הינשוף לשימוש המשטרה – מכשיר אשר מבצע בדיקת אלכוהול ומשווה אותה לרמת שכרות אשר נקבעה כתקינה בחוק. המכשיר מציג את ריכוז האלכוהול באוויר שנכנס אליו.
במסגרת ניסיונות המשטרה והגופים השונים להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות, קבע המחוקק כי על בית המשפט לגזור על הנאשם פסילת רישיון של מינימום שנתיים. המחוקק הותיר לבית המשפט שיקול דעת מסוים וקבע כי בית המשפט רשאי להורות על פסילת רישיון לתקופה קצרה מהמינימום תוך ציון הנסיבות להקלה בעונש, אם כי ברגע שהתקבלה בדיקת אלכוהול שעברה את הרף המותר, שיקול הדעת הופך ללא קיים.
נהג אשר עבר את הרף המותר בביצוע בדיקת אלכוהול צפוי להיערך למערכה לא קלה בבתי המשפט, שנוקטים ביד קשה וענישה חמורה בנושא זה. במקרים רבים בתי המשפט פוסקים את העונשים הגבוהים ביותר הקבועים בחוק בכל הקשור למצב של בדיקת אלכוהול שעברה את הרף.
ישנן כמה טענות אפשריות לגבי רף האלכוהול הנהוג בישראל, שלפיו מחליטים את מדד תוצאות בדיקת אלכוהול. הטענה היא שהרף בישראל נמוך באופן יחסי לעולם. טענה נוספת היא שהרף איננו מתיישב עם המציאות – לפי הרף הנוכחי, כוס יין אחת או כוס בירה, כמויות לגיטימיות לגמרי, מכניסים אדם תחת הגדרה של נהיגה בשכרות ואם יבצע בדיקת אלכוהול הוא ייתפס כשיכור.
בנוסף, כמות האלכוהול משפיעה על אנשים שונים בצורה שונה – ישנם אנשים שגם אחרי כמות נכבדה של אלכוהול עדיין צלולים לגמרי וישנם אנשים שכמה לגימות מכוס יין משכרות אותם - ולכן אין תוצאות בדיקת אלכוהול אמנם אחידות אצל כל הנבדקים אך ההשלכות הן שונות.
