תשמעו תשמעו 

הפגיעה בשמיעה היא מכת מדינה, לכך אחראים לא רק מוזיקת המועדונים (בום בום בום שמעלה אבק מהרצפה), אלא גם ובעיקר החשיפה לרעש מזיק בעבודה.
חשיפה ארוכת שנים לרעש חזק גורמת לפגיעה (ירידה) בשמיעה ואיתה לעתים גם לצפצוף מתמיד ומטריד הנקרא "טינטון".

שכיחות גבוהה לפגיעה זו בקרב העובדים, ועל כן מטעמים של "חסכון למשק" יזמו "נערי האוצר" תיקון לחוק הביטוח הלאומי לפיו במסגרת "חוק ההסדרים" (שהוא חלק מחוק התקציב) הוסף לחוק הביטוח הלאומי, ס' 84 א'. סעיף זה ואופן חיקוקו זכו לקיטונות של ביקורת מכל עבר, ברם משנכנס לספר החוקים – הוא מיושם במלואו. מטרת הסעיף – שימת סכר על מבול התביעות בגין ירידה בשמיעה (בביטוח לאומי) לרבות הנספח המכונה "טינטון" – המקנה 10% נכות בהתקיימו.

ראשית נקבע בסעיף זה שמי שנחשף לרעש מזיק יוכר כנפגע בעבודה אם ממוצע ירידת השמיעה בכל אוזן אינו פחות מ-20 דציבל, כך אושר לאחרונה בפס"ד אלון בביה"ד הארצי לעבודה.

עוד קובע ס' 84 א' שבנוסף לתנאי ההכרה בפגיעת שמיעה – על התובע בגין טינטון להציג רשומות רפואיות לפיהן חלה ירידה בתפקודו עקב הטינטון והוא הופנה לטיפול רפואי עקב כך פעמים חוזרות ונשנות.
במה דברים אמורים?
בחינה פרקטית מעלה שהתנאה זו אין לה יסוד רפואי, עובדתי ומשפטי. מטרת התנאי – כפשוטו – לסכל אפשרות להגיע להכרה ולנכות בגין טינטון:-
נפגע שמיעה הסובל מטינטון ופנה לרופא א.א.ג – לטיפול, מוסבר לו שאין טיפול לטינטון וכי עליו להסתגל לקיומו. לכן – מדוע ישוב ויחזור לטיפול? טינטון אינו ליקוי תפקודי, והתנאי – ריק מתוכן; אלא מה "המחוקק אינו משחית מיליו לריק" – ועל כן פרש ביה"ד הארצי לעבודה את לשון החוק כך שלצורך הכרה בטינטון אותו טיפול "חוזר ונשנה" (שחייב להופיע ברשומות) הוא ליקוי תפקודי הנובע מהטינטון, לדוגמא עייפות מהפרעה בשינה שהטינטון גורם, ועצבנות מההטרדה הקבועה והמציקה הנגרמת ממנו.
כאן – תרופות הניתנות לשינה ובדיקה במכון לשינה, וטיפול נגד העצבנות (פסיכולוג / פסיכיאטר) יכולים להעיד על "טיפול חוזר ונשנה בגין הפרעה תפקודית הנובעת מהטינטון – "כדרישת החוק".
בפסק דין ברלכיס ואח' פורש ופורט ס' 84 א' ובו נקבע כי נדרשת מסה של טיפולים מעין אלה לרמת הוכחה המספקת את התנאי שבחוק.

הוכחת חשיפה לרעש מזיק, ונזק הנגרם מרעש זה לשמיעה – אינם קלים, קיימת גם תקופת התיישנות קצרה (שנה) לתביעה – מעת גילוי הפגיעה, ועוד מכשולים ומכשלות ועל כל זה עוד בא ס' 84 א' על גזרותיו!

אם אין בדעת המחוקקים לפצות בגין פגיעה בשמיעה שנגרמה מהעבודה – יבטל את התקנה המאפשרת זאת, ואולם דרכי עקלקלות בהן הלכו בחקיקת ס' 84 א' השיגו תוצאה הפוגעת במטרת חוק הביטוח הלאומי (פיצוי על נזק / נכות שנגרמו מעבודה), ההכרה בנכות זו (בעיקר לגבי הטינטון) הפכה וירטואלית וכמעט בלתי אפשרית להשגה. חקיקה על דרך "הקומבינה" לפיה לא מבטלים את נכות השמיעה, אלא מעקרים את האפשרות להשיגה בכך שהיא נותרת מוצג וירטואלי: ע"י "תיקון" החוק לרעת קהל המטרה שלו – הופך החוק ל"כאילו" – מעין הצהרה ריקה וחסרת תוכן ממשי נוסח "כן – אבל" – שמסתיים בכמעט לא כלום, כל זה – כדי לחסוך על גבם וחשבונם של הנכים.

אוי לחברה העושקת את נכיה ומתפרנסת מהם, היכן המדיניות הסוציאלית והיכן שרי העבודה והרווחה? ואיפה המחוקק?

יש לבטל לאלתר סעיף מזיק זה! – המדובר בדבר חקיקה רע שהורתו בחטא והוא רצוף פגמים קשים וליקוייו כה רבים עד שמוטב היה שלא נולד.

ע. שילוני, עו"ד