שאלות שגרושים וגרושות שואלים לגבי קשרים חדשים ופרק ב' 

מקבץ שאלות שנשאלו בפורום גרושים וגרושות בתפוז ובפורום מתגרשים בוואלה:


"זמן ההחלמה" עד שמתחילים לחפש פרק ב'

"מה לדעתך פרק הזמן שצריך לעבור מהגירושין ועד שמתחילים לחפש שוב? כל הבלאגן שהיה לי עם אשתי לשעבר ממש הוציא לי את כל החשק להתעסק במשחקי המינים. מצד שני - אני לא רואה את עצמי לבד לטווח ארוך.
יש איזו "תקופת החלמה" שצריך לחכות שתסתיים?"

זמן ה"החלמה" של כל אחד, מהרגע שמתגרשים, ועד הרגע שרוצים להתחיל לחפש שוב, משתנה בין אדם לאדם.

יש אנשים שיתחילו לחפש מיד עם תום הקשר הקודם (ואולי עוד קודם). חלקם מחזיקים באמונה ש"רק אהבה מרפאת מלב שבור" ולכן ממהרים לחפש להם אהבה חדשה.

אחרים מתלבטים, לוקחים את הזמן לחשוב ולראות איך הם מרגישים. במיוחד אם הגירושים היו כואבים, הותירו משקעים וצלקות, ומכאיבים לילדים, למשפחות או למתגרש עצמו - זמן ההחלמה מתארך עוד יותר.

בכל אופן, אם כבר חלפה שנה שלמה, ועדיין אתה מרגיש "מחוץ למשחק" שים לב אם אתה לא זקוק ליעוץ קצר, שיעזור לך להתאושש מהמשבר, לחזור למסלול ולהשתקם. עד שנה - זה עדיין סביר.


איך מתחילים שוב?

"אני גרושה 5 שנים ועדיין לא התגברתי על הכאב ועל זה שהוא אהבתי היחידה שאיתו רציתי להזדקן ביחד שהענקתי לו 2 פרחים מקסימים לעולם פשוט בקור רוח כזה עזב בלי להתלבט או לחשוב שוב עזב אותי אבל יאמר לזכותו שאת הילדים הוא לא עזב אןתם הוא אוהב והקשר איתם מעולה אני עכשיו רוצה קשר חדש רק לא יודעת איך מתחילים אולי אני חוששת מעוד שיברון לב"

"חמש שנים זה באמת הרבה זמן. הגיע הזמן לחזור לחיים, להתחיל מחדש, לחזור למסלול, להשתקם ולהתגבר...

את חוששת משברון לב נוסף. וזה כל כך טבעי! הרי הפעם הקודמת נגמרה עבורך בהפתעה. את אומרת שהוא עזב בקור רוח, בלי להתלבט ולחשוב. אבל האמת היא שרוב האנשים כן מתלבטים וחושבים הרבה מאד לפני שעוזבים. אולי גם הוא חשב והתלבט... ואת לא היית מודעת. אולי לא דיברתם מספיק. אולי מערכת היחסים שלכם היתה חסרה מכל מיני בחינות. כי מעבר לפרחים המקסימים = הילדים = צריכים להיות עוד המון דברים בקשר זוגי טוב. אם מישהו עוזב קשר, כנראה שהקשר לא היה כל כך טוב...

אם את מרגישה שהפחדים שלך עוצרים אותך מלהמשיך הלאה, ועברו כבר חמש שנים, אני מציעה לך לגשת ליעוץ מקצועי קצר וממוקד - שיעזור לך לבדוק למה את תקועה ואיך את יכולה להמשיך קדימה.

אל תוותרי לעצמך. חשוב להשתקם!


בטיחות ובריאות:

"אני גרושה כמעט שנה ועכשיו הכרתי מישהו ואנחנו מתקדמים לנו לאיטנו.
עד היום הייתי בעשר שנים של בטחון בתחום המיני עם אותו בן זוג.
איך אני אמרוה לבקש מהנוכחי שיעשה בדיקת איידס לפני שנישכב.
לא רוצה להישמע פנאטית אבל אחרי הכל (חוץ מזה שאני לא רוצה למות
יש לי ילד לגדלשורה תחתונה - איך מבקשים ונשארים בחיים"

"התשובה לשאלתך הכי פשוטה שאפשר: פשוט מבקשים!
את לא צריכה להתבייש לבקש מהחבר החדש לעשות בדיקת איידס. זה לגמרי מקובל היום. כמובן שגם את תעשי את הבדיקה במקביל. רצוי אפילו שתלכו לעשות אותה יחד - כי בדיקת איידס פותחת הרבה פעמים שיחות מעניינות על החיים, על הבריאות, על המוות, על העתיד...

אל תראי בזה מכשלה ועונש - ואז זה גם לא יהיה מכשלה או עונש.
זה יהיה עוד שלב שאתם עוברים יחד בזוגיות שלכם....
בסך הכל - שלב משמח - כי הוא מעיד שאתם רוצים להתקרב עוד
ומתכוונים להיות חשובים אחד עבור השני
(כי אף אחד לא עושה בדיקת איידס לפני סתם סטוץ....)".


הבת מתביישת בבן הזוג החדש:

"לאחר שנה מיום הגירושים היכרתי בן זוג,והקשר בינינו נהדר,אני גרושה + 2 ילדים,הוא רווק. אנו גרים יחד כבר חצי שנה, זה לא פשוט ,אך בהחלט היחסים בריאים,עם תחושה אמיתית של אהבה,יציבות וביטחון. בתי בת 10 וחצי,והילד בן 6 וחצי. הבעיה היא שהילדה מיתביישת להודות בפני חברותיה שבן זוגי הוא אינו אביה בעצם,היא מסתירה,כשמגיעה חברה אז בתי אומרת שזה הדוד שלה, הקשר בין בתי לבן זוגי הוא נהדר כשלעצמו.
אך המצב מביך אותה,מה עושים?"

"לא סיפרת מה קורה עם בעלך לשעבר. האם בנה לעצמו משפחה? האם גם הוא מאושר ו"משוקם"? אני שואלת, כי הרבה פעמים הקושי של ילדים לקבל את החבר החדש של אמא, נובע מאיזה סוג של "הגנה" שהם מגינים על אבא שלהם, במיוחד אם הוא לא כל כך הצליח כמו אמא...

הסבר אפשרי נוסף קשור לגילה של הילדה. הבן הקטן שלך עדיין קטן מדי, אבל הגדולה כבר בת 10 וחצי - מבינה עניינים. עוד מעט אפילו מתחילה את גיל ההתבגרות. בגיל הזה הילדות/נערות מגיבות מאד קשה לרמזים למיניות של מבוגרים (אופייני לשמוע קריאות "איכס" כשהן רואות על מסך הטלויזיה זוג מתנשק). זו תופעה טבעית, קשורה לגיל שלהן, שתחלוף עם הזמן. אבל בנתיים הן נבוכות ומבוישות.

לכן, יכול להיות שלא כל כך נח לבת שלך לראות בבית סימני אהבה וקירבה (במיוחד אם היא לא זוכרת כאלה בינך לבין אבא שלה). כשאתם לבד בבית - זה עוד איכשהו בסדר. אבל מול חברות - זה אולי קשה יותר, ולכן היא מעדיפה לא להכנס לפרטים ולא לדייק בטיב היחסים בין הגבר הזה לאמא שלה...

אל תדאגי, זה אמור לחלוף עם הזמן. כל זמן שהאוירה בבית אוהבת, חמה ובעיקר יציבה - זה יעזור לה לקבל את הקשר ואת החבר החדש שלך. לאט לאט תרגישי איך זה משתפר."


הבת של אשתי מקנאה בבתי:

"אני גבר גרוש (+1) שהחל פרק ב? בחיים וגר ביחד עם בת זוג חדשה (גרושה אף היא) ולה בת בגיל 8 וחצי. יחסי עם בתה טובים למדי, ואני משתדל להרעיף עליה אהבה, עם זאת משתדל לא להיות רך מדי, ולמלא את תפקיד האב בבית באופן הטבעי ביותר (להיות רך כשצריך אך גם לכעוס ולהעמידה במקומה כשנדרש). עם זאת אני עדיין מוצא עצמי פעמים רבות "מפחד" לכעוס כשצריך, וזאת משום שהיא נוטה בקלות להיעלב ולחשוב שאני כועס עליה, אפילו גם כאשר בפועל אינני כועס (מספיק טון דיבור שאיננו "מלטף" או טון דיבור ענייני בכדי שהיא תחשוב שאני כועס עליה). אנו ביחד כבר יותר משנתיים, ואביה הביולוגי ממלא תפקיד שולי בחייה. אני מרגיש את הצורך שלה באהבת אב ואף ומשתדל למלא זאת, אולם לא תמיד הדבר מספיק בעיניה. בימים שבתי (הקטנה יותר) נמצאת אצלנו (אחרי יומיים שלושה שלא ראיתיה), הבת הגדולה מקנאה אם היא רואה שאני מקדיש לקטנה יותר זמן, ונוטה לכעוס יותר.
כיצד עלי לנהוג - מצד אחד אינני רוצה לפגוע בגדולה - מצד שני אינני רוצה לפגוע ולהחסיר מהקטנה - מצד שלישי אינני רוצה להיות רך מדי ולהרגיש כאילו תמיד אני מהלך על ביצים שבירות."

"אני שומעת עד כמה אתה ער ורגיש לילדתה של בת זוגך, לצרכיה ולקשיים שלה - ורוצה להגיד לך שיש לזוגתך מזל שמצאה בן זוג כזה, מתחשב, רגיש ואכפתי.

שנתיים - זה נשמע כאילו עבר המון זמן. אבל במושגים של גירושין עבור ילדה בת שמונה וחצי - זה זמן די קצר. מדובר על ילדה די גדולה, בגיל שכבר זוכרים איך היה פעם, ומבינים מה קורה מסביב. בגיל הזה, לוקח זמן עד שמסתגלים לגירושין, לבניית הבית החדש, לשילוב של ילדה קטנה שפתאום הופכת ל"חצי אחות" בבית... זה מורכב ולכן דרוש עוד זמן ועוד מידה רבה של סבלנות מצידך ומצד זוגתך.

השאלה איך לפסוע בין הטיפות, ולהצליח למלא את הצרכים של שתי הבנות (וגם את שלך ושל זוגתך) היא מורכבת ותלויה בעיקר בשניכם - שני ההורים.
אם תצליחו ליצר חזית אחידה, מסר ברור ואמירה חד משמעית לגבי הקשר שלכם והיחס שלכם לבנות - זה יעזור לכל הצדדים. מותר בהחלט לפנק את הקטנה שמגיעה לעיתים יותר רחוקות, וזקוקה ל"שעות אבא". מותר גם להבין ללבה של הגדולה שמקנאה.. זה טבעי.

אם אפשר לעזור לך לייצר קצת "שעות איכות" לבד עם הקטנה, כשהגדולה בנתיים עם אמא שלה - זה מצוין. אף אחד לא אמר שהן צריכות להיות כל הזמן ביחד. צריך לזכור שלמרות שאתם בחרתם אחד בשניה, הן לא בחרו להיות אחיות. המציאות נכפתה עליהן - ולכן זה טבעי ונורמלי שיהיה לשתיהן קצת קשה.

בימים שבתך איננה בסביבה - אלה הימים לבסס את הקשר שלך עם בתה של זוגתך. בגיל שמונה ילדות נבונות מאד ואפשר לדבר אליהן ממש כמו מבוגרות. את מה שהסברת לי (על הטון הענייני שאינו כועס) אתה יכול להסביר גם לה. יקח לשניכם עוד זמן - אבל נראה לי שהכיוון שלך נכון, ובסופו של דבר תצליחו במערכת היחסים הזו."