לחותמי מכתב החרם של שחקני התיאטרון יש אחות בדמות מכתב תומכי המרצים והסופרים.
המציאות מראה שנוער המתנחלים ובני אריאל, משרתים במיטב יחידות צה"ל הקרביות ויחידות המתנדבים, באחוזים לא פרופורציונאליים לאוכלוסייתם, ומגינים בגופם על מדינת ישראל – כדי שהאמנים והמרצים הנ"ל יוכלו להשמיץ את ישראל ולהחרים את אריאל.
ומי בין המחרימים – משתמטים, מתחזים, מסיתים ומוציאים דיבת ישראל רעה בעולם.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
לאומני ישראל שפרסמו את מכתב "החרם" כנגד הופעה באריאל ובהתנחלויות – יש תגבור בדמות מרצים וסופרים, שחלקם דמויות מוכרות בתחום ההסתה האנטי ציונית דוגמת, פרופ' שטרנהל, פרופ' ניב גורדון, פרופ' ירון האזרחי, פרופ' זנד, פרופ' אורית קמיר ופרופ' ג'אד נאמן שהיו גם בין חותמי העצומה נגד הופעתו של ביבי נתניהו באוניברסיטת ירושלים בשנת 2002 – לאחר קדנציה ראשונה של ראש ממשלה. ולזה קוראים חופש אקדמאי וזכות להביע דעותיך המנוגדת.
המוזר שבתופעה – שעל כל רשימה של מחרימים אפשר להרכיב רשימה גדולה פי שלוש של אומנים, יוצרים וסופרים, מקבלי פרס נובל מהימין הלאומי – המביאים כבוד למדינה. אבל משום מה – קולם לא נשמע ברמה וחבל.
בעיתון גלובס (30-29 לאוגוסט) פורסמה רשימת הסבסוד שמקבלים התיאטראות בישראל:
הבימה – 20 מיליון ש"ח
הקאמרי – 11 מיליון ש"ח
סה"כ לכל התיאטראות, 80 מיליון ש"ח.
ובכן נראה את האומנים, מוותרים על הכסף "הרע והנגוע בכיבוש" של הממשלה ונראה אם יוכלו להתקיים ולהמשיך לפעול.
ואם נוסיף לכך – את חרם הציבור על מוסדות אלה, שיש לבצע בעקבות האירועים האחרונים, קיומם וזעקתם תיעלם באפלה וכל המוסדות האלה יסגרו. האם זאת מטרתם?
ולגבי הטענה – אותה השמיע יוסי בילין – כי מהמיסים שהוא משלם, מממנים שירותים וכבישים ביש"ע, ניתן להשיב לו – כי מהמיסים של תושבי יש"ע ואלה שתומכים בהם, מממנים ליוסי בילין ותומכיו רעיונותיו, את ביטחונם, שהותם וקיומם במדינה ריבונית במדינת ישראל.
ולהלן פשקוויל האומנים ומרצים מס' 2:
אנו הח"מ, מרצים, אומנים, אנשי רוח, אנשי העולם הגדול והנאור, אקדמאיים שוחרי שלום מכריזים בזאת:
1. אנחנו נופיע רק בערים וכפרים שמופיעים בתכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 שנדחתה ע"י הערבים, שפתחו במלחמת העצמאות והובסו בה, אבל מבחינתנו המפה עדיין קיימת.
2. אנחנו נופיע בערים וכפרים שיש לגביהם חוות דעת משפטית, שאין מחלוקת בין לאומית לגביה.
3. אנחנו מוכנים להופיע גם בקנדה, שם הציע אחמיניג'אד להעביר את היהודים, לאחר שקנדה וטהרן יסכמו זאת ביניהם.
4. אנחנו נופיע בחינם או בהתנדבות בישובים הבאים, לגביהם אין מחלוקת כמו: עין הוד, יפו, לרבות יפו העתיקה ורובע האומנים, שיך מוניס והאוניברסיטה, בלוד, רמלה וכל ישובי הפריפריה בגבולות הקו הירוק שנכבשו בשנת 1948 – ולא נגועים בשלטון הציוני.
5. נשמח להשתתף במחזות וסרטים של מוחמד בכרי, עזמי בשארה – נוסח ג'נין ג'נין 2, כדי להצביע על הפרצוף של הכובש הציוני ולהציג את חיילי צה"ל כקלגסים נאציים מודרניים.
6. אנחנו נופיע בהתנדבות, במחזה שיכתב על מתאבד פלסטיני, בתנאי שהוא יתאבד או יפוצץ אוטובוס בגבולות הקו הירוק בלבד ויקבל ביטוח לאומי למשפחתו – כאזרח ישראל.
7. כמו כן, במקומות שיאוכלסו ע"י בעלי כיפות סרוגות ונערות צנועות עם כיסוי ראש – לא נוכל להופיע מטעמים של מצפון וחוסר יכולת לגשר בין האידיאולוגיות.
8. העובדה שיש בינינו, משתמטים מצה"ל, מסיבות נפשיות ובטכניקות שונות – זה כדי שלא נאבד את "המומנטום" האומנותי ו"שהמוזות" לא יברחו לנו תוך כדי השירות למולדת.
9. אבל זה לא מפריע לנו – לשחק חיילים בהצגות ובסרטים נוסח בופור – או בסרטים שיש בהם כדי להראות שהציונים הם גם עם כובש, כי אפשר גם להתפרסם גם להתפרנס וגם להשתמט.
10. אנחנו מוותרים על "הכסף הקטן" שהמדינה והציבור נותנים ומסבסדים אותנו, אבל ניקח כמובן את הכסף הגדול במיליונים ולכן בואו והצטרפו בהמוניכם.
על החתום.
כמובן, שבין החותמים הרבים, יש גם אזרחים מתלבטים, מהססים, שליבם לא נגד המתיישבים, אלא רק המקומות בהם הם נמצאים ונגד הממשלה ששלחה אותם לשם.
במובן שהם שוכחים שיש קונצנזוס די גדול שגושי ההתיישבות הגדולים, לא יפונו בשום הסדר.
הם שוכחים ש"תכנית אלון" – שמקורה במפלגת העבודה, מתיישבת בחלקה הגדול עם התפישה של מפלגות הימין, לרבות מפלגת קדימה, לגבי ההסדר העתידי.
הם נאיביים – במידה ומאמינים שיש אפשרות לחזור לגבולות 67 ולסכנות הביטחוניות הנובעות מכך.
הם פתטיים לחשוב, שהחמאס וטהרן יסכימו להסדר עם ישראל, וויתור על זכות השיבה והסדר בירושלים. הרי הם מכריזים על כך בגלוי, בכל הזדמנות שלא יהיה הסדר ולא הסכם אלא בתנאי שנעבור לקנדה או נחזור לפולין.
אבל אם הם מעוניינים, להיות תמימים ולחלום שיהיה הסכם/הסדר כלשהו בזמן הקרוב – כמו שחולם על כך הנשיא אובמה, הם מוזמנים לחלום. ולכך אני קורא "הקסם שבנאיביות".
וראה בנושא זה גם את מאמרי באתר זה "חופש אקדמי – גם לתורמים".
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
