הירוק היום ירוק מאוד - השפעת הרכש על איכות הסביבה 

במהלך 20 השנים האחרונות עלתה באופן משמעותי המודעות לפגיעה באיכות המערכת האקולוגית בעולם. רמת העניין בנושא הניעה מנהלי רכש וקניינים להעריך מחדש את אסטרטגיית הרכש שלהם ולפתח מודעות לאיכות הסביבה. מודעות זו קיבלה את השם "רכש ירוק" (Green Purchasing). ליישום מוצלח של אסטרטגיית "רכש ירוק" יש השלכות רבות במגוון היבטים, כגון: בחירת ספקים, ניהול פסולת, אריזה, תקנים, חוקים וכדומה.

תצרוכת המזון אחראית לכ-40% מההשפעה הסביבתית, כשממירים את הצריכה הביתית למחזור חיים של אנרגיה. אותו מחזור חיים משתנה למכביר בין סוגים שונים של מזון. באופן כללי, מזונות צמחוניים ומקומיים הם בעלי השפעה סביבתית נמוכה יותר ממזון בשרי, אקזוטי ומיובא. על-מנת להפחית את ההשפעה הסביבתית של המזון יש:

• לייצר מזון מקומי.
• לעבד אותו באוויר הפתוח.
• להפחית צריכת בשר.
• להשתמש יותר בקטניות.
• לעבור למזון אורגני, המיוצר ללא כימיקלים.

קניינים/אנשי רכש בשרשרת אספקת המזון, כולל הסקטור הסיטונאי, הם גורמי מפתח לסיפוק השוק במוצרים ידידותיים לסביבה. יכולת הצרכנים לשנות את הרגלי המזון שלהם תלויה במידה רבה בהחלטות של אנשי הרכש.

מהי השפעת הרכש על איכות הסביבה

גישות ופרספקטיבות תיאורטיות שונות נמצאות בשימוש, בניסיון להבין את ההשפעה הסביבתית של ייצור וצריכת המזון. אחת הגישות השכיחות, המשלבת בין ייצור לצריכה, היא הערכת מחזור החיים (LCA). גם צריכה בת-קיימא משלבת אספקטים של ייצור וצריכה יחד. התנהגות צרכנית נחקרת מתוך נקודות מבט פסיכולוגיות וכלכליות. מחקרים מראים שלמרות הגישה החיובית של הצרכנים למוצרים ירוקים, הם עדיין לא קונים אותם בהתאם.

חשיבת "מחזור החיים" הפכה לדרך חשיבה מקובלת לא רק אצל יצרנים, אלא גם אצל בעלי עניין אחרים בשרשרת האספקה, כגון: קובעי מדיניות, לקוחות, קמעונאיים ושותפים עסקיים.

ESCM (Enviromental Supply Chain Management) הוא קונספט רחב, המהווה פרקטיקת ניהול פנים-ארגונית ומכיל ארבעה מרכיבים שונים, כגון:

• קריטריונים "ירוקים" לרכישה.
• שאלונים וביקורות ביחס לביצועים "סביבתיים" של ספקים.
• מאפיינים סביבתיים של המוצרים הנרכשים.
• רמת שיתוף פעולה בין השחקנים לאורך השרשרת, כשכל שחקן חושב ופועל במונחי איכות הסביבה. השימוש ב"מידע סביבתי" ע"י שחקנים, כמו אנשי רכש, הוא חשוב כשמנסים לספק הזדמנויות לצריכה בת-קיימא.

EPD (Environmental Product Declaration) היא הצהרה על מוצר ידידותי לסביבה, המבוססת על תקשורת הנוגעת ל"מידע סביבתי" המיוחס למוצר. למרות שהמידע ניתן ע"י היצרן, דרושה תקשורת הדוקה עם מקבל המידע בכדי להשיג התנהגות סביבתית טובה. חברות מובילות מוכיחות כי "יוזמות סביבתיות" עם ספקים גרמו להעלאת האיכות, הגברת החדשנות ופרודוקטיביות.

Two way Communication of Environmental Information היא מדיניות ואביזרי התקשרות חשובים בשרשרת האספקה. מומלץ לפתח תקשורת דו-כיוונית של "מידע סביבתי" בין שחקנים בשרשרת. "מחזור חיים" היא כלי חשוב להנהלה בסיוע להגדרת סטנדרטים חדשים לייצור ולניהול ברי-קיימא.

ירוק אך קשה ליישום

על-פי מחקר שבוצע בארה"ב, 70% מהצרכנים מראים התעניינות גבוהה בנושא איכות הסביבה. כמו כן, צופים שרמת המודעות והעניין בנושא תגדל בקצב מהיר בעשור הקרוב. אותה מודעות גלובאלית גוברת הביאה עסקים רבים לפיתוח תוכניות פרו-אקטיביות ביחס לאיכות הסביבה, הכוללות: ייצור מוצרים ירוקים, פיתוח אריזות לשימוש חוזר, שימור אנרגיה, הפחתת פסולת, מחזור, יצירת רגישות לסביבה כחלק מתרבות ארגונית ושילוב של ניהול איכות כוללת בתהליכים בארגון.

השקעות הולכות וגדלות במוצרים ירוקים מובילות לעלות רכישה כוללת גבוהה יותר ובסופו של דבר לירידה במידת התחרותיות של החברות הקונות. מחקרים מראים כי העלות הגבוהה של אותן תוכניות ידידותיות לסביבה מהווה המכשול המשמעותי ביותר עבור "רכש ירוק" אפקטיבי. באופן כללי, "רכש ירוק" מוגדר כרכש בעל מודעות לסביבה, הגורם להפחתת מקורות פסולת ומקדם מחזור והשבחה של החומרים הנרכשים. וזאת ללא התפשרות על רמת הביצועים הנדרשים מהחומרים או המוצרים.

הרציונאל אומר כי מחוייבות גבוהה של חברה לסביבה טומנת בחובה עלויות נוספות, מה ששם את החברה בעמדה כלכלית נמוכה בהשוואה למתחרות שפחות אחראיות לסביבה. קושי נוסף ביישום הוא העובדה שהוא גורם להקטנת מאגר הספקים האפשריים, הודות לסטנדרטים הנוקשים של האיכות.

ככל שהחברה גדולה יותר, כך גדלה מעורבותה ב"רכש ירוק". ככל שהחברה גדולה יותר, כך גדל הדגש על פיתוח מוצרים ידידותיים לסביבה. באופן כללי, הפחתת פסולת בתחילת שרשרת האספקה יעילה יותר מבחינת העלות, מאשר צמצום פסולת בסוף השרשרת. פונקציית הרכש ממוקמת במיקום בעל יתרון ליישום אסטרטגיות לצמצום פסולת.

אחד המפתחות לאסטרטגיית רכש ירוק מצליחה הוא הנכונות של החברה הקונה להפחית את השימוש בחומרים טהורים, ע"י מיחזור של אחוז גבוה מהמוצרים הנרכשים. מחד, קיימים מחקרים המוכיחים כי תפיסת החברות את אסטרטגיות הרכש הירוקות כיקרות, מגבילה את מידת המעורבות שלהן ברכישות ירוקות. מאידך, רכש ירוק יכול ליצור ערך כלכלי בהפחתת עלויות הטיפול והשינוע של הפסולת תוך כדי שיפור השימור של משאבי החברה ושיפור תדמיתה בציבור.

כמו-כן, חברות המשתתפות בתוכניות מיחזור מקבלות לעתים הטבות מס והקלות מהרשויות. התפיסה המוטעית הרווחת לפיה אסטרטגיות רכש ירוק הן יקרות לפיתוח וליישום, גורמת לחברות רבות לגלות רמה נמוכה של מעורבות בנושא. לפי מחקר שבוצע בארה"ב, מרבית החברות ציינו את מרכיב ההשקעה הכלכלית מהווה המכשול העיקרי ביישום מוצלח של רכש ירוק.

בשבח שרשרת האספקה הרזה

הרעיון העומד מאחורי הביטוי "רזה" הוא: לעשות יותר עם פחות. קיימת סינרגיה קרובה בין רעיון זה לבין ניהול סביבתי (Environmental Management), כשסוגיית הליבה המשותפת לשניהם מניעת בזבוז.

בניהול סביבתי, המטרה היא למחוק את הבזבוז והעודפים מהמערכות ומהתהליכים. רכש וניהול אספקה הם מרכזיים בתהליך זה, הכולל מניעת בזבוז לאורך שרשרת האספקה ומעבר לייצור רזה, המועילים הן לסביבה והן לארגון. בארגונים מובילים ניתן למצוא שילוב בין רכש ירוק, ניהול סביבתי, שרשרת אספקה רזה ופרקטיקות JIT.

תהליך רכש המזון

שרשרת אספקת המזון נעה מהיצרן לגורם המספק את שירותי ההסעדה ולקמעונאי. עבור יצרנים וסיטונאים, התהליך מתחיל בחתימת חוזים עם חקלאים ויצרנים. בעת החתימה, אנשי הרכש מוודאים שיוכלו להזמין מזון במחירים קבועים. זאת לעומת מזון טרי כגון בשר, שיכול להירכש רק במחירים נוכחיים. על-מנת להשיג מחירים טובים, נרכשות כמויות גדולות.

מחקרים מצאו ארבעה יעדים מובילים בשיקולי החברות:

• רווח.
• שיתוף פעולה בשרשרת אספקת המזון.
• מה המפיצים מציעים.
• מה הלקוחות דורשים.

קניית המזון נעשית בהמשכיות ובעונתיות. במטבח המוסדי והמסחרי התהליך מתחיל ברכישה על בסיס הסכמים תבניתיים, המבוססים על דרישות ספציפיות שנקבעו ע"י קבוצות התייחסות של מנהלי מזון בגופי שירות. כמות המזון הנרכשת מבוססת על הכמות שנרכשה בשנה הקודמת.

בקמעונות תהליך הרכישה שונה. מנהלי רכש מחפשים את הספקים, שמחפשים את מנהלי הרכש, בכדי לזהות את המוצרים הטובים ביותר, שיתאימו לפלחי השוק המיוחדים. מוצרים איכותיים ומוצרים המסומנים כידידותיים לסביבה הם פקטורים שהקניינים הקמעונאיים מציינים כחשובים עבור המכירות.

כמו בכל ארגון, ברור לחלוטין שאסטרטגיית הארגון תכתיב את אסטרטגיית הרכש, ומכאן את החלטות מנהל הרכש/הקניין. מנהלי רכש בענף המזון משתמשים בקריטריונים רבים ושונים בעת ביצוע החלטותיהם. כשנחתמים הסכמים בהקשר של רכישת מזון, הם כוללים גם פקטורים שאינם מיוחסים למזון, כגון משלוח ואספקה.

בסופו של דבר, מתבצע שילוב קריטריונים, המיוחסים למזון, עם אינטרסים עסקיים; כשהכל מותאם לאסטרטגיה - כך שארגון המנחיל אסטרטגית בידול במוצרים, יחייב את מנהל הרכש לא להתפשר על איכות בעת החלטות הרכישה. לעומת זאת, ארגון המנחיל אסטרטגיית הובלה בעלויות, יחייב את מנהל הרכש להשיג את המחיר הנמוך ביותר.

קריטריונים הקשורים למזון כוללים:

גודל, איכות (תקנים), טעם, "מידע סביבתי", מקור, תהליך הכנה וכדומה. כשמנהלי הרכש מבצעים סקירה וחיפוש מזון לרכישה, הם גם מבצעים "מחקר" על החברה המספקת אותו. יחד עם היבטי המזון עצמו, נבדקים היבטי ניהול איכות ומדיניות איכות סביבה.

מחקרים מראים על מספר כללים גנריים, שמרבית החברות מכתיבות למנהלי הרכש שלהן בעת ביצוע עסקאות:

• לעשות עסקים הוגנים (Do Fair Business).
• לפעול תחת אתיקה (Be Ethical in Business).
• לא לקחת שוחד ולא לעשות עסקים שחורים (No Bribes or any Black Business).
• להרוויח כסף באמצעות הבטחה שיקבלו את המחיר הכולל הנמוך ביותר (Earn Money and Ensure you get the Lower Price).

הצורך במזון ידידותי לסביבה

מחקרים מצאו שבנושא המזון הידידותי לסביבה לא נעשה שימוש ספציפי כקונספט. "מידע סביבתי" בנוגע למזון הוא אחד מקריטריונים רבים המהווה שיקול איזה מזון לרכוש.

עוד נמצא, כי מרבית אנשי הרכש אינם בטוחים האם באמת מוצרים אורגניים טובים יותר ממוצרים קונוונציונליים. כמו-כן, מרבית אנשי הרכש מפרשים את המונח מזון ידידותי לסביבה כמזון אורגני. רובם רואים במזון הידידותי לסביבה מוצרים יקרים, מצומצמים ברמת ביקושם ומעוטי ספקים.

יש לקחת בחשבון פרמטרים רבים ושונים, אם רוצים ליישם את חשיבת מחזור החיים, בנוגע להשפעה הסביבתית מייצור מזון. "מידע סביבתי" כולל מידע הקשור לאיכות הסביבה, החל ממקורו של המזון, דרך ייצורו, האריזה, האחסון וההפצה.

מחקרים מוצאים שעדיין רוב החברות לא לוקחות בחשבון את הנושא של הערכת מחזור החיים של המזון, ולכן לא מדאיג אותם כמה הייצור החקלאי מזהם את האדמה, המים, או האוויר. מידע סביבתי דרוש כשמבצעים סקר ספקים והסכמי רכישה. הצורך בו קיים החל מתוכניות ההדרכה לעובדים, דרך הייצור, התיוג ועד השיווק.

מידע סביבתי נדרש גם כשמבצעים סקרי איכות. מדיניות החברות ביחס לאיכות הסביבה באה לידי ביטוי במזעור ההשפעה על הסביבה הטבעית ביחס לתחבורה, אריזה, ייצור והפצה. במחקר בנושא שבוצע ב-2002, נמצא שמנהלי מזון בענף ההסעדה הציבורי/מוסדי הפגינו מחסור במידע סביבתי על מזונות.

מנהל הרכש מהווה, כאחד מבעלי עניין שונים, גורם שינוי חשוב כשמנסים לבצע שיפורים סביבתיים. על-מנת לבצע שיפורים אלה, דרושה הבנה רחבה לגבי מזון אורגני, הכוללת הבנת המערכת האקולוגית, תזונה נכונה, טעם, ערך כל ארוחה וכדומה.

מסעדנים וספקים העובדים יחד כדי לפתח את השימוש במזונות ידידותיים לסביבה, צריכים לשתף פעולה עם הלקוחות ומנהלי המזון. יש לערב את כל סוגי הלקוחות, כולל: אורחים במסעדות, ילדים בבתי ספר, קשישים בבתי אבות וחולים בבתי חולים.

כמובן שכל הנאמר ביחס למנהל הרכש מתחיל קודם במודעות הארגון בפרט ומכלול שרשרת האספקה בכלל, באשר להשפעה הדו-כיוונית בין עסקים לסביבה הטבעית.

לסיכום, תהליך הרכש הוא מורכב מאוד, והמידע הסביבתי זורם בכיוונים שונים. לאנשי רכש יש נקודות מבט שונות על ההיבט הסביבתי בעת החלטותיהם. הן בשרשרת אספקת המזון המוסדית והן המסחרית נעשים מאמצים אקטיביים להפחתת ההשפעה הסביבתית של המזון, ע"י ניהול איכות עם מיקוד במקור המזון ובאחסונו.

עם זאת, מנהלי רכש חסרים בידע על ההשפעה הסביבתית בשרשרת האספקה. מה שמקשה עליהם בהערכת ההשפעה הכוללת של המזון על הסביבה, וכתוצאה מכך: בביצוע החלטות רכישה ידידותיות לסביבה.

חשוב לזכור, כי אנשי הרכש תלויים במדיניות הארגונית ביחס לשיקולי איכות הסביבה בעת הרכישות. מה שמכתיב את החלטתם הם בעיקר פרמטרים עסקיים, כגון: מחיר, איכות ושירות. לשיתוף הפעולה לאורך שרשרת האספקה יש פוטנציאל להפחתת ההשפעה הסביבתית כתוצאה מייצור וצריכת מזון.

הכותב הוא מנכ"ל חברת אשכולות (http://eshkolot-m.co.il/) וראש תחום תפעול ומערכות מידע, בביה"ס למנהל עסקים, שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל