9 ספטמבר 2010
חלונות הזדמנות רבים
את אשר מר בנימין נתניהו וה"אבו" כבר שכחו, הילרי קלינטון עדיין לא למדה וחוסיין אובמה לעולם לא ילמד. האמריקנים הללו אינם משיגים כי ידיעותיהם באשר לנעשה במזרח התיכון שואפות למעשה לאפס והינם ניזונים במידע קלוקל ומעוקם, חד צדדי וחד אג'נדתי משרלטנים רודפי טובת עצמם בממשל האמריקני ובמשת"פים בעלי ענין ואינטרס הזר למדינת ישראל מהמדיה (עיתון "הארץ" כחלילן מהמלין), ממערכת המשפט (אלה מהגזע ה"עליון"), מהאקדמיה (אלו המכתירים עצמם אינטלקטואלים), אמנים "בני התרבות" ("הבכירים" הנילעגים), אנשי רוח (המלאים צילצולים בלבד-אוי לאותה הבושה) ודומיהם.
זאת אף זאת, הילרי את חוסיין עמלים קשות על מנת להשכין שלום במחנם הדמוקרטי ובמאבקו כנגד מתנגדיהם הרפובליקנים וענינם קלוש בלבד בהשגת הסכם שלום יציב במזרח התיכון. באם ישיגו הסכם הוגן מה טוב אך באם לא כך הדבר, לא נורא, הרי ממילא ארה"ב רחוקה אלפי מילין מהמזרח התיכון, הדי פיצוצי חגורות הנפץ לא יגיעו לוושינגטון ממילא וטווח הרקטות מוגבל ממילא אך למגדלי עזריאלי.
על רקע זה ניתן להבין את המנטרות שמפריחה "המומחית למשא ומתן" הילרי בגיבויו של "רב-המלל", פושק השפתים חוסיין אובמה.
ובישראל, עמל נשיאנו מזה למעלה משני עשורים לחצרץ מנטרה נכלולית ושיקרית כי הנה הנה, "חלון ההזדמנויות" ניסגר וכך כמו במכירת חיסול עלינו לאוץ ולרוץ, ובדיצתנו אף להפיל את שילטי המכירה ובלבד שלא נחמיץ את ההזדמנות האחרונה, הבילתי חוזרת לשלום אשר הולכת לכאורה וניסגרת.
מחרה ומחזיקה אחריו הילרי קלינטון מזכירת המדינה האמריקנית. נעיר כאן כי אין ספק שנשיאנו הפועל באורח בילתי ניכבד בעליל, מקיים מערכת צללים שילטונית מעל ראש הממשלה הניבחרת עם כל מי שלדעתו יוכל לכופף את ידי מדינת ישראל מאחורי גבה (מי שאינו חושב כעת על זהות מוחלטת למעללי "הקרן לישראל חדשה" שיקום), ובלבד שירשם בחשבונו המדיני כי הוא שתרם לשלום לפני שיפרוש לעד מחיינו, גם אם שלום זה יחזיק מעמד יום לאחר שיסתלק. שהלא לטעמו מאז ועד היום "המטרה מקדשת את האמצעים", "שאלו" את רבין ז"ל.
וכך, שרת החוץ הילרי אינה טומנת ידה "בצלחת ההזדמנות האחרונה" ומכריזה באזני כל שמוכן לשמוע כי ""שני המנהיגים מבינים שיכול להיות שלא יהיה סיכוי נוסף". מענין היה לעקוב אחר שפת הגוף של אותם שני המנהיגים על מנת להבין כי השנים הללו, חשים שהינה מלהגת שטויות בקצב סטאקטו.
ההיסטוריה של הסיכסוך במזרח התיכון מוכיחה כי מנטרת "ההזדמנות האחרונה" הינה שטות סחרירית עלובה המצוצה מן האצבע ואשר כל מטרתה לדרבן במלמד בקר את הילידים הניפחדים מהמזרח התיכון להגיע להסכם שלום מעוקם אשר יפיק תועלת בעבור מפלגה אמריקנית זו או אחרת אשר שפר מזלה להיות בשילטון שם.
האמת העירומה הינה פשוטה. תמיד יהיו עוד הזדמנויות לשלום. אין נושא זה מותנה בעצם ההזדמנות אשר בידנו או אינה שכזו. עמים ולעיתים (נדירות) גם מנהיגים רוצים ושואפים בשלום כמצב סינוסואידלי מקדמי או מאחרי למלחמה. האדם ברחוב תמיד ישאף לשוח "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". כל זמן שבבני אנוש עסקינן הרי מצב של לוחמה ומצב של שלום ישררו באזורנו ובעולמנו, שניהם טבועים עמוק בתורשתנו. מנהיגים מתחלפים והלכי רוח של ציבורים אויבים מאתמאל יתחלפו תמיד-תמיד בהלך רוח של שלום ואף אחווה, הכל ענין של עיתוי ונסיבות אשר לעולם משתנות. גם מדינות השוכנות מאות שנים לבטח יפלו יום אחד למלכודת המלחמה והשלום.
מצבים מתחלפים של שלום ומלחמה הינם מובנים באשר סיכסוכים מדינים ופוליטים תמיד יפרצו בין מדינות ובפרט מדינות שכנות. וכאשר כך יקרה, תמיד ועקב דרישות הצדדים אשר לכאורה בילתי פתירות, יראו מעצבי המדיניות את הפעלת הכח כמוצא סביר המהווה את המשך המדיניות כזרוע פעולתם באמצעים אחרים.
תמיד יגיע בסופו של יום אותו מצב אשר בו שני הצדדים המותשים משפיכות דמים והרס יחזרו לשולחן המשא ומתן ד'לית ברירה באשר רק לעיתים פותר השימוש בכוח סיכסוכים מדינים. הנאמר נישמע כמעט כמשק כנפי יוני שלום עד שניזכרים כי משא ומתן מדיני כעומד בפני עצמו סיכוייו לפתור סיכסוכים בין מדינות אינם וודאים או משופרים לעומת השימוש בכוח ולכן גם פורצות מלחמות ולכן גם פורץ השלום.
ניתן להדגים הנאמר באופן מוחשי. נושא "זכות השיבה" הפלשתיני הינו נושא אשר מהווה "יהרג ובל יעבור" הן עבור ישראל והן לפלסתינים. אין זאת סביר כיום כי יעמוד כוחו של משא ומתן מכל סוג שהוא לפתור את הבעיה למעט נכונות פלסתינית וערבית ליישוב הפליטים בארצות פזורתם בגיבוי ומימון בינלאומי. פתרונות "יצירתים" אחרים לא יתקנו כאן, הנושא כאמור הינו "יהרג ובל יעבור", קו אדום בוהק ואמיתי לכל צד.
ומכאן, כל משא ומתן בנושא זה ייכשל ותוצאת הכישלון תהיה פרוץ מלחמה אפשרית בין הצדדים הניצים או לחילופין קיבוע המצב של לא שלום ולא מלחמה עד הגיע הסבב הבא של ניסיונות הגישור דרך משא ומתן ושוב הסבב של מלחמה נוספת וכך הלאה במחזוריות מדממת ונילעגת אך שאינה לכאורה נימנעת.
אין לחשוד במפריחי המנטרות "חלון הזדמנויות", אלו שבתוכנו ואלו מארצות הים שאינם מודעים לאמת הפשוטה כמתואר לעיל ומכאן יש בהחלט לחשוד בהם כי הינם דמגוגים קטנים המנסים לסובבנו בכחש וחמור מכך, הם רואים בנו, הציבור כערב-רב, כאווילים משרישים חסר רצון, ידע וחוט שדרה.
אין מיכשול להצלחת משא ומתן גדול יותר מגישת אחד הצדדים כי הינו ניכנס לשיחות כאשר הוא משוכנע (להלכה) כי זו 'ההזדמנות האחרונה' לקבל את אשר בא להשיג. הנושא ונותן בתחושה זו ייכשל כישלון חרוץ ולמעשה יפסיד את מיכנסיו ליריבו שאינו נוהג כך. כמובן, כל זאת בהנחה כי מנהיגינו איכפתים לסיכויי השרידות של מדינתנו גם בעבור הדורות הבאים ואינם באים למשא ומתן אך כדי להשיג יתרונות פוליטים אישיים וצילום משותף על מדשאת הבית הלבן עם ה"אבו" וחוסיןן אובמה.
הערה: המתואר לעיל תואם רבות לאשר ארע ערב ומשך הסכמי אוסלו הראשון והשני אך שם ניתן לאבחן חוסר כישרון מובהק, חלומות פז אופוריים-תלושים אישיים וממלכתיים, חוסר פרגמטיזם מוחלט, אמון אווילי במניעי וכוונות היריב, ניסין של "גננות קינדרגרדן" בניהול משא ומתן אשר היה משותף למנהיגינו דאז.
מצב "ההיזדמנות האחרונה" לכאורה מוכר וודאי לכל אחד מעימנו אשר התנסה בו בעת משא ומתן בחנות-עסק כלשהי. זוכה במחיר הנאות הוא הלה אשר למשמע מחיר החפץ הנחשק, מפגין אדישות, מסובב את גבו בהפטירו לעבר המוכר כי "במחיר המבוקש יהיה עליו למכור גם את מכנסיו" ופונה ליציאה לחנות. בינגו, הוא זכה במחיר שביקש. ראו את תעלולי ה"אבו" לאחרונה, הוא נושא ונותן מוכשר מעין כמוהו בבזאר הזה ואנחנו? נו, אנחנו כאנו, הלקוח המבוהל והלחוץ שיפסיד את מכנסיו כמובן.
דוגמה נוספת? הכרזתו של נביל שעת' כי הפלסתינים "לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית". הללו יודעים כי ישראל כמדינה יהודית לא תקום ולא תיפול, והיותה מדינת היהודים כלל אינה בידם, עקב הכרתם או אי הכרתם בנו כמדינה יהודית. אך כתרגיל במשא ומתן הטיעון הוא ניפלא. ליטול דבר שממילא לא בידך ובשליטתך אך מבוסס על נהייתו הפתולוגית של היריב להכרה במדינתו היהודית ולהציגו כבשליטתך ובכך לסחוט וויתורים מישראל אודות "הסכמתם" לדבר שממילא אינו בידך.
בידי ישראל לעקוף מלל ריק זה בקלות על ידי שתשיב כי "איננו צריכים להכרתכם בנו כמדינת העם היהודי ובנושא זה יש לנו שיח ושיג אך עם מדינות ערב והקהיליה הבינלאומית, לא עמכם. כך או כך נושא זה הינו בילעדית בידנו ולפי רצוננו ללא תלות בכם". בנוסף תוכל ישראל למנף את ההצהרה הפלסתינית כהוכחה כי לא נטשו את חלומות "זכות השיבה" ולפיכך אחראים לטירפוד מכוון (לכשיטרפדו) של השיחות...מש"ל.
בקצרה רבותי הנושאים ונותנים, היו רגועים, קרי רוח ופרגמטים קיצונים. היו תמיד "פרנואידים משוגעים" לגבי כוונות ונכלולי הפלשתינים. היו טוענים תמיד על בסיס ההנחה כי כל הצעה ומהלך יזום פלשתיני טומן בחובו מוקש מדיני או פוליטי וכך תיצלחו בשלום את סאגת המשא ומתן בעבור ובשם כולנו. זהו אינו הזמן לחיבוקים בין האויבים, זהו הזמן למלחמת מוחות בשדה הקרב של המשא ומתן.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
