אמצע החיים (midlife) - משבר או שינוי -
"באמצע החורף התברר לי כי בתוכי ישנו קיץ שאי אפשר להביסו..." .
(אלבר קאמי )
" בגיל 42, קצת אחרי סוכות , תקף את מאיר פחד המוות , וזאת אחרי שהכיר בכך שהמוות הוא חלק ממשי מחייו , שכבר עברו את שיאם והם מתנהלים עכשיו במדרון , ושהוא מתקרב אליו במהירות ובנתעב ישר אשר מן הנימנע לסטות ממנו , כך שהמרחק ביניהם , אשר עוד בחול המועד , שלא לדבר על הקיץ , שניראה לו עכשיו חלום רחוק , היה כמעט אינסופי , מצטמצם והולך....
ההכרה הזאת , שמילאה אותו בהלה וייאוש , צפה ועלתה בתוך כשבוע ימים מתוך הפקעת השיגרתית של החיים בלי כל סיבה שיכול היה להצביע עליה , כאילו היה זה כאב קל , לא מורגש בהתחלה , שחילחל אי שם ברקמות הפנימיות והתפשט והתעבה עד שהיה לנגע שאינו מרפה , וכך , מרגע שהתעורר בבוקר.... ועד שנירדם בלילה , בהפוגות קצרות של הסחת דעת רופפת , לא חדל מלערוך את חשבון חייו".
("סוף דבר" - יעקב שבתאי )
מתי ואיך מגיע אותו "רגע" , אותה " הכרה" עמומה יותר או חדה יותר כי חל שינוי ומשהו בתחושת ה"זמן - חסר הגבולות - בן האלמוות "השתנה - הופך -בעל גבולות, בן תמותה -מכיל מנגנון ספירה לאחור , חשבון נפש" - תהליך ההזדקנות והשינוי מחלחל?
המושג "משבר אמצע החיים נטבע ע"י ז'אק אליוט פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג במאמרו "מוות ומשבר אמצע החיים" אשר פורסם בשנת - 1965. מאמר ממשיג מציאות בהתייחסותו אל אותה תחושת עצב ורייקנות האופפת ומחלחלת בחלק מן הגברים והנשים במעברם מן הנעורים אל הזקנה.
או אל הבגרות...
מאז תקופתו של ז'אק אליוט השתנתה החברה המערבית בטעמה כך שאם בשנות ה -60 של המאה הקודמת לבן/בת ה-40 היו כ - 20 שנות עבודה ושנות פרישה ספורות , כיום שנות ה-40 נחשבות שנות - אמצע החיים היכולות להתארך לכיוון שנות ה-80 , ומשבר בתקופה זו כופה דין וחשבון בעל חשיבות למחצית חיים שלמים ואייכותם. מובן לכן מעבר בהתנסחות מהגדרת : משבר - אל מונחי - שינוי.
משבר אמצע החיים ,היכול לפקוד אנשים בכל גיל בין 40 - 65 ,למרות היותו, שלב התפתחותי נורמטיבי, אשר טמונים וכרוכים בו קונפליקטים, שינויים ,מטלות המאפיינים תקופה זו , עדין יכול להיות תקופת מצוקה כאשר החווה אותה אינו מוכן לה , אינו מבין את ההתרחשות, ומוצא כי הינו מתקשה בהתמודדות עימה.
בתקופה זו חווים העוברים אותה הערכה מחודשת של עצמם כבני אדם, כאנשי מקצוע ,מתלבטים ומתמודדים סביב ערכם העצמי, משמעות חייהם.סוקרים את חייהם בבגרותם המוקדמת , את אשר השיגו בחייהם או לאו, מוטרדים לגבי מה יותירו-יורישו אחריהם, מה יהיו התייחסויותם כלפי העתיד לאור בחינת העבר.
רבים הם אלה העוברים את חייהם בתוך נתיב לכאורה "מוכתב ברור ומצופה", מגיעים לפעמים שלא ממש בהתכוון לקריירה מסויימת ונישארים בה, שכן היא "בסדר" מספיק, ולא פשוט לעזוב ,לרוב כבר יש אחריות משפחה, פרנסה. הזמן חולף ללא שאלת שאלות עצמיות נוקבות לגבי רצון, "הגשמה עצמית", "חלומות".ואם ישנן שאלות כאלו לרב בעזרת מנגנוני הגנה כגון :ההדחקה :מושתקות השאלות. עד אשר קורה דבר מה המפר את אותה השתקה והשאלות מתחילות להופיע .
הפרת ההשתקה יכולה להתרחש על-כורחו של אדם לדוגמא: אירוע פיטורין בגיל :40-60 . ויש הפרת איזון בפשטות מפני שהפרט מתקשה לשאת את היותו חי באופן שאינו צריך לחיות כך לאורך זמן.
אצל רבים מתרחש משבר אמצע החיים כאשר הם חשים כי לא הצליחו לממש את שאיפותיהם ומטרותיהם בחייהם. הן בתחום עבודתם יכולים לחוש כי עבודתם הפכה שיגרה ,גורמת לחוסר סיפוק. חשים כי מעבר לשלב אליו הגיעו אינם מניחים כי יצליחו ל"העפיל", קיימים רצונות אליהם כניראה לא יגיעו דבר המלווה באכזבה ,ובתחושת החמצה.
לעיתים , דוקא לאחר נחילת הצלחה משמעותית -שוקעים חלק מן האנשים בתחושת דיכאון וזאת מתוך לדוגמא , הכרתם את מידת העבודה רבת השנים,ההקרבות המרובות המחיר הכבד אשר נאלצו לשלם עבור היישגהם. כגון:הזנחה , וויתורים , בתחום חייהם האישיים והבינאישיים, בתחומי פיתוח חלקי אישיות אחרים תחומי ענין אחרים משהדגישו .תחושה של רייקנות,חוסר משמעות לגבי המשך החיים : לאן עכשיו?,לאן הלאה? האם זוהי , אכן, ההגשמה העצמית?, איך "ביליתי" שנים משמעותיות אלו שעברו בחיי - האם "האופן-הדרך" למימוש המטרה היתה נכונה ,האם רק השגת מטרה מספקת?
דעה רווחת אחת המתייחסת למשבר אמצע החיים טוענת כי זוהי הנקודה אשר בה מתחילה ההתדרדרות הפיזית והנפשית בכיוון הבלתי נמנע של סוף החיים.
המיתוס הנגדי טוען כי אמצע החיים הינו תקופת השינוי האולטימטיבי ,אשר כל מי שלו "החזון ,הכוחות ,הרצון,האופי הנכון" ,יוכל לפתוח מחזור חיים שני של התגשמות חלומות.
במיתוס זה קיימת נטיה להתייחסות פנטסיונית. שינוי הינו תהליך ארוך ולא פשוט ומעטים עושים שינוי של מהפך מושלם אבסולוטי בחייהם.
יש המנסים למלא את חייהם בצדדים המהנים של החיים . אולם מהר מאד מתגלה כי תזזית הבילויים מיועדת למסך ולמנוע מגע ומודעות עם הדיכאון, חוסר הסיפוק ,האכזבה , אשר בכל מקרה עולה בשעות משבר כשהתגוננות המיסוך אינה יעילה עוד.
דרך התייחסות אובייקטיבית יותר הינה כזו המכירה בקשיים של שמירת רמת חיים בלי תעסוקה מלאה, בקשיים של מיגבלות בריאותיות ופיסיות. אולם גם שלב של גיבוש ניסיון חיים, ניסיון בהתמודדות עם משברים, לחצים רבים - חשיבותם פוחתת כמו הצורך להוכיח הפחד לא להצליח, הצורך להיחפז להשגת מטרות , קיימת יותר ההבנה והיכולת פעול תוך מחשבה , מודעות עצמית , הקשבה פנימית , אם מתפנים אליה,לבדוק את הרצונות הממשיים , האמיתיים עם פחות צורך "לשלם" "מס" על-כך לאחרים.
החווים שלב זה עצמם ,שונים זה מזה בדרכי ואופני התמודדותם. האקטיביים יותר באופיים נוטים להתמודד עם הקושי כאשר מתגלים סימני המצוקה באופן פעיל יותר. נוטים לראות במשתנה גם אתגר והזדמנות. הפסיביים יותר נוטים להיכנס לתחושות ייאוש , חוסר אונים וויתור. נטיה זו או זו, מולדת בחלקה ומעוצבת בחלקה ע"י התנסויות החיים , סביבת הגדילה הריגשית וכו'. אדם אשר חווה חוויות חוסר אונים , חוסר שליטה עלול לוותר מהר יותר מאדם אשר חש כי ביכולתו להשפיע על מהלך התפתחות הדברים בחייו באמצעות פעולותיו ולהפוך את סביבתו חיובית יותר עבורו.
יונג , תאורתיקן המתייחס לתקופת אמצע החיים כתקופה בה מתחולל השינוי מתוך התרחשות כוחות פנימית אוניברסאלית. בתקופה זו נוטים גבולות המיגדר : נשי /גברי- להתרחב למאפיין פעמים רבות את האחר. נשים נוטות לגעת בחלק ה"גברי" יותר בעצמן - "אנימוס" : תחרותיות,אמביציה,אסרטיביות,מטלות חוץ משפחתיות. גברים נוטים להתחבר לחלקים ה"נשיים"יותר "אנימה" : אמוציונאליות,התחברות פנימה ריגשית ,קשרים בינאישיים וכו'. משמקבל שינויים אלו לאישיותו מוצא עצמו מרחיב את פוטנציאל אפשרויותיו. והמתקשים עלולים לעבור לעמדת צימצום , והימנעות.לחוות אכזבה ומרירות ואף להפוך - כבויים. ובאותה מידה עולים באדם בעת זו חלקים בו אשר עד כה לא נתן דעתו אליהם,לא פינה להם מקום, לא איפשר להם ביטוי מסיבות שונות .וכל ה"קולות,החלקים, האיכויות " הללו בתחושה הפנימית החווה כי הזמן הופך משמעותי ואם לא עתה - יתכן וכבר לעולם לא . צריך האדם להקשיב ל"קולות" פנימיים אלו ולבחור באם להיענות להם ואיך - ובכך להרחיב את חייו כפי שנכון בתקופת חיים זו, ובכך ישנו ביטוי מימוש ה"עצמי",ייחודיותו. או שמתחילה הזדמנות חייו להיות מוחמצת. וכעת - ההחמצה עלולה להיות ברגע מסויים גם לא רוורסבילית.
בדרך כלל העוברים משבר זה עוברים לדרך חיים גמישה וקשובה יותר במגעם עם עצמם החיים והמציאות. בודקים מחדש את "חלומותיהם" ומתאימים אותם לנכון לעת זו,שואלים עצמם : מהו שייתן סיפוק בשלב זה בחיים? עורכים את סדר העדיפויות הנכון להם בחייהם בתקופה זו מהו ההדגש : העבודה ,המשפחה, האישי.להרפות מן המתחים, מה נותן את תחושת הסיפוק הרוחני, האינטלקטואלי ,החוויתי, ההתנסותי. מחפשים שינויי עיסוק או קשרים אישיים.
"הבל הבלים הכל הבל" (קהלת).
לא לחינם קרוי גיל 40-60 : גיל התבונה . מי שפתוח לניסיון החיים ,באמצע החיים ,יכול להכיר בכך כבר עבר את שלב התחרות והמירוץ, כי מצבו הכלכלי בדרך כלל מבוסס או יציב, יכול פחות להיות מוטרד מדעותיהם של אחרים עליו או באם עדין כך הוא להבין את הצורך בייעוץ המקצועי .
עת אמצע החיים יכולה להיות עת שבה האדם יכול לבנות לעצמו את העולם אשר הוא רוצה לחיות בו. מידת החייב או המוכרח קטנה בהרבה מתקופות חיים אחרות. כאשר האדם משיג את יכולת ההקשבה,ההבנה של עולמו הפנימי , מבין את רצונותיו ומחובר אליהם יותר יכולתו לגבות עצמו לאפשר לעצמו למצוא את הדרך לעשות את שרוצה לעשות ללא אשמה , רבה יותר . התחושה כי מותר לבחור . יכול לראות , לקבל ,לעמוד במחיר הבחירה .בפשטות , למען אייכות חיים ומשמעותם.
ד"ר עינת כהן einatcn@012.CO.IL WWW.DREINAT-COHEN.CO.IL
