ריסוס וחומרי הדברה- אנחנו אוכלים את זה! 

הסיכונים בריסוס חומרי הדברה וקוטלי עשבים
מאת: אילן הורוביץ, מורה ומטפל ברפואה סינית

"...ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה..."

(מתוך התפילה שאומרים לפני קריאת ספר תהילים)



כבר מקדמת דנן התמודד האדם עם עשבי בר שהפריעו להתפתחות השדות והגינות. בימי קדם הייתה ההתמודדות על ידי עבודת ניקוש מפרכת.

הקדמה של הזמן המודרני הביאה עמה ברכה רבה לאדם. עבודות קשות הפכו לקלות וחסכו מהאדם זמן ומאמץ גופני. היום מתברר שלא כל מה שנראה ברכה של הקדמה הוא אכן כך. בנושא הדברת עשבים הוכח למעשה ההיפך.

מסוכן לעשבים ולא מסוכן לבני אדם...?
השימוש הנרחב בחומרים להדברת עשבים ומזיקים בחקלאות ובגינות פרטיות הוא מסוכן ומזיק לבריאות! מסקנה זו מתבססת על מחקרים, בדיקות מעבדה ואיסוף נתונים סטטיסטיים במדינות רבות. תוצאות המחקרים הללו מראים תמונה קודרת של עליה בנזקים הנגרמים כתוצאה מהשימוש הנרחב בחומרי הדברה. רשימת הנזקים כוללת: ירידה בפוריות, מחלות קשות ופגמים גנטיים אצל תינוקות.

בשדות חקלאיים, בגינות פרטיות, בגנים ציבוריים ובצדי דרכים נעשה שימוש יום יומי בריסוס להדברת עשבים. צרכני החומרים הללו אינם מודעים לסכנה הבריאותית החמורה לה הם נחשפים בשימוש באותם חומרים. השימוש בריסוסים הללו חושף גם את סביבתם הקרובה, את ילדיהם וחיות המחמד שלהם.

מחקר שפורסם בארה"ב מראה שכלבים הבאים במגע עם דשא שרוסס נגד עשבים בחומר המכיל D2,4 מכפילים את הסיכון שלהם. כלבים וילדים המתרוצצים על דשאים מרוססים מכניסים לאחר מכן את חומר הריסוס שבא במגע עם רגליהם לתוך הבית. החומר הקרוי D2,4 נמצא בתרכובות רבות של חומרי ריסוס והשימוש בחומר זה נפוץ מאוד.D2,4 מורכב מחומרים רעילים בדרגה גבוהה שיש להם השפעה ביולוגית שלילית ומסוכנת על בני אדם, בעלי חיים וחיות מעבדה. על חומר ריסוס נוסף, הקרוב בהרכבו ל -D2,4 נקרא T-2,4,5 נאסר השימוש בארה"ב.

קוטלי עשבים במלחמת ויטנאם
בזמן מלחמת ויטנאם, בין השנים 1971 - 1962 ריסס צבא ארה"ב שטחי גו'נגל נרחבים בקוטל עשבים שנקרא בשם הקוד "אייג'נט אורנג'". הריסוס התבצע כדי למנוע מלוחמי הויטקונג למצוא מחסה בצמחיה. חיילים ששהו באזורים שרוססו החלו לדווח על תופעות של הפרעות עצביות חמורות. בתחילה הכחיש הצבא כל קשר בין התופעות הללו לבין השהייה בסביבת החומר. לאחר שנים של מאבק משפטי נאלץ הצבא לקבל על עצמו אחריות על אלפי חיילים שהפכו נכים. מחקר שפורסם על ידי העתוןTHE JOURNAL OF PUBLIC HEALTH מגלה שאצל ילדים שאבותיהם שרתו כחיילים בויטנאם קיים סיכוי של 70% להיוולד עם פגמים גנטיים. החומר שרוסס בויטנאם היה מורכב מתערובת חומרים שהכילו מרכיבים של חומרים להדברת עשבים המשמשים לריסוס דשאים וגינות. D2,4, הנפוץ בשוק החופשי כיום, היה אחד ממרכיבי החומר שרוסס בויטנאם. לאחרונה פורסם בחדשות על הרעלתו של המועמד לנשיאות באוקראינה על ידי חומר הקרוי דיאוקסין. חומר זה משתתף בחומרי ריסוס רבים הנמכרים בשוק החופשי לכל דורש.

מחקרים בתנאים מוגבלים
קיימת רשימת שמות מסחריים ארוכה של חומרי הדברה נגד עשבים. רבים מהחומרים הללו מכילים D2,4. ההגדרה התמימה של חומרים אלה כ"חומרים נגד עשביה רחבת עלים" יכולה להטעות בקלות צרכנים שאינם מודעים לסיכון הבריאותי החמור הנמצא באריזה המבטיחה להם גינה ללא עשבים. תת המודע שלהם אומר שהחומר הוא נגד עשבים, לא נגד בני אדם...

חומרי הדברה מחולקים לקבוצות סיכון לפי הרכבם הכימי והנזק הביולוגי שלהם הידוע ממחקרים. ישנם חומרים בדרגת סיכון גבוה ויש חומרים שהשפעתם המזיקה עדיין לא התבררה. מחקרים בנושא זה מתבצעים כל העת ומידי פעם מתווסף חומר חדש, שהיה ידוע כלא מסוכן, לקבוצת החומרים המסוכנים. צרכנים רבים של קוטלי עשבים מתייחסים בקלות ראש ואינם נוקטים באמצעי זהירות מינימליים כאמור, מתוך גישה מוטעית שהחומר בו הם משתמשים מיועד לעשבים ואינו מהווה סכנה לאדם "משום שהוא מיועד רק להדברת עשבים".

הרגישות לחומרי הדברה שונה מאדם לאדם. רגישותם של ילדים גבוהה יותר מזו של מבוגרים משום שהם עדיין גדלים וגופם מייצר כמות תאים גדולה יותר. פגיעה ב D.N.A. (הצופן הגנטי) של התא יכול לגרום לשרשרת של יצירת תאים חדשים "היורשים" את אותו נזק גנטי.

המחקרים שנעשו עד היום על מנת לחשוף את תמונת הסיכון הביולוגי לגוף האדם כתוצאה מחומרי הדברה התבצעו בתנאים מגבילים. זאת משום הגבלות שלא מאפשרות לחשוף בני אדם לחומרי הרעל הללו לצורך מחקר. המחקרים מבוססים על ניסויים בכלבים וחולדות ועל נתונים סטטיסטיים של אוכלוסייה הנמצאת בחשיפה לחומרים הללו. אוכלוסייה זו מורכבת מחקלאים המשתמשים בחומרי ריסוס, עובדי חברות הכימיקלים שעוסקים בייצור חומרי הדברה וקוטלי עשבים, ועובדי מסילות ברזל וכבישים הנמצאים בקרבת החומרים הללו ומרססים אותם לצדי הדרכים ומסילות הרכבת.

סודיות המרכיבים הכימיים
בבדיקות לגבי דרגות הסיכון של החומרים התברר שקוקטיל המרכיב מספר קוטלי עשבים פופולריים מסוכן פי שלוש מדרגת הסיכון של כל אחד מהמרכיבים כשהם נבדקים בנפרד. גורם נוסף המקשה על ביצוע המחקרים הוא שמירת הסוד לגבי מרכיבי חומרי הריסוס. למרבה האירוניה קיים בארה"ב חוק פדרלי המגן על חברות המייצרות חומרים להדברת עשבים ומאפשר להן, מסיבות מסחריות, לשמור בסוד את המרכיבים במוצר המוגמר (בדומה לסודיות המסחרית של מרכיבי קוקה קולה). מדהימה לא פחות היא העובדה שבארה"ב קיים חוק הקובע קנס כספי גבוה על מי שיגלה את המרכיבים הלא פעילים, המשמשים להולכת החומר לתוך הצמח. חומרים בלתי פעילים מצטיירים אולי בדמיון כמשהו לא מזיק, אך חלק מהחומרים הללו ידועים כמסוכנים ביותר.

מומחים לחקלאות ולאיכות הסביבה מודעים בעובדה שלחשיפת האדם לקוטלי עשבים וחרקים יש השפעה מזיקה. אולם הם מדגישים על חשיבות האיזון בין תועלת השימוש בחומרים אלה לעומת הנזק. כדי להאכיל את האוכלוסייה יש לגדל את היבולים בכמות גדולה. אין זה מעשי, לפי שעה, לעשות זאת ללא שימוש בחומרי הדברה. במקביל הם מדגישים את החשיבות של נקיטת אמצעי זהירות ומיגון בשימוש בחומרי ריסוס גם אם הם משתייכים לקבוצת החומרים "הפחות מזיקים".

חדירת החומר לגוף - במגע ובנשימה
כאשר מדובר בשהייה בסביבת חומרי ריסוס, חדירת החומר לגוף מתבצעת בשתי דרכים עיקריות: חדירה דרך העור כתוצאה ממגע ישיר עם החומר, וחדירה על ידי מערכת הנשימה. חדירת חומר דרך מערכת הנשימה מכניסה את החומר לגוף באופן המהיר ביותר (השימוש בחומרי לחימה כימיים מבוסס על עקרון זה). חלק מחומרי הריסוס מתאדה ועולה לאוויר. כמות נוספת מתייבשת על האבק שבקרקע, עולה עם האבק כתוצאה מרוח ומתערב באוויר. לאחר שהחומר נכנס לריאות הוא מתערבב עם החמצן ומועבר במהירות לדם המפזר אותו לכל חלקי הגוף.

הדרך השנייה בה חודר חומר לגוף הוא במגע ישיר של החומר עם העור. מגע זה מתרחש בזמן הריסוס בין טיפות מיקרוסקופיות והעור במקומות חשופים. גם מגע של העור עם בגדים אשר ספגו את החומר, מחדיר את החומר לגוף דרך נקבוביות העור. תהליך כניסת החומר לגוף באופן כזה הוא איטי יותר, אך אינו פחות מזיק.

העשבים המשמשים כמטרה לחומרי ההדברה מפתחים עם הזמן עמידות טבעית כנגדם. התופעה הזו מאלצת את היצרנים לפתח תרכובות בעלות דרגת רעילות ההולכת ומתחזקת עם השנים. הגינות, השדות וצדי הדרכים נשארים אמנם נקיים מעשבים, אך בני האדם נחשפים לסיכון בריאותי ההולך וגדל. במצב זה יש לצפות שדרגת הסיכון של חומרי ההדברה השונים תלך ותגדל.

לטענת המצדדים בשימוש חומרי הדברה, אין אנו יכולים להימנע מחשיפה לחומרים אלה משום שחלק מחומרי הריסוס מורכבים כך שהם אמורים להתפרק זמן מסוים לאחר השימוש בהם, משום שמי התהום "עשירים" ממילא במגוון חומרי הדברה ומשום שהאוויר אותו אנו נושמים מלא גזים רעילים ממקורות שונים. מנגד, עדיין אי אפשר להיות אדישים למחקרים ולמידע ההולך וגדל בתחום הזה. קשה גם להתעלם מעדויותיהם של אלה שנפגעו מחומרי הדברה כתוצאה ממגע ישיר מאותם חומרים.

בדואים נפגעים
המודעות של סכנה סביבתית כתוצאה של פיזור חומרי ריסוס מהאוויר הביאה להטלת מגבלות חוקיות על השימוש במטוסי ריסוס. אולם השימוש בשיטה זו לא הופסק לחלוטין והוא עדיין גורם לחשיפת חלק מהציבור לרעלים מסוכנים. מנהל מקרקעי ישראל מנהל מאבק ממושך עם הבדואים בנגב אשר, לטענת המנהל, השתלטו על אדמות מדינה והם מעבדים אותם ללא רשות. מנהל מקרקעי ישראל, שהוא גוף ממשלתי, ביצע בשנים האחרונות, ריסוס של שטחי חקלאות בשטח של עשרות אלפי דונם על מנת להשמיד את היבולים. הריסוס בוצע על ידי מטוסים. הבדואים השוכנים בקרבת השדות לא הוזהרו מבעוד מועד להתרחק מהאזור. לטענתם, רבים מהם נפגעו כתוצאה מהריסוס. הם מדווחים על תמותת בעלי חיים, על עליה במומי לידה ועל תופעות המעידות על הרעלה. טענותיהם נתקלות בטענת המדינה שהריסוס נעשה על פי חוק...

על תוויות של קוטלי עשבים וחרקים מופיעות אזהרות חמורות המתריעות שהחומר מסוכן ועל הצורך בנקיטת אמצעי זהירות על ידי המשתמש. למרות האזהרות, המרססים, בין אם הם חקלאים או בעלי גינות, אינם מודעים לסכנה האפשרית בחשיפת הגוף לחומרים אלה. רבים מהם מתעלמים מהדרישה בנקיטת אמצעי מיגון. הסיבה העיקרית לאדישות זו נובעת בעיקר משום שהנזק אינו מראה עצמו באופן מיידי, אמצעי ההתגוננות הדרושים דורשים מאמץ אמיתי של מיגון הגוף על ידי ביגוד מתאים וחבישה של מסכת גז עם פילטר תקין (כמה מהמשתמשים בציוד כזה אמנם מקפידים להחליף את הפילטר במסכה או במסנן התא האטום של הטרקטור, המתאים בדרך כלל למספק שעות עבודה מוגבל)?

שאריות חומרי הדברה המוגדרים כ"חומרים מסוכנים" נשארים בכמות מסויימת, באריזות ומיכלים ששימשו לאחסנתם לפני השימוש. החוק מחמיר על השלכת אריזות שהכילו חומרים המוגדרים כמסוכנים. הקנס על השלכת אריזות כאלה נע בין 300,000 ?600,000 - (חוק שמירת הנקיון התשמ"ד 1984, סעיף 13 ג').

כבאים נפגעים
זאב גולדשטיין, מפקד תחנת הכיבוי בבני יהודה, מודע היטב לסכנה הטמונה באריזות ריקות שהכילו חומרי הדברה שונים: "כאשר אני מקבל כבאים חדשים לעבודה עלי ללמד אותם קודם כל כיצד לא להפוך קורבנות לשריפה אותה הם באים לכבות" הוא אומר. "שרפת קוצים רגילה באזור חקלאי עלולה להוות סיכון בריאותי חמור עבור הכבאים בגלל מכלים ריקים של חומרי ריסוס שנשארו בשטח ונשרפים. החומר הנמצא שם הופך לענן עשן קטלני שכל מי שנושם אותו נפגע מבלי לשים לכך לב". זאב טוען שכבאים רבים נפגעו עד היום משאיפת עשן רעיל כזה. לטענתו רבים מהם סובלים מהפרעות בריאות קשות כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים. לדבריו הפרעות בריאותיות אלה אינם מוכרות כפגיעה עקב עבודתם משום שמקצוע הכבאות בישראל אינו מוכר כמקצוע. הם נכללים בהסתדרות הפקידים...

בזמן ריסוס נוצר רחף של טיפות זעירות. רחף זה מתפשט באוויר ויכול להגיע לאזורים בהם לא הייתה כוונה להביא אותו. שלמה טסלר גידל שדה בצלים ברמת הגולן. כאשר הופיעו נקודות לבנות על הבצלים ואיימו על המשך התפתחות הבצל הציע יועץ משרד החקלאות לחפש מה רוסס בסביבה הקרובה. התברר שהשדה השכן, שלוש מאות מטרים משם רוסס בחומר הנקרא דו קטלון. בין שני השדות הפרידה תעלה עמוקה. המרחק הרב ו"המכשול" של התעלה לא מנעו מחומר ההדברה מלהגיע לשדה הבצלים.

לאחר שחומר פוזר ורחף התרסיס יורד לאדמה ומתייבש, הוא נדבק לאבק שבסביבה. אבק זה מתפזר ברוח, החומר נודד ויכול להגיע למרחק רב מהמקום בו התבצע הריסוס, אם כי באחוז ריכוז נמוך יחסית.
דוגמה אופיינית לפיזור חומר ניתן לראות מהמקרה של התקלה הגרעינית בצ'רנוביל. שם, פיזור החומרים הרדיואקטיביים והכימיים התבצע על ידי פיזור חלקיקים שנדדו עם ענן גזים רדיואקטיבי, עם עשן השרפה, עם חלקיקי אבק שעפו ברוח ועם מי הגשמים שהחדירו אותם למי התהום. זיהום רדיואקטיבי מתקלת הכור הסובייטי הגיע למדינות כמו סקנדינביה ושבדיה. שאריות של חומרים אלה נמצאים גם היום בחלב פרות הניזונות מעשבים הגדלים במקומות מרוחקים ממקום התקלה. בדיוק באותו אופן מתפזרים גם חלקיקים של חומרי הדברה.

יש להניח כמעט בוודאות שאם תיבדק הרצפה בבית שבחצרו בוצע ריסוס, ניתן יהיה למצוא כמות מסוימת של החומר בתוך הבית (בדיקה זו נקראת "בדיקת ממרח". משפשפים נייר סופג על המשטח הנבדק ובודקים אותו במעבדה. בדיקות אלה מקובל לבצע באופן קבוע במעבדות מחקר). אם יש תינוקות באותו בית, הם זוחלים על הרצפה, ומכניסים את ידיהם לפה. יש להניח שכמות מסוימת, אמנם מזערית מהחומר ימצא על ידיהם וכך חודר לגופם. הנחה זו מבוססת על תכונת הפיזור הידועה של חומרים כימיים ורדיו-איזוטופים המשמשים לצורכי מחקר רפואי וביולוגי. המסקנה מכך היא שעדיפים כמה סביונים ועשבים בגינה מאשר חומרי ריסוס. המחשבה שחומר המיועד למניעת נביטת עשבים, או חומר המיועד לגרום לנשירת עלים אינו משפיע על הגוף היא מחשבה מוטעית מיסודה. החומרים הללו מסוכנים! ואם זה לא כואב, זה לא אומר שאין נזק! הנזק יכול להראות את עצמו כאמור, בדור הבא, כפי שמוכיח המחקר על נפגעי חומר ההדברה ממלחמת ויטנאם.

חקלאים נפגעים
גננים ובעלי גינות מרבים לרסס נגד עשבים. הסביונים ופרחי בר המהווים מוקד משיכה למטיילים מהעיר שבאים לראות את המרחבים והטבע, הופכים לאויב הציבור מספר אחד כאשר הם גדלים בחצרות הבתים. לא אחת ניתן לראות מישהו, עם מרסס על גבו, לבוש במכנסיים קצרים וסנדלים עט על העשבים בגינתו, ובסביבת ביתו ומרסס אותם. הוא עושה זאת במטרה למנוע עשביה, אולם בעשותו כך הוא חושף את עצמו מבלי דעת לרעל מסוכן. גם אם אין הוא חש בריח החומר, הוא אינו יכול להימנע מנשימת הרחף הנוצר מהריסוס אלא אם כן הוא חובש מסכת גז עם פילטר תקני. גם אם אין הוא חש ברטיבות החומר על גופו, חלקיקי טיפות באים במגע עם מקומות בהם עורו חשוף וחדירת החומר לגוף היא בלתי נמנעת.

דבורה בר מרמת הגולן איבדה את בעלה כתוצאה מחשיפה לחומרי הדברה. הוא נהג לרסס עם חומר ההדברה "לנט" ללא נקיטת אמצעי מיגון מתאימים. לאחר שנחשף במגע ישיר ומתמשך עם החומר התגלתה אצלו מחלת פרקינסון. דבורה מספרת שלרופא המטפל של בעלה לא היה ספק לגבי הקשר של החשיפה לחומר ההדברה והופעת המחלה. הטראומה של משפחת בר גרמה להם לפנות לכיוון של חקלאות אורגנית ולצריכה של מוצרים אורגניים טבעיים בלבד. לא מעט מחקרים מצביעים על הקשר ההולך ומתברר בין מחלת פרקינסון וחשיפה לחומרי הדברה.

יודי נוקד, חקלאי ממושב, נוב סבל מהפרעות בתפקוד הכבד. לאחר חמש שנים של הישנות הבעיה באותה תקופה של השנה התברר שהסיבה לכך היתה חשיפה לחומרי הדברה נגד מזיקים (שלושה חומרי הדברה: "מרשל", תיינקס" ו"סימבוש"). יודי הפסיק לבצע את הריסוס והתופעה נעלמה.

זוג מאחד המושבים (ביקשו ששמם לא יתפרסם) עברו בדיקות על מנת לברר אצל מי מהם קיימת בעיית פוריות. "שאלתו הראשונה של הרופא הייתה אם אני משתמש בחומרי ריסוס והדברה", מספר הבעל, הרופא הסביר להם על האפשרות של פגיעה ביכולת הפוריות של הזרע לאחר חשיפת הגוף לחומרים אלה.

חקלאים רבים טוענים שבלתי אפשרי להוציא יבול בכמות מסחרית וב"איכות טובה" ללא שימוש בחומרי הדברה. אחת הסיבות למחיר הגבוה של ירקות אורגניים הוא המאמץ והעלות הגבוה המושקעים בגידולים אלה. ארי לוין, ממושב נוב ברמת הגולן מתעניין ומגדל מזה שנים גידולים אורגניים. לשאלות כמו: "יש תולעים בתירס שלך?" הוא עונה: "אם לא היו הייתי מודאג"... "זה סימן שיש חיים בתירס" אומר ארי בחיוך. "ולגבי החרקים, הרי ניתן לשטוף אותם לאחר השריית הירקות במי מלח וחומץ, כפי שנהגו לעשות לפני המצאת חומרי ההדברה". ארי מסביר עוד, שירק או פרי מתחילים לנבול מייד לאחר קטיפתם. הטעם והאיכות התזונתית שלהם יורדים ככל שעובר הזמן מהקטיף עד שהם נאכלים. היתרון של גידול ירקות עצמאי מוסיף גם לערך התזונתי המתקבל מהירקות וגם לריח הניחוח החזק במיוחד שמתקבל במזון. ארי כמובן מגדל גן ירק אורגני בגינת ביתו על מנת למלא את התצרוכת המשפחתית.

הפתרון, הגבלת הריסוס וחקלאות אורגנית
ארי מגדל בשיתוף עם חברו יעקב הנמן, כרם ענבים אורגני. "חקלאות אורגנית עבורי היא עניין של השקפת עולם", אומר יענקל'ה. "אם יש אהבה לארץ ישראל, כיצד אפשר לזהם אותה ברעלים? על ידי החקלאות האורגנית אני תורם לסביבה הקרובה ובכך מונע התפשטות זיהום סביבתי. אני רוצה לספק לאנשים האוכלים את התוצרת החקלאית שלי מזון בריא ולא רעל". ההתמודדות הקשה מתרכזת בעיקר בעשביה. למניעת מזיקים הם משתמשים בחומרים טבעיים שונים המיוצרים כיום עבור חקלאות מיוחדת זו. המאמץ של גידול הכרם האורגני נותן לשני השותפים סיפוק רב.

לאחר שהתגלו הנזקים הבריאותיים של הצוללנים אשר באו במגע עם מי הקישון החלו להתבצע פעולות לטיהור ולמניעת הזרמת חומרים מסוכנים לנחל. כעת, מספר שנים מאז החלו הפעולות הללו מתחילים להופיע בנחל הקישון דגים ובעלי חיים שלא היו יכולים לשרוד שם קודם לכן מפאת הזיהום. מצב נחל הקישון הולך ומשתפר עקב המודעות לסכנות הסביבתיות שגרם הזיהום. חבל שהמודעות הזו עלתה בבריאותם של הצוללנים אשר חלקם שילמו על כך בחייהם.

שנים רבות של מאבק הביאו להכרה בסיכון הכרוך בעשן סיגריות. החוק מחייב היום לכתוב על קופסאות הסיגריות אזהרה למעשנים. לאחר זמן רב של חשיפת הציבור לאזבסט ולDDT הופסק השימוש בהם. כל בר דעת עם הגיון בריא יכל להגיע, לאותה מסקנה גם לגבי חומרי ריסוס והדברה.

המודעות לנושא והביקוש לירקות ופירות אורגניים הולך וגדל (אם כי מחיר ירקות ופירות אורגניים הוא גבוה באופן משמעותי ממחיר השוק הרגיל). יש לצפות שבשנים הבאות יגדל באופן משמעותי מספר החקלאים המגדלים יבול אורגני. עד אז כדאי לתת את הדעת למספר נקודות:

• על החקלאים המשתמשים בחומרי הדברה להקפיד על אמצעי הזהירות לפי הוראות הבטיחות ולהשתמש באמצעי מיגון מתאימים.
• בעלי גינות פרטיות המרססים את הגינות נגד עשביה, כדאי שיפסיקו לחלוטין את השימוש בחומרים אלה או שיצמצמו את השימוש בהם למינימום. זה לא שווה את הנזק הבריאותי. ניתן להתמודד עם עשביה על ידי קילטור, פריסת יריעות ניילון על האדמה, על ידי חרמש מכני או מכונה לכיסוח דשא.
• ההשקעה הראשונית והמאמץ בגידול גן ירקות אורגני באופן עצמאי כדאי - למי שיכול.

לסיכום
לפני מספר שנים עברנו להתגורר במושב נוב שברמת הגולן. משכו אותנו לשם המרחבים, האוויר והסביבה החקלאית. בהיותי בוגר בית ספר חקלאי מצאתי את הסביבה האידיאלית למגורים. בתוך זמן קצר שמתי לב לתופעה נפוצה המתרחשת בסביבה, של שימוש לא זהיר בחומרי הדברה. חוסר המודעות בצורך למיגון אישי מצד המשתמשים בחומרי הדברה היה בולט. ניסיוני בשנות השבעים כאחראי פיקוח באוניברסיטת תל אביב על הבטיחות בעבודה עם חומרים רדיואקטיביים, וכחבר בוועדת הבטיחות של האוניברסיטה לא עזרו לי בשיחות עם תושבים וחקלאים אתם שוחחתי. הם, ברובם, התבצרו מאחורי חומת האטימות, האגו "והניסיון" שלהם בעבודות ריסוס. תופעה זו של אדישות המשתמשים בחומרים מסוכנים מוכרת לי היטב מניסיוני כפקח על עבודות עם חומרים מסוכנים. אדישות זו נובעת מחוסר ידע, עצלות מהמאמץ הכרוך בשימוש אמצעי מיגון ומכך שהנזק אינו ניכר מיידית למשתמש. למדענים ועובדי מחקר ידוע העובדה שבטיחות ועבודה לא משתלבים בקלות. מכאן החיכוך המתמיד בין עובדי המחקר והמפקחים על הבטיחות בעבודה עם חומרים מסוכנים. על המקרים המוזכרים כאן שמעתי מסביבתי הקרובה. אין ספק שאותו מצב מצוי במקומות רבים נוספים. באחד מכבישי הארץ ראיתי קבוצת גננים מרססים את צדי הכביש עם חומר להדברת עשבים. הם לא חבשו מסכות גז וידיהם היו ללא כפפות גומי. אולם אביזר בטיחות אחד כן סיפק להם המעביד: כובע בטיחות של פועלי בנין...

המאמר הזה אינו מתיימר להיות מדעי. הוא מכוון להגיון הבריא של הקוראים ולשיקול דעתם. המודעות לחשיבות איכות הסביבה אינה בסופו של דבר שיגעון של מיעוט תמהוני. חוסר המודעות הבולטת שראיתי אצל משתמשים שונים בחומרי הדברה והשיחות שלי עם אלה שנפגעו שכנעו אותי בצורך לתרום מניסיוני בעבודות מחקר עם חומרים מסוכנים להעמקת המודעות בנושא למען איכות הסביבה והבריאות של כולנו.