ככל שנשקיע יותר מאמץ וזמן בפרויקט ,רעיון, אדם , או בעל חיים-כך נקשר אליו ונהיה תלויים בו רגשית.
בתרבותנו המודרנית המערבית הפרויקט הכי מושקע הוא ילדים.
מכיוון שמספר הילדים במשפחות בעשורים האחרונים הלך והצטמצם- כך גם ההשקעה בהם הלכה וגדלה.
מכאן שאנחנו קשורים בעיקר לילדנו.אף יותר מאשר בבן זוגנו או עצמנו.
ואז מגיע הרגע לו ייחלנו בעצם במשך שנים:
הילדים בגרו והם כבר בני אדם בוגרים לכל דבר וכך הם נראים בעיני כל אדם–פרט לנו .
הורים שהשקיעו את כל זמנם, כספם, ותשומת ליבם במשך 18 שנה מתקשים לשחרר.
מבחינה רגשית כמובן.
"הוא תמיד הילד שלי"
מה שלום הילד של אמא/אבא?"
" מי ידאג לך אם לא אמא /אבא?"
" מי הכי אוהב אותך / מכיר אותך? "
ועוד משפטים שאנחנו אומרים בהיסח הדעת אבל מסמלים בדיוק את אותו קושי גדול להתייחס למי שהיו ילדנו כאל בוגרים.
קושי זה נמצא בעוכרנו בתקשורת עם אותם ילדים שבגרו.
מצד אחד כל רצוננו הוא שהם יהיו עצמאים, יעמדו ברשות עצמם, יסתדרו בחיים ,יהיו אחראים ויצליחו למצוא את דרכם בעולם.אבל אנחנו ממשיכים להתייחס אליהם כאל ילדים....
מצד שני אותה התייחסות שלנו אליהם כאל ילדים היא זו בדיוק שעליהם להדוף בכדי להצליח ולהיות כל מה שאנחנו רוצים מהם:בוגרים אחראים וסומכים על עצמם וכשוריהם.
מסר כפול זה שהורים משדרים לצאצאים שבגרו יוצר חסימה גדולה בתקשורת ומפרידה בין הורים לבניהם/בנותיהם.
לכן חלק מפתרון חסימה רגשית זו נעוץ בשנוי הגישה וההתייחסות,של ההורים. עם כל הקושי של שנוי הרגל שהפך לטבע שני במשך שנים רבות.
שורש הבעיה טמון ביחס זו של ההורים המתקשים לשנות אחרי שנים את התפיסה שלהם כלפי הצאצאים(אני בכוונה לא משתמשת במילה ילדיהם כי הם כבר לא ילדים ובשפה שלנו זו המילה הנפוצה לצערי, מה שממשיך את התפיסה המוטעית).
התחילו להתייחס לבן ולבת הגדולים באופן בוגר. דברו איתם כאל בני אדם בוגרים. אל תייעצו אם לא נשאלתם, אל תתערבו אם לא שיתפו אתכם, ואל תיעלבו על הגישה האחרת לחיים, לבן הזוג וכמובן לנכדים.
אנחנו לא מתערבים/ משנים אנשים בוגרים שאנחנו פוגשים בחיים. אל תעשו זאת לבנים/בנות שלכם. . ברגע שהם יקבלו יחס שכזה , לא יהיה להם צורך להתגונן/להסתיר/ לחסום את האינפורמציה והתקשורת עם ההורים. הם לא ירגישו צורך להתגונן מפני התייחסות מקטינה וילדית כלפיהם. הקשר המבוסס על תלות וחוסר שיוון(כפי שהיה בילדות ובצדק ,כי אז ההורה אחראי היה על הילד) יהפוך לקשר פתוח וזורם בין אנשים בוגרים עם היסטוריה מיוחדת .
כל זאת כמובן אם בגיל שהם היו ילדים וצעירים היתה תקשורת מכבדת ואוהבת ולא מאבקי כוחות והתעללות רגשית.
גם לכך יש פתרון אך זה במאמר אחר.
בהצלחה
שרי
שרי רפאל פסיכולוגית קלינית בגישה הוליסטית רוחנית. מורה לחיים בעלי משמעות ואהבה . תמיכה לחולים חשוכי מרפא ומשפחות . 0544982986 האתר האישי :http://sherryrefael.com
