הפריה חוץ גופית, או בשמו הרגיל והידוע הפריית מבחנה. בשפה המדעית נקראת In vitro fertilization או בקיצור IVF.
הפריית מבחנה היא אחד הטיפולים העיקריים והטובים שמשתמשים כיום לטיפולי עקרות בקרב נשים בהריון. טיפול זה נעשה מחוץ לגוף האישה, שיטה עובדת על ידי זרע המפרה את הביצית
כאשר הביצה המופרית היא מעוברת ישירות לרחם האישה ושם מתפתח הרין רגיל כמו כל הריון.
שיטת ההפריה פותחה בבריטניה על ידי ד"ר פטריק סטפטו וד"ר רוברט אדוארדס.
ניסיון השיטה שהוצלחה לראשונה הייתה לואיז בראון, שנולדה בתאריך 25 ביולי בשנת 1978
בבית החולים הכללי אולדהם במקרה של תהליך ניתוח קיסרי. הוריה של לואיז בראון ניסו להרות במשך כתשעה שנים ללא הצלחה. נטלי, אחותה הקטנה של לואיז הופרתה גם דרך שיטת הפריית המבחנה.
מטרתה המקורית של שיטת הפריית המבחנה הייתה לטיפול באי-פוריות כתוצאה מפגם חצוצרות האישה.
לרוב טיפול השיטה מתחילה ביום השלישי לתחילת הוסת. לרוב המקרים יש צרוך בעשרה ימי טיפול.
עברת העובר שרמת האיכות הגבוהה ביותר מעוברים לבטן האישה (רחם) על ידי מזלף דק,
דרך הנרתיק וצוואר הרחם. ברוב המקרים מעוברים מספר עוברים, כדי להגדיל את סיכוי ההתערבות.
מיד אחרי העברה על האישה לנוח כ36 שעות במיטה, כעבור שבועים לאחר העברה האישה צריכה לעבור בדיקת הריון, ועד אז לקחת את הורמון הפרוגסטרון: הורמון העוזר לקליטת הריון, אך יש מקרים הנרשמים גם תרופות אחרות.
הצלחות הפריה חוץ גופית
סיכוי ההצלחה להריון הוא בין 20 ל30 אחוזים עבור כל מחזורי הפרייה. גיל הפציינטית הוא בין הגורמים לההצלחה של הפריית החוץ גופית, בין הגורמים יש גם: איכות תאי הביצית ותאי הזרע, משך האי פוריות, רמת המומחיות הרפואית ואפילו בריאות בטנה של האישה (רחם). יש מדינות האוסרות על העברת שני עוברים לרחם האישה.
ישנן דרכים רבים לשמור תא ביצית, רקמת שחלה ואף עוברים.
אם יתכן שיש מספר רב של עוברים המטופלת יכולה לבחור האם לשמר אותם, כלומר להקפיא את העובר בחנקן נוזלי וכך התשמורת נמשכת זמן רב. כך אפשר להכנס להריון שוב מבלי כל תהליך מחזור שאיבת הביציות.
