הסיפור שלי הוא על בחור בשם ג'ון. ג'ון התקבל לעבודה חדשה במפעל לייצור בקבוקי פלסטיק. ביום הראשון לעבודה, בהפסקת הצהריים, בחדר האוכל של המפעל, התיישב ג'ון ליד קבוצת עובדים נוספים. ג'ון פתח את התיק שלו והוציא ממנו סנדביץ'. "מה?" צעק ג'ון לפתע, "סנדביץ' עם סרדינים?!? אני פשוט לא סובל סרדינים!". קבוצת העובדים שישבה ליד ג'ון התבוננה בו בהשתוממות בעוד ג'ון ממשיך לרטון וללעוס בצורה מאולצת את סנדביץ' הסרדינים שלו. למחרת, שוב בהפסקת הצהריים, התיישב ג'ון ליד אותה קבוצת עובדים. ג'ון פתח את התיק שלו ושוב פעם הוציא ממנו סנדביץ'. "מה?!" צעק ג'ון, "אני פשוט לא מאמין!!! שוב פעם סנדביץ' עם סרדינים?!? זה פשוט דוחה!! אני פשוט לא סובל סרדינים!". גם עכשיו, קבוצת העובדים שישבה ליד ג'ון התבוננה בו בהשתוממות בעוד ג'ון ממשיך לרטון וללעוס בצורה מאולצת את סנדביץ' הסרדינים שלו. למחרת, ביומו השלישי במקום העבודה החדש, שוב בהפסקת הצהריים, התיישב ג'ון ליד אותה קבוצת עובדים. ג'ון פתח את התיק שלו ושוב פעם הוציא ממנו סנדביץ'. "מה?!" צעק ג'ון, "אני פשוט לא מאמין!!! שוב פעם סנדביץ' עם סרדינים?!? זה פשוט דוחה!! אני פשוט לא סובל סרדינים!". הפעם, דיוויד, אחד העובדים הוותיקים במפעל שישב ליד ג'ון גם ביומיים הקודמים, החליט שהוא לא מתכוון לעבור על ההתנהגות של ג'ון בשתיקה. הוא קם לעבר ג'ון, ניגש אליו ואמר לו: "היי ג'ון, אם אתה כל כך שונא סרדינים, למה אתה לא מבקש מאשתך שתכין לך סנדביץ' עם מה שאתה כן אוהב?" ג'ון הרים את עיניו לעבר דיוויד וענה: "אשתי? אני בכלל לא נשוי. אני מכין לעצמי את הסנדביצ'ים בכל בוקר" אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור של ג'ון יקירינו? אז מה אלה הם אותם הסנדביצ'ים בחיינו? חלק לא קטן ולא מבוטל מחיינו מורכב ממאורעות ונסיבות שכלל אינם תלויים בנו. לנו אין את היכולת לשלוט בכל מה שקורה מסביבנו. כאשר אני מבין את המשמעות לכך שאין לי טעם לבזבז את האנרגיה שלי על דברים שאין ביכולתי לשנות ולהשפיע עליהם, זו הנקודה שבה אני מתחיל לקחת אחריות על חיי. במקום לבזבז את האנרגיה, המשאבים והעשייה שלי על אותם מאורעות ונסיבות שאינם תלויים בי, אני מתחיל להתמקד בדברים שכן יש ביכולתי לשנות ולהשפיע. אני בעצם מתחיל להתמקד באיך אני בוחר להגיב לאותם מאורעות ונסיבות ולא בסיבה להיווצרותם ומי אשם ו/או אחראי לכך. הסנדביצ'ים בחיינו הם למעשה יכולת הבחירה שלנו להגיב לדברים. סטיבן קובי אמר כי: "החיים הם 10% מה שקורה לנו (מאורעות ונסיבות) ו - 90% הדרך שבה אנו בוחרים להגיב לזה (סנדביצ'ים)" הסיפור של ג'ון מלמד אותנו לקחת אחריות על חיינו. לצאת מדפוס הקורבן, להפסיק להתלונן ולחפש את האשמים בבעיה ולהתחיל לחפש את הפתרונות וליישמם. אני מאמין כי בשלב הזה המושג סנדביצ'ים כבר מתחיל להישמע לך מוכר, אולי כבר עכשיו עולים לך בראש כל הסנדביצ'ים שהכנת היום, אתמול, לפני חודש, לפני שנה, לפני חמש שנים. אולי עכשיו ישנה הבנה מצדך למה הטעם שלהם כל כך טעים או מזעזע ולמה כדאי להתחיל להכין סנדביצ'ים חדשים וטעימים. אז קצת לפני שהשנה החדשה בפתח, אני מזמין אותך לשאול את שתי השאלות הבאות: תעשו לעצמכם טובה ענקית, קחו אחריות על החיים שלכם עכשיו!!! אף אחד לא יעשה את זה עבורכם. בחיים אתם היצרן ואחריות היצרן היא בעצם האחריות שלכם על עצמכם - זו אחריות לכל החיים! ונסיים במשפט: "כל עוד לא תוכל לומר ביושר: אני מה שאני היום בגלל הבחירה שעשיתי אתמול - לא תוכל לומר: אני בוחר לחיות אחרת" בהצלחה ושנה טובה!!! שנה של אחריות!
• כולנו קמים בכל יום מחדש ומכינים לעצמנו את הסנדביצ'ים שלנו.
• בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, אנחנו ורק אנחנו, נאכל את הסנדביצ'ים שהכנו לעצמנו.
• אם אנחנו רוצים סנדביצ'ים טעימים, עלינו להכין אותם טעימים.
• אם רק נתלונן על כך שהסנדביצ'ים שלנו מגעילים ולא נעשה עם זה שום דבר, שום דבר לא ישתנה.
• מהם הסנדביצ'ים שאני אוכל בכל יום ושהטעם שלהם כל כך מזעזע? מהו סנדביץ' הסרדינים שלכם? (חשבו על תחומי חייכם השונים ועל אותן תוצאות לא רצויות)
• מהם הסנדביצ'ים שאני בוחר להכין בחיי החל מעכשיו? איך זה יבוא לידי ביטוי באמצעות פעולה? (זכרו, לא מספיק לדעת מה אני רוצה, צריך גם להכין את זה)
כל הזכויות שמורות לרז אוחנה - מאמן אישי ועסקי אימון אישי | אימון עסקי | נמלה
