מטבחי צהל החדשים 

בס"ד
בסיסי צה"ל החדשים.
מאת: בר דניאל.
בסיסי צה"ל בשנים האחרונות, יותר מכל סוג מטבח אחר, מדגישים ומראים לנו את התפריט החדש שאנו אוכלים היום ואת השינויים הרבים שהחיך הישראלי עובר. את מקומן של מנות הלוף, העוגיות היבשות, החמין הטפל והעוף המכובס תפסו מנות נהדרות, חדשות ומיוחדות שהטבחים של צה"ל מקפידים מתוקף הפקודה ואפילו נהנים לעשות.
במשך שנים רבות צה"ל הקפיד לקנות בדיוק כמו המלונות והמסעדות, את חומרי הגלם הטובים ביותר אך, לא השכיל להשתמש בחומרי הגלם האלו כראוי. על המטבח פיקד רס"ר, איש קבע ,ללא תעודה והשכלה קולינארית מובחרת, אלא, קיבל את תפקידו ואת הפיקוד על המטבח מתוקף ניסיונו הרב (פז"ם) ויכולתו לפקד על החיילים. כך, שנוצר מצב שאת המטבח אולי ניהלו מפקדים טובים שידעו להניע את צוות הטבחים שנתפסו כחיילים בעייתים אך, לא שפים גדולים ומבינים גדולים בתפריטים חדשים וללא רצון כלל לשנות ולשדרג אלא, להישאר על התפריט "הישן והטוב".
מנות כמו סושי, טורטיות, מוקפץ ופוקצ'ות נשמעו להם כמו שמות של קבוצות כדורגל מהליגה האיטלקית הראשונה ולא כמו פתרונות מזון מקוריים שיוכלו להשביע את רעבונם של החיילים בצורה שונה ומיוחדת.
בסיסים בודדים ובעיקר, מוצבים קטנים "זכו" בחייל שעובד במסעדה בשבוע החופש וקיבל לידיו את הנהגת התפריט בבסיס כך, שהוא שידרג בכמה דרגות את המנות ואת אופן הגשתם.
לא עוד! "הצבא צועד על קיבתו" אינה יותר סיסמה עבור קציני אט"ל וחיל התחזוקה והחיילים נהנים ממזון משודרג.
בתחילה, הייתה תוכנית להפרטת כלל מערך ההזנה בצה"ל כ-150 אלף מנות צהריים ביום, שהייתה אמורה לשפר את השירות והרמה בתחום המזון בצה"ל ולהוריד את עלויות משק המזון.

התוכנית המקורית נגנזה מסיבות שונות וטעמים שונים בינהם:
1. חברות ההסעדה צימצמו בהוצאות כדי לגזור קופון גדול יותר על חשבון החיילים כך, שצה"ל הרגיש "מרומה" ושאינו מקבל תמורה עבור הכסף הרב ששילם לטענתו.
2. חברות ההסעדה טענו שהתקציב שצה"ל מקצה הוא נמוך מידי. מאחר וצה"ל, כך טען למשל, מנכ"ל נורקייט הקודם לא מביא בחישוב את עלויות הלוגיסטיות- תפעוליות במערך ההסעדה אלא, רק את עלות המזון.
3. משרד הבטחון בתקופת מופז, נמלך בדעתו להשתמש בחברות ההסעדה בכל הבסיסים אלא, רק בבסיסים הגדולים ביותר (למשל בבהדי"ם בצריפין) בטענה שרק שם, העסקה כדאית לצבא.
כך, שחיל התחזוקה קיבל על עצמו שוב (מבחירה או שלא), את תפקיד המזין הצבאי והיה צריך לגייס בזריזות, אנשי מקצוע בכירים כדי לקדם את הנושא.
נגדים ששוחררו בתחילת שנות ה-2000 בגלל תוכנית ההסעדה לא הוחזרו לצבא, ובמקומם, שולבו הפעם טבחים צעירים שהספיקו ללמוד דבר אחד או שניים במהלך שירותם הסדיר כשעבדו באולמות, גני אירועים ומסעדות. חלקם, אף למדו במסגרות רשמיות וצברו ידע קולינארי רב ומגוון.
הצבא החל שוב, בהתארגנות תוך בניית תפריטים חדשים, קניית חומרי גלם שונים, גיוס והדרכת חיילים חדשים/ נוספים והתוצאות לא איחרו לבוא.
היום, צה"ל מצליח עם קשיי התקציב הרבים, לתת מענה לפיותיהם של חיילי המילואים והסדיר בצה"ל ברמה שבהחלט מכבדת את עצמה ונמצאת במיקום טוב ביחס לרמה של צבאות העולם. הדבר, התבטא בתחרויות עולמיות שנציגי צה"ל זכו בהן במקומות מכובדים.
צה"ל החל גם ברכישה של תנורים משוכללים שהקלו רבות על מלאכת האפייה והבישול. ובשיתוף הפעולה פורה עם בתי הספר לאומנויות הבישול בארץ העלו את רמת המזון.
בנוסף, הוחזרה שיטת השיווק הישיר. בשיטה זו קיבלו נגדי האפסנאות והמטבח ישירות את חומרי הגלם לבסיסים מה שהקל על מלאכת הלוגיסטיקה ועלויות השינוע וניתב את הכוחות/ המאמצים והכספים לשיפור המנות המוגשות.
שלא תבינו לא נכון, רחוק היום שבמחדרי האוכל הצהלי"ם יגישו קארפצ'ו, צלעות כבש ואנטריקוט מיושן אבל, ללא ספק האלמנטים של הידע, הנכונות והרצון של הצוות שעומל היום במטבחים קיימים הרבה יותר מבעבר.
כל זאת, יחד עם הציוד החדיש וחומרי הגלם האיכותיים, משפרים את האוכל בצה"ל ומשדרגים אותו לרמות שלא הכרנו בעבר הלא רחוק.