ביום חמישי 23.9.10 (מוצאי חג סוכות), תפתח חגיגית בשעה 20:00 בגלריית פירמידה, מרכז לאמנות עכשיו ובחללים בבנין בית הספר המשמש את עמותת פירמידה בוואדי סאליב בחיפה, תערוכה ייחודית עם מספר רב של משתתפים - "וואדי סאליב / שכבות". את התערוכה אוצר האמן יעקב חפץ. בפתיחה ישאו דברים: פרופ' יוסי יונה מאוניברסיטת באר –שבע, עמית מכון ואן – ליר, האמן ישראל ורטמן – יו"ר פירמידה, האמן יעקב חפץ אוצר התערוכה . פתיחה תלווה במיצב – מיצג של האמן אבנר איתן והרקדן ו- D.J סטפן פרי.
הפקת התערוכה : שירלי משולם, מנהלת הגלריה של פירמידה.
בתערוכה זו משתתפים מספר רב של אמנים מרחבי הארץ, ביניהם אמנים בכירים, צלמים, אדריכלים ועיתונאים .
המשתתפים הם: הצלם גלעד אופיר, האמן אברהם אילת, האמן אבנר איתן ורקדן-D.J סטפן פרי, האמנית יעל בלבן, האדריכל והאמן בילו בליך, האמן דב הלר, האמן ישראל ורטמן, האמן יהודה יציב, האדריכל וליד כרכבי, העיתונאי מיקי מירו, האמן עבד עבדי, העיתונאי והאמן משה פרלמן, האמנית סמארה שאבט, האדריכל והאמן אמיר תומשוב, האדריכלים האורבאניים דרור גרשון עירית סולסי ונטשה ווליקובסקי. מיצב משותף של גבי בן חיים עם יהודה יציב ויעקב חפץ, סרט של ר ובא חמדן.
כמו כן לוקחים חלק בפרויקט הצילום צלמים חובבים ומקצועיים שמצעים נקודת מבט אישית על וואדי סאליב מבעד לעדשת מצלמתם : אברהם אילת, אבנר פינצ'ובר, אמיר תומשוב, אייל הראל, ורדה כרמלי, רביב ארגוב, נדב אשכול, יעקב חפץ, חן בר- יצחק, דן קוטליאר, אמיר בלום, אייל הראל, ודים נמירובסקי, מירי סלע – שולי ששון, אייל פרידלנדר, יעל יוהס ג'וזיאן ונונו (סרט וידאו), יניב וייסה, יוסי סטבייל, כרמל אורון, אייל הראל, חולוד באסל טנוס, נמרוד נשרי, נורמה דרימר, עידו שרמל, יניב זלוף, קבוצת צלמים – "אזור דמדומים".
התערוכה "וואדי סאליב/ שכבות" שהאוצר שלה יעקב חפץ מעדיף לכנותה "ניסיון ליצירת מצב בו המחיצה בין המקום, הוואדי, למתרחש בחלל הפנימי לא ברור ולא מוגדר", עוסקת במצב שאחרי, ובוחנת את ה"ריק" שנותר מהוואדי ובזיכרון שאינו מסוגל לשחזר יותר. החלל שנוצר בעיר חיפה מדגיש חפץ הוא עדות להרס ומחיקה שלא ניתנים לתיקון, חלק זה של העיר נותר כחלל, כריק. מבנה התערוכה מנסה לעקוב אחרי התהליך אך גם להביט בתוצאה ולבחון בזהירות את העתיד.
חלקה הראשון בוחן את הזיכרון הרחוק, באמצעות סרט הוידיאו בשם "צבעו של זיכרון" אותו יצרה
ר ובא חמדן, המהלך האמן עבד עבדי מעבר לקירות הבניין שממוקם בוואדי, בשבילי הזיכרון, בשכונה ממנה גורש עם בני משפחתו, בעוד האדריכל וליד כרכבי מציג את אופציית השחזור (שאבדה).
חלקה השני של התערוכה בוחן את האובדן וההרס של הוואדי והניסיון להעלות מחדש לדיון את הנושא באמצעות מיצבי הצילום של האדריכל והאמן בילו בליך שעקב אחר פעולות ההרס, המעידה כי למעשה אבדה האפשרות לשחזור כפי שמציין האדריכל דרור גרשון "קיים הרס יסודי של התשתיות האורבאניות". מיצב הצילום של הצלם גלעד אופיר עוקב בצילומיו מהפנים אל קצוות הוואדי, עד לבניה החילופית חסרת כל אמירה ארכיטקטונית, סתמית, לא תרבותית. אברהם אילת עקב משך שנים ארוכות אחר המתרחש בוואדי סאליב צילומיו מנציחים את התהליך והתוצאה. עבודת השחזור ושיפוץ מבנה בוואדי של האדריכלים דרור גרשון ועירית סולמיס מכילה את כול התיעוד והעדות שניתן היה לשמר אילו רק רצו.
שני "ציורי ילד" מציג דבלה הלר, ב1949 הוא יורד כילד, לבד, מהאוניה בנמל והולך בסמטאות הוואדי הנטוש בתקווה למצוא את קרובי משפחתו. עדות לאירועי 1959 נעשית בתערוכה כארכיב, מסמך משטרה עם הוראות פעולה כנגד המפגינים ועל ידו - עבודת אודיו של העיתונאי מיקי מירו, שמציעות אפשרויות לתרחישים שונים. קריין רדיו מקצועי מקריא את "החדשות" על המתרחש בוואדי.
החלק האחר של התערוכה יוצר מעין "חיים" לוואדי, באמצעות עשרות צלמים שנעים במרחב, ומנציחים כול אחד בדרכו את מה שרואות עיניו, מתקבלת תמונה כללית של "שכבות" שיוצרות אשליה שלמקום יש חיים. הוא קיים בסרט הווידיאו של ג'וזיאן ונונו שעוקב אחר שיח באחת מחנויות השוק, כאילו החיים לא פסקו והוואדי מתקיים. "זו אשליה" כפי שמציין אוצר התערוכה .
יעקב חפץ אוצר התערוכה: "הבחירה ביצירות נגזרת מתוך מה שנראה כעדות וכמסמכים אותנטיים , לבין ניסיון לבדוק ולבקר, ניסיון להשתלט, ולו לזמן קצר על מה שמקרין תחושת אבדון. כול אחת מה"שכבות" המוצגות בתערוכה מייצגת היבט שונה, וקריאה פרשנית מגוונת. כך נוצר מצע לדיון
שצובר בתוכו את המידע שנאסף בפעולת ליקוט של שברי זיכרונות, חלקם נתמכים ע"י עובדות, ואחרות על פי התבוננות ב"לא מקום" בתקווה ששם יתגלה עברו של וואדי סאליב".
"הוואדי מסמל החמצה גדולה, אך יתכן שבשנת 2010 של המאה העשרים ואחת, מה שנותר הוא הניסיון להבין ולהפנים את המציאות כחלק מתהליך לבניית עתיד על רקע עברה של השכונה" מדגיש חפץ.
עבודות נוספות בולטות בתערוכה זו, ציור של האמן יהודה יציב הבוחן את שכבות ההרס כעדות לאלימות ולתוקפנות. עבודתה של האמנית סמרא שאבט שמציגה עבודת וידאו שבה איטום החלונות יש לו הקשר אישי, כמטפורה למצב מאוד אינטימית. יעל בלבן מתבוננת מבעד חלון הסטודיו שלה בפירמידה וצופה במבנה החריג שמזדקר מולה שבינו ובין חלונה ישנו הרס. הצייר ישראל ורטמן מציג קולג' קטן שבתוכו מוטבעים מפתחות, בתים שנעזבו. בסדרת הרישומים של האמן והאדריכל הצעיר אמיר תומשוב – בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, מוצג המצב שמתקיים לאחר כול הפעולות שגרמו להרס המקום, מצב לא מציאותי שמעיד על חרדה מתוצאות ההרס. התערוכה יכולה להיתפס כעדות לאלימות לא מרוסנת אך גם מצביעה על הצורך לבחון בנקודת זמן זו דרך שונה לחלוטין.
רוצים לקבל עדכונים נוספים על העיר חיפה? לחצו כאן!
