בימים אלו ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ע"מ 1117/05 הכהן נ' פקיד שומה ת"א 3 הדן בין השאר בשאלה המשפטית לאיזה שנות מס יש לייחס הפרשי הון בלתי מוסברים, לשנות מס הפתוחות בלבד או גם לאלו הסגורות? ביהמ"ש מאזכר את שתי האסכולות שהוגדרו בפס"ד איתן חנני (ע"א 552/02):
אסכולה אחת היא כי בהעדר ראיות סותרות ,יש לייחס את הפרשי ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם השנים סגורות .מתוך הנחה שההכנסה צמחה לכל התקופה באורח שווה. באסכולה זו בולט עקרון סופיות השומות אשר במסגרתו אין למסות הפרשי הון המיוחסים לשנה סגורה.
אסכולה שנייה (הרווחת יותר כיום) היא שבעדר ראיות סותרות יש לייחס את הפרשי ההון לשנים הפתוחות בלבד מתוך הנחה שיש למסות "מס אמת" ובשל העקרון של "אין החוטא יוצא נשכר".
כבוד השופט מגן אלטוביה קובע כי יש לנהוג ע"פ האסכולה השנייה, ועד כאן אין משום החידוש אולם כבוד השופט אינו מסתפק בקביעה זו אלא מרחיב את היריעה ומוסיף ואומר:
"...אף אם הוכיח במובהק נישום כי הפרש ההון צמח לו מהכנסה שהשיא בשנת מס סגורה ,והכנסה זו לא מוסתה בשל מחדלו לכלול אותה בדיווחיו לא תעמוד לו לגישתי טענת ההסתמכות על היותה של אותה שנה –'שנה סגורה' ..."
לדעתנו, קביעה זו הינה קיצונית ומאיינת למעשה את סופיות השומה, מקום שיש ראיות ברורות לכך שבשנים הפתוחות אין כל הפרשי הון.
גישה זו מייחסת חשיבות רבה מידי לשיטת השוואות ההון, שכן יש לזכור, כי השוואות הון באו על מנת לסייע בידי פקיד השומה באיתור הפרשי הון בלתי מוסברים וזאת בהעדר ראיות לאי דיווח ספציפי על הכנסה, בהתאם לגישה זו גם שעה שהוכח מעל לכל ספק שאי דיווח כאמור היה בשנה סגורה הרי שייחוס ההכנסה לשנה פתוחה הינה לדעתנו חריגה מסמכותו של פקיד השומה בהתאם להוראות סעיף 145 לפקודה מס הכנסה.
ונבהיר כי עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם גישת ביהמ"ש העליון בפס"ד חנני, שכן בשתי האסכולות שנותחו שם התייחס ביהמ"ש העליון ל"העדר ראיות" סותרות או אחרות.
לא זו אף זו, גם עמדת רשויות המס כפי שעולה בחוזר מס הכנסה 5/97 הינה שיש לייחס הפרש הון בלתי מוסבר לשנים הפתוחות, אלא אם הוכיח הנישום כי הפרש ההון צמח בשנה מסוימת.
רו"ח ומשפטן ישי חיבה
