איך אפשר להתגבר על בגידה 

"גיליתי שאשתי בגדה בי. אנחנו נשואים 18 שנים. לאחר שאמרתי כי ברצוני להיפרד היא לא היתה מוכנה והודיעה לי כי מנתקת את הקשר האחר ואנחנו נעבוד על הזוגיות שלנו. היא סיפרה לי הכל לפרטי פרטים {על הבגידה}. עבר חודש הזוגיות טובה ואפילו נפגשתי עם הגבר האחר לשיחה .
ברצוני לציין שבאותה תקופה אישתי עברה משבר אישי ואני לא הייתי שם בשבילה, דבר שאני מצטער עליו מאד. מתוקף עבודתי אני נמצא בחו"ל לעיתים קרובות אבל זה לא דבר חדש בנישואים.
הבעיה שלי שקשה לי אישית עם הידיעה שהיא שיקרה לי וגם עם חומר שראיתי ושמעתי הקשור לבגידה {חוקר פרטי}. שאלתי היא : כיצד אני יכול להתגבר ?"

השאלה הזו, שנשאלה בפורום "מדברים על זוגיות" באתר זוגות, מקפלת בתוכה ארבע מהסוגיות המרכזיות שקשורות לנושא הבגידה בנישואין. ננתח אותן אחת אחת :

1. ההבדלים בין נשים וגברים ביחס לבגידת בן הזוג

המחקר הראשון שהתייחס לבגידות בנישואים נערך בשנת 1953 על ידי אלפרד קינסי. הממצאים תועדו בדו"ח קינסי המפורסם : 50 אחוז מהגברים הנשואים לעומת 26 אחוז מהנשים בגדו טרם הגיעם לגיל 40. במחקר נוסף, לקראת סוף המאה, כבר השתנתה המגמה, כשאחוז הנשים הבוגדות השתווה לזה של הגברים. מחקרים עכשוויים בתחום הסקס טוענים כי נשים נשואות בוגדות יותר (!) מגברים.

נשים וגברים בוגדים מסיבות שונות:

גברים בוגדים לעיתים קרובות בגלל פיתוי מיני ורצון לקבל חיזוק ועידוד לאגו. הבגידה תורמת לתחושת הגבריות שלהם. לא פעם הרקע לבגידה הוא חסכים מיניים בתוך הנישואים. חלק מהגברים נפגעים, כשהמוקד עובר עם השנים מהזוגיות אל עבר הטיפול בילדים וטיפוח הבית והקריירה. המיניות נדחקת לאחור. בדרך כלל נוטים לחשוב על בגידות של גברים כמיניות בעיקרן, אבל לעיתים הרקע שלהן דווקא רגשי, למשל בריחה מתוך חשש של הגבר להתקרב מדי לאשה שלו (פחד מאינטימיות).

נשים בוגדות גם הן ממגוון סיבות. גם נשים, כמו גברים, יכולות לבגוד על רקע חוסר סיפוק מיני בנישואים ותחושה שהבעל כבר לא מתייחס אליהן כאל אוביקט של תשוקה, אלא רק כעקרת בית ואם. בפעמים אחרות נשים בוגדות כנקמה על בגידה קודמת של הבעל. אבל פעמים רבות הבגידה תבוא על רקע חסך רגשי - כשהנישואים לא מספקים, הבעל רחוק, ואין תחושת חברות, שיתוף וקירבה בין בני הזוג. הרומן מספק תמיכה, עידוד, אוזן קשבת ואכפתיות.

מקובל לומר ש: "נשים צריכות סיבה כדי לנהל רומן. גברים צריכים רק מקום". בסופו של דבר, גברים ונשים בוגדים ממגוון של סיבות, ולא בטוח שההבדלים בין המינים כל כך חדים. מאחורי כל אשה בוגדת נמצא הגבר איתו היא בוגדת, ולהיפך, כך שנוכל למצוא בתוך מעשי הבגידה את כל רצף הקשרים: החל מקשרים המושתתים על אינטימיות וקירבה נפשית עמוקה ועד לקשרים מיניים שמבוססים בעיקר על ריגוש ותשוקה גופנית.

למרות הקידמה והשיוויון בין המינים, עדיין גם היום הביטוי "עשתה לו קרניים" נאמר רק לגבי אשה בוגדת, ואין ביטוי מקביל לגבי גברים. בגידה של גבר כאילו נורמטיבית יותר, ולכאורה יותר קל לסלוח עליה. לעומת זאת, אשה בוגדת מכונה פעמים רבות "מופקרת" או "זונה". ומקבלת יותר מהר את התיוג "פעם בוגדת תמיד בוגדת".
2. הסיבות לבגידה

שני כוחות מנוגדים מעורבים במעשה הבגידה:
1.הדחיפה החוצה מתוך הנישואים.
2.המשיכה פנימה לתוך הקשר האסור.

אנשים לא בוגדים "סתם", כי במקרה פגשו בן זוג פוטנציאלי אטרקטיבי. גם אם אינם יודעים לשים את האצבע על הסיבות המדויקות, תמיד יש סיבה, שקשורה גם לאיכות הקשר הזוגי. פיתוי חיצוני לעולם אינו סיבה מספקת לבגידה. משהו צריך להיות חסר בקשר הזוגי, על מנת שהפיתוי החיצוני יתממש.

גברים וגם נשים בוגדים כאשר הקשר הזוגי אינו עונה על הצרכים שלהם. אולי בני הזוג השתנו מאד מאז שנפגשו לראשונה, בגלל הזמן שחלף, השיגרה, הילדים שנכנסו לתמונה, וגם "סתם" כי אנשים מתפתחים במשך השנים ומשתנים. יתכן שהצרכים המיניים השתנו, למשל, אחד מבני הזוג חווה ירידה בתשוקה המינית במשך השנים, כשהאחר עדיין חש צורך מיני גבוה ורצון לשפר ולגוון את חיי המין הזוגיים. קשיי תקשורת וקונפליקטים, שמתעצמים במשך השנים, יכולים להשפיע מאד לרעה על איכות הקשר. וכשנערמים כעסים, תסכולים ואכזבות מצד שני בני הזוג, איכות הקשר הזוגי נפגמת, ומתעצמת הדחיפה החוצה ממנו.

אמנם יש צד "בוגד" וצד "נבגד" בקשר, אבל כמו שכותב השאלה הבין כבר בעצמו, שני בני הזוג תורמים את חלקם להתרחקות ההדדית בנישואים, שמובילה בסופו של דבר לבגידה.

3. כן או לא לשתף בפרטים?

בניגוד לתפיסה האינטואיטיבית, לפיה "מה שאינך יודע אינו מכאיב לך", הרי שבמקרה של שיקום קשר לאחר בגידה חשוב מאד לדבר על הפרטים.

במקרים בהם הזוג ממהר "לפתוח דף חדש" ולחזור ל"שיגרה", בלי לרדת לפרטי הבגידה, מה בדיוק היה שם וקרה שם, הדמיון משלים את הפרטים החסרים, ולא פעם עושה זאת בצורה מועצמת ומכאיבה יותר מהאמת עצמה.

מחקרים בקרב זוגות שחוו בגידה בקשר, גילו שככל שבני הזוג דיברו יותר על מה שקרה, ושיתפו בפרטי הבגידה, כך עלתה רמת האמון ההדדי והסיכוי לשיקום הקשר עלה. במקרים בהם דילגו על שלב חשוב זה, ועברו לדבר על הזוגיות ושיקום היחסים, בלי להתמודד עם הבגידה, משבר האמון נשאר ולא פעם החריף.

4. " כיצד אני יכול להתגבר?" - הסיכויים לשיקום הקשר לאחר בגידה

חלק מהאנשים סבורים שכדי להתגבר על הבגידה של בן הזוג הם יבגדו גם כן, ועל ידי כך "יאזנו" את החשבון, ילמדו את בן הזוג איך זה מרגיש להיות בצד השני, וגם יעלימו את התחושות הקשות שלהם. אבל למרות שכביכול הנקמה הושגה, הבגידה המקבילה הופכת את הבעיה הזוגית לגרועה יותר.

אפשר לחלק את הבגידות באופן גס לארבעה סוגים. הסיכוי לשקם את הקשר לאחר הבגידה תלוי בסיבות לבגידה ובסוגה:

1."רומן מעבר" - רומן שתפקידו להעביר את הצד שבגד מהנישואים ישירות אל פרק ב'. ברומן כזה, הצד הבוגד אינו מעוניין כלל בשיקום הזוגיות, ואכן ברוב המקרים הזוגיות מגיעה אל קיצה בעקבותיו. גם אם היו בעיות קשות בקשר המקורי, בדרך כלל הן לא ילובנו ויטופלו, ושני הצדדים יתלו את פירוק הנישואים ברומן עצמו.

2."רומן סקס" - אופייני בעיקר לגברים, שעוברים מאשה לאשה ומחפשים ריגושים וכיבושים מיניים. לתופעה הזו יש מאפיינים של התמכרות של ממש, למיניות ולקשרים קצרים. לעיתים קרובות בת הזוג יודעת,שותקת ומקבלת, ולכן בני הזוג אינם מגיעים כלל לטיפול.

3."נישואים כפולים" - רומן ארוך שנים סודי, שמתקיים במקביל לקשר המשפחתי ומשמש ממש כמו משפחה שניה לבוגד. במשפחה ה"חוקית" נצברים הרכוש, הילדים, והמעמד החברתי. בקן האלטרנטיבי נשארת האהבה והשיתוף האינטימי. כשרומן כזה מתגלה הזוג נקלע למשבר עמוק. לא פעם הבוגד מתקשה לבחור, אבל אם יחליט לנטוש את הרומן, יתאפשר טיפול זוגי.

4."קריאה לעזרה" - רומן שמטרתו (שאינה תמיד מודעת) באופן פרדוכסלי, דווקא לחזק את הנישואים. גילוי הרומן מציף אל פני השטח קונפליקטים שלא היו מדוברים, בשל קשיי תקשורת ובעיות אחרות, ונותן סיכוי לשיקום המערכת הזוגית על ידי עבודה על הקשר.

הסיכוי לשקם את הזוגיות לאחר הבגידה עובר תמיד דרך שאלת האחריות. רק אם שני הצדדים (!) מוכנים לקחת אחריות על מה שקרה, לעבוד על הזוגיות שלהם, ולשפר את התקשורת והיכולת לענות על צרכי שניהם בתוך הקשר, יש סיכוי לשיקום.

שיקום הזוגיות אורך זמן: לוקח זמן לבנות מחדש את האמון הזוגי, לעבוד על התקשורת, ולחזור לאהבה. הצד הבוגד צריך לקחת אחריות על מעשיו, להתחרט, להתנצל, להבטיח מחדש נאמנות, ולעמוד במבחנים במשך הזמן. הצד הנבגד צריך לקחת אחריות על החלק שלו בקשר, להבין את מה שקרה, לקבל וגם לסלוח.

לא פעם קשה לחזור לקשר גופני ומיני אחרי הבגידה, ושני הצדדים זקוקים לסבלנות רבה ונכונות להכיל אחד את קשיי השני. אבל, אם מחליטים לעבוד על הקשר, מבלים זמן רב יחד, מדברים על מה שקרה ומה שמרגישים, ופותחים את המרחב לבדיקה ולימוד הדדי - בהחלט יש סיכוי לצאת מהמשבר. אף יותר מכך: בתהליך ההתמודדות עם המשבר הזוגי, בני הזוג לומדים לא פעם דברים חדשים אחד על השני, ועל עצמם, מוארים באור שונה, ואחרי שמצליחים לעשות שינוי, מרגישים לא פעם שמצאו זה את זו מחדש.

ולסיום, תשובתנו אלייך, שואל יקר:
מסיפורך עולה ששניכם עשיתם ועושים עדיין הרבה עבודה, על מנת להתגבר על משבר הבגידה. נשמע ששניכם מוכנים, רוצים ומתאמצים לעשות שינוי. לכן, אנחנו מאמינים שיש לכם את המפתח החשוב ליציאה מהמשבר.
יחד עם זאת, הדרך ארוכה והעבודה מפרכת, ולא פעם יש צורך להתיעץ באיש מקצוע.
השאלה בה אתה מתלבט, עם סיום מכתבך, היא שאלת האמון, שקשה מאד להחזיר אחרי בגידה. בענין זה חשוב להזכיר שאמון הוא ענין של החלטה : אדם לא יכול להוכיח שהוא ראוי לאמון, בודאי לא אחרי שבגד כבר (אפשר להוכיח רק את ההיפך). לכן, צריכה להתקבל (אצל שני הצדדים!) החלטה שנותנים אמון.
בהמשך, אחרי שמתקבלת ההחלטה, שני הצדדים צריכים לשתף פעולה ולקיים סדרה של צעדים בוני אמון (אצל כל זוג מדובר בדברים אחרים), לבלות זמן רב ביחד, לבנות תחומי ענין ולהעמיק את השיתוף בקשר. מדובר בתהליך ארוך של החלמה, אבל הבשורה הטובה היא שזה בהחלט אפשרי, ונשמע שאתם בדרך הנכונה. בהצלחה!

גילי בר ויעל דורון

פורסם במדור יחסים Ynet