קיי, רופאת ילדים בת שלושים ואחת, הגיעה אלי במצב של יגון (דיכאון כבד). שישה שבועות קודם לכן התאבד אחיה הצעיר בצורה זוועתית. קיי נטלה על עצמה את האחריות על מותו והיו לה הוכחות משכנעות ביותר לכך. קיי חשה שהיא ניצבת מול בעיה 'אמיתית' ובלתי ניתנת לפתרון. היא הרגישה שגם לה מגיע למות והודתה בפה מלא שהיא חושבת על התאבדות.
הסתבכות ברגשי אשמה , היא בעיה נפוצה המכה במשפחותיהם ובמכריהם של מתאבדים. פעמים רבות הם נקלעים לעינוי עצמי: ?למה לא מנעתי את זה - מדוע הייתי כל כך טיפש?? גם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אינם מחוסנים מתגובות אלו והם נוזפים בעצמם: ?זו אשמתי בלבד. אילו הייתי פונה אליו בצורה שונה בפגישה האחרונה, אולי לא היה מתאבד. למה לא שוחחתי עימו על כך? היה עליי להתערב באופן תקיף יותר. אני רצחתי אותו!?
המקרה של קיי היה טראגי במיוחד.
אחיה סבל שנים ארוכות מהתקפי דיכאון. קיי שחשה תמיד שזכתה להזדמנות טובה יותר בחיים, התאמצה מאוד לפצותו באמצעות תמיכה רגשית וכלכלית, ובעיקר במהלך מאבקו הארוך בדיכאון וחרדה. היא מצאה עבורו פסיכיאטר, עזרה לו לשלם עבור הטיפול, ואפילו השיגה עבורו דירה בסמוך אליה, כדי שיוכל להיעזר בה בעת הצורך.
אחיה של קיי היה סטודנט לפיזיולוגיה באוניברסיטה של פילדלפיה. ביום בו התאבד, צלצל לקיי וביקש מידע בנושא השפעת תחמוצת הפחמן על הדם, עבור עבודה שעליו להכין בנושא. מכיוון שקיי אכן מתמצאת היטב בתחום זה, חשבה שמדובר בשאלה תמימה וסיפקה לו את המידע, ללא כל חשד. לאחר מכן שקעה בהכנת הרצאה חשובה, אותה היה עליה למסור למחרת בבית החולים בו עבדה. אחיה השתמש במידע שקיי סיפקה לו כדי לבצע את ניסיון ההתאבדות הרביעי והאחרון שלו, והוא עשה זאת מתחת לחלון דירתה של קיי בעוד היא מכינה את הרצאתה.
קיי נטלה על עצמה את האחריות למותו של אחיה. אומללותה הייתה מובנת, בהתחשב בנסיבות הטראגיות. במהלך הפגישות הטיפוליות הראשונות פרסה קיי בפני את כל הסיבות שבגללן מאשימה היא את עצמה, והסבירה לי מדוע לדעתה עדיף לה למות:
"מאחר שנטלתי אחריות על חייו של אחי, אני אחראית גם למותו. אני מרגישה אשמה. ההתאבדות מוכיחה שלו סיפקתי לו די תמיכה. הייתי צריכה לדעת שהוא נמצא במצב כל כך מסוכן ולמנוע את מה שקרה. במבט לאחור, היה ברור שהוא חושב על התאבדות כאשר התקשר אליי, הרי הוא כבר ניסה להתאבד שלוש פעמים בעבר. אם באותה שיחת טלפון הייתי שואלת אותו על כך הייתי אולי יכולה להציל את חייו. כעסתי עליו כמה פעמים במהלך בחודש בו התאבד, כי למען האמת הוא היווה עבורי עול ועיצבן אותי לפעמים. אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שיתכן ועדיף לו למות ולסיים את סבלו. יש לי רגשי אשמה נוראיים על מחשבה זו. אולי רציתי שימות והוא הרגיש בכך?! אני יודעת שאכזבתי אותו. אני מרגישה שמגיע לי למות".
אחד הטיפולים המומלצים נגד בעיות פסיכולוגיות, טיפול בעזרת רפואה אלטרנטיבית לטיפול גם בבעיות נפשיות ולרוב ללא תופעות לוואי על בסיס רפוי טבעי של הגוף בעזרת סוגים מגוונים של עיסויים וסוגים וטיפול בעזרת צמחי מרפא. מאמר נוסף בדיכאון אצל נשים
